קטגוריהשמות

ניסיון העבר הוכיח שכדי להניע אנשים לפעולה, יש לנקוט בדרכי נועם. באילוץ וכפייה זה לא יצליח.

לפני האירוע החשוב ביותר בעם היהודי, מספרת התורה כיצד כבשה האמונה היהודית את מוחו וליבו של יתרו, שהכיר את כל שוק הרעיונות האידיאולוגי, ובחר להצטרף לעם ישראל.

התורה היא שהביאה לעולם את המודל השבועי לפיו ימי החודש מתחלקים לשבעה ימים. הדבר אומץ על ידי כל האומות, וכך יום המנוחה העולמי מסמל יותר מכל את העובדה שאלוקים ברא את העולם, וביום השביעי שבת ונח.

את העולם אלוקים בורא ביד אחת, ואת המקדש בשתי הידיים, ללמדנו שהעיסוק בגשמיות צריך להיעשות כלאחר יד. אולם כאשר עוסקים בעניינים רוחניים, בקירוב יהודים, יש להקדיש לכך את מלוא תשומת הלב.

אלוקים ברא עולם לא מושלם כי רוצה אותנו שותפים מלאים בתיקונו. זו הסיבה שקיימים עניים, כדי שניקח חלק בתיקון העולם.

היהודים במצרים, כמו גם היהודים בגרמניה, התקשו לחלץ את עצמם מהסכנה והקושי. קשה לשנות הרגלים ולצאת מהמסגרת אליה אנו מקובעים ומורגלים. כאן מגיעה התורה ומצווה עלינו 'לצאת ממצרים' בכל יום.

האם טוב למהר? בני ישראל יוצאים ממצרים "בחיפזון", לא מסיבה נכונה. כדי לבצע בחיינו שינוי מהותי שגם יחזיק מעמד לאורך זמן, יש להתקדם צעד אחר צעד.

משה רבנו מפקפק באמונתם המוחלטת של ישראל להיגאל ממצרים, אך אלוקים ציפה ממנו ליותר מזה.

לקראת השחרור ממצרים, אלוקים מתגלה למשה בשמו העל-טבעי. בכוחו לשנות גדרי עולם, להפוך מטה לנחש, מים לדם, ולהביא את הגאולה המיוחלת.