משה נבחר למנהיג ישראל בשל דאגתו לגדי בודד שברח מהעדר. ולא רק: המדרש מגלה שמשה זכה להגיע להר סיני דווקא בשל הדאגה שגילה כלפי אותו גדי. על חשיבות ההתמסרות לטובת הזולת.
א מענטש ממאלדן מילס
דצמבר 11 1995, בשעה שמונה בערב פרצה שריפה ענקית במפעל הטקסטיל מאלדן מילס בלורנס שליד בוסטון מסצ׳וסטס, שהיה בזמנו מפעל הטקסטיל הגדול ביותר בארצות הברית. הבעלים של המפעל, מר אהרון פוירשטיין, חגג את יום ההולדת השבעים שלו בחברת משפחה וחברים. באמצע המסיבה ניגש אליו אחד מהמנכ”לים ואמר לו: ״מר פוירשטיין, המפעל בלהבות״. התברר שדוד מים ענק התפוצץ וגרם לשריפה. המפעל שנקנה על ידי סבו בשנות החמישים של המאה הקודמת נשרף כולו. זאת הייתה שריפה שבוסטון לא ראתה במשך מאה שנה.
הבוקר הפציע והיה ברור לכולם ששלשת אלפי העובדים במפעל שהחזיק את כל הכלכלה בלורנס, מחוסרי עבודה.
כולם ציפו שפוירשטין יעשה אחד מהשתיים – או שהוא ייקח את כספי הביטוח שהיו בין 300 ל-500 מיליון דולר ויפרוש לגמלאות, או במקרה הטוב יעביר את המפעל לדרום ארה״ב ואולי אפילו למזרח הרחוק, שם אפשר לקבל את אותה עבודה במחיר הרבה יותר נמוך.
אבל פוירשטיין חשב אחרת. הוא כינס מסיבת עיתונאים ושם הכריז שהוא הולך לבנות מחדש את המפעל באותו מקום. בנוסף לכך, הוא הכריז שהוא ישלם לכל העובדים את המשכורת שלהם בשלושים יום הבאים. כשעברו שלושים יום הוא שוב כינס אסיפה והכריז שכולם יקבלו את המשכורות בשלושים יום הבאים, וכך הוא המשיך עד שהמפעל נבנה מחדש. זה עלה לו 25 מיליון דולר.
פוירשטין זכה לתהילת עולם. הוא הוזמן על ידי נשיא ארה״ב דאז ביל קלינטון ל-State of the union address – נאום מצב האומה, ושם הנשיא שיבח אותו בפני כל האומה על המעשה ההומני ממדרגה ראשונה שהוא עשה.
בתקשורת הוא קיבל את השם ״א מענטש ממאלדן מילס״. כחמש שנים מאוחר יותר הוא נשאל בראיון לתוכנית ’60 דקות’: “מר פוירשטיין, ההחלטה שלך אולי הייתה החלטה מוסרית נכונה אבל מבחינה פיננסית היה יותר חכם לו היית לוקח את ה-300 מיליון דולר שחברת הביטוח העניקה לך ופורש לגמלאות?”.
פוירשטיין הביט למראיין בעיניו ושאל בפאתוס: ״בשביל מה, בשביל לאכול ארוחה אחת יותר?! לקנות עוד חליפה!? לפרוש לגמלאות ולמות?! זה לא עלה בדעתי כלל!”.
לפוירשטיין היו שני מטרות: לבנות שוב את המפעל המשפחתי שהיה כל כך יקר לו, ושנית לעזור לכל אותם עובדים מסורים שהיו זקוקים לפרנסה שלא יאבדו את מקום העבודה שלהם. בהמשך המראיין שאל אותו האם העובדה שהוא אדם דתי השפיעה על ההחלטה שלו. ״בוודאי״, הוא ענה. ״אבי לימד אותי: במקום שאין אנשים – היכן שחסרה התנהגות מוסרית – השתדל להיות איש, תהיה אתה המצפון המוסרי”.
בשנת 2021 כשהוא בן 95 הוא שוב התראיין בקשר למפעל. הפעם הוא נשאל האם בשל העובדה שבסופו של דבר המפעל פשט את הרגל, האם הוא לא חושב שאילו לא היה מבזבז את העשרים וחמישה מיליון דולר הוא היה מצליח להציל את המפעל.
״לרגע אני לא מתחרט״, ענה. ״אבי לימד אותי שיש קידוש ה׳ ויש חילול ה׳״, והוא רצה לעשות קידוש ה׳ ולא הפכו. בפשיטת הרגל של המפעל הוא האשים את עצמו שאצה לו הדרך בקידום המפעל ולכן זה קרה. זמן קצר אחרי אותו ראיון הוא נפטר בשם טוב.
הדרך להתעלות רוחנית
השבוע אנו מתחילים את חומש שמות, בו מסופר על יציאת מצרים. בפרשתנו אנו קוראים על ההתגלות הראשונה של הקב״ה למשה מתוך הסנה הבוער, שם הוא מינה אותו להיות הגואל של עם ישראל ממצרים.
הסיפור על הסנה מתחיל במילים: ״ומשה היה רועה את צאן יתרו …וינהג את הצאן אחר המדבר״ (ג, א). נשאלת השאלה: מדוע התורה מקדימה את העובדה שמשה היה רועה, להתגלות הקב״ה אליו בסנה? מה זה משנה מה היה עיסוקו של משה באותה שעה.
אומר המדרש שהתורה רוצה ללמד אותנו: ״ואף משה לא בחנו הקב״ה אלא בצאן״, ואיך הוא בחן אותו? ממשיך המדרש ואומר: ״אמרו רבותינו, כשהיה משה רבינו ע״ה רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע לחסית, כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים, ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה. הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב״ה: יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם כך, חייך אתה תרעה צאני ישראל. הוי, ומשה היה רועה״ (שמו״ר ב, ב).
המדרש מלמד אותנו שזה שהתורה מספרת שמשה היה רועה זה לא כדי לספר לנו ממה הוא התפרנס באותה שעה, אלא ללמד אותנו שזאת הייתה הדרך שבה הוכח שהוא ראוי להיות רוען של ישראל.
הרבי בשיחה מוסיף כאן חידוש נפלא. הוא מביא מהמפרשים שהסיבה שמשה הגיע להר חורב שהוא הר סיני, הייתה בזכות זה שהוא רדף אחרי אותו גדי שרץ לחפש מים, וכך הוא הגיע להר סיני. אומר הרבי (תו״מ ל״ו עמ׳ 29): ״מכאן באה ההוראה כיצד מגיעים לענין דוירא מלאך ה׳ בלבת אש מתוך הסנה, הרי זה דוקא על ידי זה שמתמסרים לצאן, לרוץ אחריהם ולדאוג להם, ומזה באים אחר כך לענין דלבת אש״.
הדרך להר סיני, אומר הרבי, עוברת דרך עזרה לגדי שצמא למים. דהיינו, הדרך להתעלות רוחנית עוברת דווקא דרך עזרה ליהודי אחר, ורק כך מגיעים להתגלות אלוקית על הר סיני.
צדקה על הבוקר
הרבי מביא סיפור שקרה עם הרבי הצמח-צדק: הצמח-צדק היה רגיל לראות את סבו אדמו״ר הזקן אחרי הסתלקותו בהקיץ או בחזיון לילה, והוא היה פותר לו את כל ספיקותיו, בנגלה ובנסתר. פעם אחת הוא ישב סגור בחדרו ולמד והיו לו כמה שאלות שהוא לא ידע להכריע בהם והשתוקק מאוד לראות את אדמו”ר הזקן, אבל לא עלה בידו, והיה בצער גדול מזה.
בוקר אחד הוא הלך בהשכמה להתפלל בבית הכנסת של חותנו אדמו״ר האמצעי. בעברו דרך השוק פגש את הקצב מרדכי אליהו, איש פשוט וירא שמים. אותו יום היה יום השוק. ניגש האיש וביקש מהצ״צ להלוות לו חמשה רובלים כסף עד הערב, כדי שהוא יוכל לקנות עגל בשוק ולמכור את הבשר. הצ״צ ענה לו שאחרי התפילה יכנס לביתו ובשמחה הוא ייתן לו.
כשנכנס הצ״צ לבית הכנסת הוא חשב שיתכן והלה זקוק להלוואה תיכף ומיד. הוא חזר לביתו לקח את סכום הכסף והלך לשוק לחפש את הקצב. השוק היה מלא בקונים, ובעמל רב הצ״צ הצליח למצוא את הקצב ולתת לו את ההלוואה, ואז הוא חזר לבית הכנסת להתפלל.
כשהצ״צ התעטף בטלית, פתאום הוא ראה את אדמו”ר הזקן ״בפנים צהובות״, שמחות, שאומר לו: “מי שנותן הלוואה ליהודי בלבב שלם והעושה טובה לישראל באהבה, שערי היכלי מעלה פתוחים לפניו”.
אומר הרבי שמכאן למדים שהדרך להתעלות רוחנית עוברת דרך עשיית טובה ליהודי אחר. הוא יכול ללמוד ולהתפלל ועדיין זה לא מספיק. וכמו אצל משה רבנו, דווקא הריצה אחרי הגדי הביאה אותו להר סיני.
רבותיי, הדרך להגיע להקב״ה עוברת דרך עשיית טובה גשמית או רוחנית ליהודי אחר. אם זה לעזור לו בצורה גשמית או בימינו מה שנצרך יותר זה טובה רוחנית, ללמד אותו לעשות מצוה, להזמין אותו הביתה לארוחת שבת, והעיקר לא להמתין עד שאותו יהודי יפנה אליך, אלא לעשות את זה כמו משה רבנו, תרוץ אחריו עד שתשיג אותו ותעזור לו.
This post is also available in: English