ילד בהזמנה

כיצד שאלות על הולדת ילד פותחות בפנינו שער להבנת כוח התפילה, – מתפילת חנה ועד מחקרי המדע.

אפשר לבחור את מין הילד?

יש זוגות שמעדיפים בסתר ליבם שייוולד להם דווקא בן או דווקא בת. אחרים כלל אינם רוצים לדעת עד לרגע הלידה. במשך דורות היה ברור לכולנו שאין לאדם שליטה על כך. אולם מחקר שנערך בבית־החולים “שיבא” חשף שבטיפולי הפריה חוץ־גופית קיימות שיטות שיכולות להשפיע על הסיכויים.

במחקר נמצא כי בשיטת IVF –– יש נטייה גבוהה יותר להיווצרות עוברים זכרים. לעומת זאת, בשיטת ICSI – – נוטים יותר להיווצר עוברים נקבות.

על פי החוק בישראל, רק במקרים מסוימים מותר לזוגות לבחור במפורש את מין העובר, למשל אם יש להם כבר ארבעה ילדים מאותו מין והם רוצים ילד מהמין השני. בשיטה זו מוציאים מספר ביציות, מפרים אותן, ואז לוקחים תא מכל עובר כדי לדעת את מינו. רק עובר מן המין הרצוי מוחזר לרחם.

הנתון המעניין היה: מי שרוצה בן – ימצא סיכוי גבוה פי 2.5 לבחור ב־IVF;  מי שרוצה בת – ייטה ל־ICSI.  ובכל זאת, גם כך מדובר רק בכ־35% סיכוי להצלחה. כלומר, גם המדע, עם כל היכולות שלו, נשאר רחוק משליטה מוחלטת על מה שיקרה.

העובדה הזאת מעלה שאלה מוסרית ועמוקה: האם ילד הוא מתנה שאנו מקבלים כפי שהיא – או מין מוצר שאפשר “להזמין לפי מפרט”? כאן עובר הדיון מהרפואה והמעבדה – אל עולם התפילה והאמונה.

כוח התפילה של חנה

הגמרא במסכת ראש השנה (י”א א.) אומרת “בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה”.
התפילות של שלוש הנשים הגדולות הללו היו על אותו נושא: כולן התפללו לפרי בטן, לילדים. שרה נפקדה וילדה את יצחק, רחל נפקדה וילדה את יוסף, וחנה נפקדה וילדה את שמואל הנביא.

כאשר אנו מעיינים במחזור התפילה של ראש השנה, ושמים לב לקריאות התורה שנקראות בימים אלה, אנחנו רואים דבר מעניין. ביום הראשון של ראש השנה אנו קוראים על שרה. אולם הקריאה אינה מתארת את כל השנים הארוכות שלפני הלידה, לא את הקשיים ולא את צער ההמתנה. היא נפתחת מיד במילים “וה’ פקד את שרה כאשר אמר” וממשיכה ישירות לסיפור הלידה של יצחק.

גם לגבי רחל – איננו קוראים בראש השנה על לידת יוסף. אמנם קוראים בהפטרה של היום השני של ראש השנה את הפסוק המפורסם “קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה ” אך אין אנו עוסקים בסיפור לידתו של יוסף עצמו.

הסיפור הגדול של לידה שעליו אנו מתמקדים בראש השנה אומר הרבי הוא דווקא סיפור לידתו של שמואל. ההפטרה של היום הראשון של ראש השנה כולה מוקדשת לסיפור הזה – החל מן הקשיים שחנה חוותה בהיותה עקרה, דרך תיאורי תחנוניה ובכייתה בבית המקדש, ועד הרגע שבו עלי הכהן חשד בה כי שיכורה היא. כאשר התברר לו שמדובר ב”אישה קשת רוח” , הוא בירך אותה שתפילתה תתקבל. ואכן, היא חזרה לביתה, נתעברה, ולבסוף ילדה בן – את שמואל הנביא.

מכאן עולה השאלה: מדוע אנו מתמקדים דווקא בסיפור של חנה? מדוע לא בסיפורה של שרה, או בסיפורה של רחל? מה מיוחד בסיפור הזה, שהפך להיות המרכזי מבין שלושתן?

בדרך כלל כשאדם שאין לו ילדים מבקש מהקב״ה ילד, הבקשה שלו פשוטה: שייתן לו ילדים. הוא לא מציב תנאים: לא אומר “אני רוצה בן דווקא” או “אני רוצה אותו בצבע עיניים מסוים או באופי מסוים”. האדם פשוט מבקש: תן לי ילד, לא משנה איך, לא משנה באיזו צורה.

יהודי בא פעם לרבי בחלוקת הדולרים המפורסמת. הוא הביא לרבי ספר תורני שערך, ואז פנה לרבי והצביע על חברו ואמר: “הוא עדיין לא זכה לילדים. אני מבקש מהרבי שיברך אותו שיזכה לילדים.” הרבי ברך אותו שיהיו לו בשורות טובות בקרוב. אותו יהודי הוסיף וביקש שהרבי יברך אותו בבן זכר. הרבי עצר לרגע, הסתכל עליו ואמר: “לפעמים נאמר ש’בת תחילה סימן יפה לבנים’ – דהיינו, אין צורך להתעקש.” ואכן, אותו יהודי זכה תחילה לבת, ולאחר מכן גם לבנים.

כך מצאנו גם אצל אבות האומה: אברהם אמר, ״הן לי לא נתת זרע, והנה בן ביתי יורש אותי״ – הוא ביקש זרע, ילד. יצחק ורבקה התפללו לילדים, וגם רחל ביקשה מהקב״ה בנים. כולם התפללו מתוך כאב וצורך בסיסי, בלי להציב תנאים נוספים.

אצל חנה אנחנו פוגשים משהו מיוחד, דבר שלא מצאנו בשום מקום אחר בתורה. חנה לא רק התפללה לילד, היא ביקשה משהו הרבה יותר נעלה: ״ונתת לאמתך זרע אנשים״ – “זרע ששקול כשני אנשים ומאן אינון משה ואהרן” (ברכות ל”א ב.)

חנה לא הסתפקה בבקשה לילד רגיל, אלא ביקשה בן צדיק, גדול בישראל, שיהיה כמשה ואהרן גם יחד. משה היה זה שנתן את התורה את החוקים, אהרן היה כהן גדול ואוהב ישראל, מקרב את העם אל התורה. בדרך כלל אלו שני תפקידים הפוכים: משה – נותן החוק, מציב גבולות, ואהרן – מקרב, אוהב, מחבק. חנה ביקשה בן שיאחד את שני הכוחות הללו גם יחד. וזו בקשה שאין לה אח ורע.

חכם או טיפש

מובא בתלמוד (נידה ט”ז ב.) דיון שלם שלפני לידתו של תינוק המלאך הממונה על ההיריון שואל את הקדוש ברוך הוא: “רבונו של עולם טפה זו מה תהא עליה  גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני” איך לברוא אותו חכם או טיפש, עשיר או עני, חזק או חלש. מה פירוש הדברים? יש בעולם אנשים שנולדים גיבורים, ויש כאלה חלשים יותר; יש חכמים יותר ויש שפחות; יש כאלה שיש להם חוש טבעי לעסקים ומתעשרים, ויש אחרים שלא. אלו תכונות שנקבעות מראש, ואין כולם שווים בזה.

“ואילו רשע או צדיק לא קאמר” אבל צדיק או רשע – בזה אין גזירה מוקדמת. בזה הבחירה נתונה לאדם עצמו. כל אחד נולד עם יצר טוב ויצר רע, והוא זה שיחליט לאיזה צד ילך – אם יהיה צדיק או רשע.

וכאן באה חנה וביקשה דבר שלא מצאנו בשום מקום אחר. היא לא ביקשה רק שיוולד לה בן, אלא בקשה מיוחדת: שיהיה בן צדיק. היא רצתה בן שיהיה נזיר, כזה ש״מורה לא יעלה על ראשו״.

ושמואל אכן היה כזה. הוא היה גם זה שקירב את העם אל התורה וגם זה שלימד אותם את התורה. בתפילתה חנה ביקשה משהו שאין לו אח ורע בתורה – והיא קיבלה.

ודווקא מן התפילה של חנה למדו חז״ל כמה הלכות בתפילה. למשל – שתפילת העמידה נאמרת בלחש, זה נלמד מחנה, ועוד כמה הלכות נוספות בתפילה.

נשאלת השאלה: מדוע אנו מתמקדים בסיפור הזה דווקא בראש השנה? התשובה היא, שהתורה רוצה ללמד אותנו שיהודי, כשהוא מתפלל בראש השנה, אם הוא מתפלל כמו שחנה התפללה – הוא יכול לפעול הרבה יותר מתפילה רגילה.

אברהם אבינו התפלל לילדים, אך ישמעאל לא היה צדיק. יצחק ורבקה התפללו לילדים, ויצא מהם גם יעקב וגם עשיו. דוגמאות נוספות יש בנביאים – לא תמיד התפילה הביאה לתוצאה של בן צדיק.

אצל חנה ראינו דבר מיוחד. היא התפללה לבן צדיק, ואכן נולד לה בן כפי שביקשה. על אף שהייתה לו בחירה חופשית – והוא היה יכול לבחור בכל דרך – שמואל הלך לבית המקדש, הפך לנביא, וכל ימיו היה נביא צדיק, ממש כפי שחנה ביקשה והבטיחה.

כוח התפילה של חנה היה כל כך חזק, עד שהיא הצליחה לפעול שבנה יבחר בבחירה הנכונה ויהיה איש צדיק.

לכן אנו קוראים את הסיפור הזה בראש השנה. כדי ללמד כל יהודי, שאם הוא מתחבר לתפילתה של חנה, ואם הוא מתפלל כמו שחנה התפללה – כפי שאמרה “ואשפוך את נפשי לפני ה’ “ כלומר, תפילה מתוך ביטול להקדוש ברוך הוא – אז כל יהודי יכול לפעול בתפילתו, ממש כפי שחנה פעלה.

(מיוסד על שיחת ו’ תשרי תש”ל שיחה ב’ שיחות קודש תש”ל ח”א ע’ 25 ואילך, ראה לקו”ש כ”ט ע’ 182).