This post is also available in: English
בניגוד לשבירת הכוס בחופה ומנהגים נוספים שמטרתם להזכיר לנו את חורבן המקדש, בחגים אנו נזכרים בחוויות הטובות שהיו במקדש. בתפילת 'יזכור' הנאמרת בחג אנו נזכרים בחוויות היפות שחווינו עם ההורים. את הזיכרונות העצובים, עדיף לשמור ליום היארצייט.
על מצבתו נכתב 'ממשה עד משה לא קם כמשה', בתימן הוסיפו לנוסח הקדיש ברכה מיוחדת עבורו. הרמב"ם החייה את רוחם של היהודים האנוסים, והראה להם שאת הקשר שלהם עם אלוקים שום דבר לא יכול להפריד. זו הסיבה שזכה לאהבה עזה מצד יהודים, כמים הפנים לפנים.
בטרם אכילת ה'כורך' אנו מכריזים "כן עשה הלל". ההצהרה החריגה נועדה להזכיר לנו את אמרתו של הלל אודות אהבת ישראל, כדי שנאהב אחד את השני ונתאזר בסבלנות כמו זו של הלל.
בהיסטוריה היהודית אנו עדים למקרים בהם מנהיגי העם התקשרו לוותר על תפקיד הנהגה, אך היו גם יוצאים מן הכלל שהראו נכונות לפרוש מתוך תחושת אחריות לכלל הציבור,
'אין דבר שלם מלב שבור'. כפרת האדם נעשית מושלמת רק כאשר ליבו שבור והוא מתחרט באמת על החטא.
'אל תפרוש מן הציבור' הוא כלל יסוד ביהדות, כפי שאסתר מסרה את נפשה עבור הכלל. גם כוחה של תפילה בציבור גדול ומועיל יותר. קורבן ציבור שהוקרב במקדש, נתרם מכספם של העשירים והעניים בשווה, כי כל יהודי מחויב לעזור ולתרום לקהילה.
מיקומו של 'ארון הברית' הצית את דמיונם של רבים בעולם, אך לפי חז"ל, הארון נגנז בהר הבית עוד לפני חורבן המקדש. המשמעות היא שבית המקדש מעולם לא נחרב לגמרי, שכן מרכז קדושתו, הארון, נותר במקומו! הדבר מסביר את הופעתם של תיירים שוב ושוב במקום המקדש, שכן קדושת הארון ממגנטת את האנושות למקום הקדוש.
העולם תמיד רודף אחרי החידוש והטרנד העדכני, אבל השבוע, בבית הכנסת, אנחנו עושים את ההפך, כי ביהדות, ככל שהדבר ישן יותר, כך הוא עמוק ויסודי יותר.
המהפך של שיר סיגל שהוריה חזרו משבי החמאס והחדשות הטובות שיוסף קיבל בעודו יושב בבור הם המפתח כדי לבשר ולהתבשר בשורות טובות.
החטופים ששבים מהמנהרות, ויחד איתם עם ישראל כולו בארץ ובתפוצות, חווים התעוררות רוחנית שמשפיעה גם על הרבה לא יהודים. בסיפור המגילה אנו עדים לתהליך זהה, שבו חזרתם של היהודים לשורשים גרם לגויים רבים לרצות להצטרף אל העם היהודי.
you're currently offline
