ביקורו ההיסטורי של הרבי הקודם בארצות הברית בשנת תר”צ היה אירוע חסר תקדים. הרבי התקבל בערים המרכזיות בכבוד מלכים שאף דמות יהודית בהיסטוריה של אמריקה לא זכתה. ה’הוד’ שקרן מהרבי, לו זכו מנהיגי ישראל במשך הדורת, משך אליו את כולם.
הרבי מגיע לאמריקה
השבוע לפני תשעים וחמש שנים בדיוק הסתיים ביקור יוצא דופן שהיה יחיד במינו בתולדות יהדות ארצות הברית. כשאחלוק אתכם את הסיפור אתם תגלו שמאז שיהודים התיישבו בארצות הברית ועד היום לא זכתה שום דמות יהודית לקבלת פנים כה המונית, חמה ומרשימה כפי שזכה לה הרבי הקודם במהלך ביקורו בשנת תרצ”ט – 1929.
הביקור התרחש שנתיים לאחר שהרבי הוכרח לעזוב את רוסיה בעקבות פעילותו להפצת יהדות. הקומוניסטים הכניסו אותו למאסר, ורק בזכות לחץ בינלאומי כבד שוחרר, והורשה לצאת את המדינה. מאבקו ההרואי של הרבי התפרסם בכל העולם ובפרט בארצות-הברית.
לכן כשהרבי הגיע ב-1929 לארצות הברית, הוא כבר היה אישיות מאוד מפורסמת. כולם שמעו על הרבי המפורסם מליובאוויטש שהצליח לנצח את המעצמה האדירה שהטילה את אימתה על כל העולם ואפילו על ארה”ב.
הרבי הגיע לארה”ב בי”ב באלול, והתקבל בכבוד מלכים. כבר באותו בוקר נהרו רבים לנמל כדי לראות אותו יורד מסירה קטנה שהובילה אותו מאונייה הגדולה שהגיעה מאירופה, כדי שלא יצטרך להמתין יחד עם כולם בביקורת הגבולות.
ישנו סרט וידיאו בשחור-לבן שתיעד את אותם רגעים מאותו ביקור. ניתן לראות את הרבי בתפארתו, יורד מהאונייה אל הסירה ומשם לחוף. רואים גם את הציבור הגדול שנדחף ונדחק כדי לקבל את פניו. אך כל זה היה רק התחלה.
כשהוא הגיע לבית שהוכן עבורו בבורו פארק, מאות אנשים כבר עמדו שם, ממתינים בגשם שוטף במשך שעות, כדי לזכות לזרוק מבט אחד עליו. ואכן אחרי זמן מה הרבי יצא למפרסת בקומה השנייה ומשם הוא בירך את כל הבאים לראותו. הוא הודה להם על קבלת הפנים החמה ואיחל להם שנה טובה.
התוכנית משתנה
רק אז, כשהרבי כבר היה על אדמת אמריקה, התברר למארגנים שהרצון לראות את הרבי חוצה מגזרים ומחנות. יהודים מכל הסוגים, גברים, נשים וילדים, כולם רצו לבקר אותו או לפחות לזכות להיות נוכח באירוע שבו הוא מופיע.
באותם ימים פעלו בארצות הברית כ-250 בתי כנסת על פי נוסח האר”י, דהיינו, יהודים שהתפללו בסידור החב”די. גם אם הם עצמם לא היו חסידים, הם באו מגזע חסידי חב”ד. הסבא היה חב”דניק וכיוצא בזה. הם זכרו כיצד הסבא היה מדבר על הרבי בערגה. והנה פה הם בעצמם זוכים לראות אותו. ההתרגשות והשמחה היו עצומים.
לאחר כמה ימים בבורו פארק, שכרו לרבי דירה בשכונת קראון הייטס שהייתה אז שכונה יהודית עשירה שבה גרו יהודים שהיו רחוקים מיהדות. בראש השנה הרבי התפלל בבית כנסת שבו היו 1,200 מקומות ישיבה. המקום היה מלא עד אפס מקום. כולם רצו להתפלל בקרבתו. מאות אנשים שנשארו בחוץ עמדו ליד הדלתות והחלונות הפתוחים כדי ‘להתפלל עם הרבי’.
הסיבה העיקרית שבגללה הגיע הרבי לארצות הברית הייתה כדי לעורר את דעת הקהל היהודית בקשר למצבם הקשה של יהודי רוסיה באותם ימים. הרבי ביקש לספר להם כיצד הממשלה הקומוניסטית סגרה בתי כנסת ומקוואות ורודפת כל סממן יהודי. הוא תכנן לאסוף הרבה כסף כדי לתמוך ביהודים שאיבדו את פרנסתם משום שלא רצו לעבוד בשבת. הרבנים ו’כלי הקודש’ היו חייבים למצוא עבודה אחרת כי להיות רב, שוחט, מוהל או סופר הייתה נחשבת לפעולה אנטי קומוניסטית ועליה יכלו לשבת בבית הסוהר. וכך בבת אחת נשבר מטה לחמם.
אולם כל התוכניות השתנו בבת אחת. מיד לאחר חגי תשרי, ב-24 באוקטובר, התרחש “יום חמישי השחור”. הבורסה הניו יורקית נפלה, אלפים איבדו את כל כספם וכתוצאה מכך הרבה מפעלים וחברות קרסו בזה אחר זה ופשטו את הרגל. עשרות אלפי יהודים נותרו ללא עבודה והמצב הכלכלי הלך והחמיר.
כתוצאה מכך, הביקור של הרבי קיבל אופי אחר לגמרי. הרבי התמקד בלחזק את האמונה והביטחון של אותם אלפי יהודים שבורים ועודד את רוחם שיצליחו לצלוח את המשבר כאן בארה”ב.
אם בתחילה אנשים רצו לראות את הרבי, כעת, אחרי שאיבדו את מטה לחמם, ועוד יותר מכך הם איבדו את החלום שאמריקה, “די גולדענע מדינע”, תציל אותם, הם היו זקוקים עוד יותר לחיזוק של הרבי.
הכיסא של ג’ורג’ וושינגטון
אחרי האסיפות וההופעות בניו יורק לפני אלפי יהודים, החל הרבי במסע לערים ומדינות אחרות. בי”ג כסלו הוא נסע לפילדלפיה. בתחנת הרכבת שם המתינו לו מאות יהודים, וכאשר קומתו ההדורה נראתה בפתח הקרון, פרץ הקהל בקריאה נרגשת: “ברוך הבא!”.
משם נלקח בשיירת רכבים אל היכל העצמאות של ארצות הברית, שם המתינו לו אלפים. הרבי כובד לשבת על הכיסא עליו ישב נשיאה הראשון של ארה”ב, מר ג׳ורג׳ וושינגטון.
משם הובילו אותו ברכב לפעמון החרות המוצב מול היכל העצמאות. הרבי הניח זר פרחים והכריז: “חופש המבוסס על דת הוא החופש הכי חזק”.
במשך כחודש, עם הפסקות קצרות, שהה הרבי בפילדלפיה. משם הוא נסע לבולטימור, ושם חזר על עצמו אותו סיפור.
ואז התגלה למקורבים שהרבי נוהג “מנהג מוזר”. באותו יום שהוא מגיע לעיר חדשה הוא צם. כשהחסידים תמהו על המנהג הזה משום שהם היו מאוד מודאגים מכך שהרבי לא אוכל. הרבי הסביר: “שאת הכבוד צריך להרזות”, דהיינו, שהוא צם כדי שהכבוד הגדול שהוא מקבל לא יגרום לו הנאה!…
ה’שליח הראשון’ לאמריקה
התחנה הבאה היתה שיקאגו. באותם ימים התגוררו בעיר חסידים רבים, וביניהם התומכים הגדולים של חב”ד.
בעיתון האידי שיצא באותם ימים בשיקאגו מסופר על חסיד זקן שעומד עם בניו ונכדיו ומספר להם שהוא זכה לראות את הסבא של הרבי, את הרבי מהר”ש, ואת אביו של הרבי, הרבי הרש”ב וכעת הוא מתרגש מאוד שהוא יזכה לראות את הנכד – את הרבי. והוא עומד ובוכה מהתרגשות ושמחה.
העיתונים מספרים שכשהרבי הגיע לשיקאגו דלת הקרון נפתחה והרבי נראה אל הקהל. בתחנת הרכבת נכח קהל עצום וכולם נדחפו לראות את הרבי עד כדי כך שהרבי לא יכול היה לרדת מהרכבת. כולם רואים אותו עומד על הקרון אבל לא היה נראה שהוא יצליח לרדת בשל הקהל הרב שנדחף לראות אותו.
התעורר חשש כבד שהרבי יהיה מוכרח להמשיך לתחנה הבאה ולו כדי שיוכל לרדת מהרכבת, אך בסופו של דבר הגיעו כמה חסידים בעלי כוח, לקחו את הרבי בשני צידיו, והצליחו להוריד אותו ולפנות מקום עבורו.
וכך הרבי המשיך מעיר לעיר. הוא ביקר בדטרויט, ומשם הוא נסע לסט. לואיס, שם היתה לו קבלת פנים גדולה בבית הכנסת שמכיל אלפיים מקומות ישיבה.
המארגנים סיפרו, שכשהגיע לפניו הרב אברהם הכהן קוק ע”ה, שהיה הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, רק חצי בית הכנסת היה מלא באנשים. כשהגיע אחריו מר חיים וייצמן שהיה נשיא ההסתדרות הציונית העולמית לנאום באותו בית כנסת הגיע קהל קצת גדול יותר.
אבל כשהודיעו שהרבי מליובאוויטש מגיע, כל הכרטיסים נחטפו, ויותר מאלף איש עמדו בחוץ. בזכות העובדה שהדלתות והחלונות היו פתוחים, גם הקהל שעמד בחוץ יכול היה לשמוע את הדברים שהרבי דיבר.
משם הוא נסע למילווקי ומקומות נוספים. לקראת סוף הביקור הוא נסע לעיר הבירה וושינגטון ושם הוא נפגש עם הנשיא הרברט הובר. ביום חמישי כ”א תמוז תר”ץ, לפני 95 שנים בדיוק, הרבי סיים את הביקור וחזר לאירופה.
מאז ועד היום לא היתה אישיות יהודית שהתקבלה בכזאת אהבה והתלהבות, כמו שהרבי קיבל. אלו היו לא רק יהודים דתיים שבאו לחלות את פניו. העיתונים מספרים על נשים עשירות שהיו שייכות לתנועה הרפורמית שהגיעו במכוניות יוקרה עם הנהג הפרטי כדי להתקבל אצל הרבי.
הרבי גרם להתעוררות יהודית אדירה. אפשר לומר שהוא היה ה’שליח’ הראשון בארצות הברית. הוא דיבר על הקמת מקוואות, פתיחת חדרים וישיבות, שמירת כשרות, שבת ועוד.
סודו של הרבי
נשאלת השאלה מה היה ‘סודו של הרבי’ שמשך אליו אלפים רבים של אנשים? אולי את התשובה לשאלה הזאת נמצא בפרשת השבוע.
בפרשתנו, פרשת פנחס (פרק כ”ז) הקב”ה מודיע למשה שהוא יעלה אל הר העברים ומשם יראה את הארץ. ואז “ונאספת אל עמיך כאשר נאסף אהרן אחיך”, שהוא יפטר מהעולם ולא יזכה להיכנס לארץ ישראל.
ואז אנו קוראים פסוק לא רגיל: “וידבר משה אל ה׳”. בדרך כלל נאמר “וידבר ה׳ אל משה” ואילו וכאן משה פונה לקב”ה ומבקש ממנו שימנה מנהיג לעם ישראל “שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו” (רש”י פסוק ט”ז). משה מבקש מנהיג שיוכל להתחבר לכל אדם ויבין אותו, ובקיצור שיהיה מישהו שמוכן לאהוב כל יהודי, ולא משנה מיהו ומהו.
ועל כך באה תשובת הקב”ה: “קח לך את יהושע בן נון, איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו”. תסמוך אותו ברבים שכולם יראו שאתה ממנה אותו להיות המנהיג הבא. אבל זה עדיין לא מספיק. בפסוק הבא הקב”ה מורה למשה לתת ליהושע דבר נוסף: “ונתת מהודך עליו”. מה פירוש המילים הללו? מה הוא בדיוק ה”הוד” שמשה העניק ליהושע? אומר רש”י: “זה קירון עור פנים” (פסוק כ).
כשמשה ירד בפעם השנייה מהר סיני עם הלוחות השניות התורה מספרת שאהרן וכל העם יראו להתקרב למשה “והנה קרן עור פניו ויראו מגשת אליו” (שמות לד,ל). מהפנים של משה קרן אור רוחני שפשוט גרם לכולם לחוש יראת הכבוד. מחד הם מאוד רצו לראות אותו ומאידך חששו להתקרב אליו. את אותו האור הקב”ה ציווה למשה להעביר ליהושע. איך מעבירים אור כזה לאדם אחר? זה כבר לא כתוב. להעביר ידע תורני ולתת לו “סמיכה” זה מובן, אבל את האור הזה…
ממשיך רש”י ואומר: נמצאנו למדין “פני משה כחמה פני יהושע כלבנה”, דהיינו, יהושע לגבי משה היה כמו הירח לגבי השמש. כל אורה של הירח בא לה כי היא רפלקציה של השמש, וכך גם היה יהושע, הוא היה ה’מראה’ של משה.
כשקוראים את העיתונים שמתארים את פניו של הרבי הקודם בביקורו בארצות הברית מגלים את האור הזה. הם מתארים את הדרת פנים שלו וכותבים “הוא אדם עם פנים שקשה לשכוח אותו אם רואים אותו אפילו פעם אחת”, ובפרט “העיניים”, הם כותבים. “העיניים שלו חודרות את האדם ונדמה לך שהם חודרות לך לתוך הנשמה”.
בעיתון אחר זה מתואר כך: “פנים חיוורות קצת, עם זקן בלונדיני שכבר מאפיר, ועיניים רוויות צער. הרבי עושה רושם בל ימחה”. אחר כתב: “הרבי עם פנים שהשכינה מאירה בהם. נראה תמיד שקוע במחשבות נראה שכל הטרגדיה של העם היהודי ניבט מפניו”.
מה שאנשים ראו ברבי זה אותו ההוד שמשה העביר ליהושע, ומאז הוא עובר למנהיגים הרוחניים של כל דור. את האור הזה הם ראו אצל הרבי, את ה”קרן עור פניו”. לזה הם נדבקו.
וכפי שהרבי כותב ברשימות יומן שאדמו”ר המהר”ש אמר: אַ נשמה דאצילות אַ נשמה עליונה האט דעם שמייכעל” (ע’ שיט. ראה גם לקו”ד ח”א עמ’ מ”ד, א).
(מיוסד על הספר תולדות חב”ד בארצות הברית, ועוד.)
This post is also available in: English