הטבע האנושי רוצה לשלוט על כל דבר בחייו, על הבריאות, הפרנסה והמשפחה, אך האמת היא שאין לנו שליטה אמיתית על חיינו שכן הכול בידי ה’. ראש השנה מזכיר לנו שעלינו להמליך את ה’ ל’אדון עולם’, לבטוח בו ולא לפחד, ומשם נשאב כוח וביטחון לקראת השנה החדשה.
“משחקי הכס”
השבוע מישהו אמר לי שהוא עשה בינג׳ על הסדרה “משחקי הכס” – Game of Thrones.
כששאלתי אותו מה כל כך מיוחד ומושך בסדרה הזאת שהעולם כולו לא מפסיק לדבר ע”כ, הוא הסביר לי שזה מלחמה בין שבע בתי אצולה שנאבקים על הכס לאחר מות המלך. בעצם זוהי מלחמה על שליטה, ובמלחמה כמו במלחמה כל האמצעים וכל הדרכים הפסולות ביותר מנוצלות כדי להשיג את המטרה.
מדוע כולם להוטים על הסדרה הזאת, כי זה נכון אצל כל אדם, כולנו נלחמים על שליטה, כל מריבה היא על שליטה, רובם ככולם של המריבות בין זוגות נשואים היא על שליטה, האם החלון יהי׳ פתוח או סגור, לאיזו מסעדה יוצאים הערב, איפה נהי׳ בחג אצל ההורים שלו או ההורים שלה.
כשנוסעים עם הילדים לטיול תמיד תהי׳ מריבה בין הילדים, הילד הזה רוצה לשמוע מוזיקה והשני רוצה להקשיב לסיפור, כשהטכנולוגי׳ התקדמה ויכולים לצפות בסרטים ברכב גם המריבה התקדמה, הוא רוצה לצפות בסרט הזה והשני רוצה דווקא משהו אחר. ברוך ה׳ בימינו הטכנולוגיה כל כך התקדמה שכל אחד יכול לצפות במה שהוא רוצה ומקשיב באוזניות שלו ולא מפריע לאחרים .
הטכנולוגי׳ חסכה את המריבה אבל לא פתרה את הבעיה, עדיין כל אחד רוצה לשלוט ולא מוכן לוותר לשני. ומוצאים את זה גם אצל ילדים צעירים מאוד כשמנסים לעזור להם להלביש נעליים או מעיל הם מיד צועקים “לבד” הוא רוצה לבד להלביש נעליים אל תעזור לו, הוא רוצה לאכול לבד, וכו׳. וזהו טבע האדם, מרגע שנולד הוא רוצה לשלוט.
אנחנו בשליטה?
עם ישראל נדד במדבר ארבעים שנה, הם אכלו מַן מן השמים, שתו מים מן הסלע, ונהנו מההגנה של ענני הכבוד, במדבר חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה, ואילו לעם ישראל במדבר הי׳ נעים ביום ובלילה, ובכל זאת התלוננו, כל פעם תלונה על משהו אחר.
המן משעמם. “מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים” (בהעלותך יא, ד) או כל תלונה אחרת, מה עמד מאחורי התלונות הם הרי קבלו הכל ובחינם מה לא הי׳ טוב להם .
התשובה היא: לא היתה להם שליטה, את ה”מן” הם לא יכלו לשמור למחר, התורה אומרת “איש אל יותר ממנו עד בוקר” (בשלח טז, יט), בנוהג שבעולם אדם שומר אוכל לכמה ימים יש לו “פת בסלו” הוא מרגיש בטוח, פה בכל יום מחדש הם היו צריכים לצפות לנס שירד מן מהשמים, זה לא הי׳ בשליטתם.
גם לוח הזמנים לא הי׳ בשליטתם, כל אדם מן השורה יש לו “יומן” שבו הוא מתכנן וקובע מה הוא יעשה היום, עם מי הוא יפגש בעוד שבוע ומתי הוא יצא לחופש, הכל הוא מחליט. במדבר הם מעולם לא ידעו כמה זמן הם יחנו באותו מקום, לפעמים 24 שעות ולפעמים שנים ארוכות, אף אחד לא ידע לומר מראש גם לא משה רבינו כמה זמן הם יהיו באותו מקום, זה מאוד מתסכל שאתה לא יכול לתכנן כלום, הזמן שלך לא בידך כלל. זה מה שכל כך הפריע להם,ועמד מאחורי התלונות הללו.
מדוע באמת ה׳ העביר את עם ישראל סדרת חינוך כזאת, למה באמת להוציא להם את הנשמה במשך ארבעים שנה, שמצד אחד הי׳ להם הכל לאידך הם היו לגמרי תלויים בחסדי הבורא.
התשובה היא, כי זאת האמת!
בחיי היום יום אנו חושבים שאנחנו בשליטה על הזמן שלנו על הכסף שלנו, על הבריאות שלנו. אנשים מתעמלים בכל יום כדי להיות בריאים יותר, ישנם אלו שצועדים בכל יום, וישנם שלא מסתפקים בהליכה אלא הם רצים שעה כל יום, למעלה מזה הם אלו שרוכבים על אופניים במשך שעות, ישנם אותם ששוחים בכל יום, וישנם כאלו שכדי לצאת לכל הדעות הם עושים “טריאתלון” “Triathlon” שזה משלב שלשה סוגי ספורט: שחי׳ רכיבה על אופניים וריצה, כמו שאנו נוהגים בתקיעות כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות אנו תוקעים תקיעה שברים ותרועה. אחרים עושים יוגה ועוד ישנם אלו שרוקדים זומבה וכו׳ וכו׳, והכל כדי להיות בריאים עם גזרה טובה.
אבל האם האדם יכול באמת לשלוט על הבריאות שלו? לצערנו אנו יודעים את התשובה לשאלה הזאת.
אנשים עובדים קשה כל חייהם להרוויח מספיק כסף כדי לבנות תוכנית חיסכון, משלמים ליועצים פיננסים כדי שידריכו אותם איזה מניות לקנות כדי להפיק את המירב מהכסף שהושקע, בונים פורטפוליו וכו׳. הכל כדי שיוכלו לצאת לפנסיה ולחיות את שארית חייהם בכבוד. ואז מגיעה חלילה מפולת מניות והכל יורד לטמיון.
וזה נכון גם בקשר למקום עבודה. אתה בטוח בעבודה שלך הכל הולך מצוין ואז פתאום השמים נופלים והכל מתהפך, ומה שחשבת שהכי בטוח קורס כמגדל קלפים.
בחיי היום יום חווים את זה גם בקשר לזמן, אדם נתקע בפקק תנועה ובגלל זה הוא מאחר לטיסה, הוא כולו מרוגז ורותח שהפסיד את הטיסה וכל התוכניות שלו השתבשו.
מה שמתברר הוא שאנחנו חושבים שאנחנו שולטים על מה שקורה אבל בסופו של דבר מי החליט שהוא לא יעלה על הטיסה הזאת, בורא עולם, ואם כן על מה ועל מי הכעס, הוא כאילו אומר לקב”ה אתה רוצה שאני לא ייסע, אבל אני כן רוצה לנסוע, הקב”ה מביט עליו מלמעלה ושואל רק רגע ידידי, מי כאן הבעה”ב, אם אתה באמת מאמין שיש ריבון לעולם אז מה אתה מתרגז.
ולכן חז”ל אומרים ש”כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים”, מדוע, כי אדם שכועס נלחם עם הקב”ה על שליטה, הוא מתכחש לעובדה שיש בעה”ב לבירה זו, ובלשונו הק׳ של אדמוה”ז: “לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה כי אילו הי׳ מאמין שמאת ה׳ היתה זאת לו לא הי׳ בכעס כלל” (אגה”ק סימן כה).
החלום של אבי
מגיע ראש השנה, אנו באים לבית הכנסת תוקעים בשופר ובזה אנו מכריזים שהקב”ה הוא “מלך העולם”, אנו מתפללים “מלוך על כל העולם כולו בכבודך… וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה׳ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה” (מחזור לר”ה).
אני רוצה לחלוק אתכם סיפור אישי על אבי ע”ה. כשמלחמת העולם השני׳ פרצה אבי הי׳ ילד בן 12, הוא חי בגבול בין רומני׳ לרוסי׳, והוא ביחד עם בני משפחתו ברחו מהנאצים לתוך רוסי׳. בדרכים הם סבלו ממחסור, רעב וחולשה. באחד המקומות שלשם הם הגיעו, כדי לשרוד, אבי מצא לעצמו עבודה. הוא הי׳ רועה צאן של אחד האיכרים המקומיים, ובתמורה הוא קיבל קצת אוכל .
כשהוא הי׳ הולך בדרך, הוא תמיד הי׳ רואה אנשים שמתו בצד הדרך מרעב. באחד הימים, זה הי׳ בתקופת הבר מצוה שלו, הוא יצא למרעה, והוא הי׳ כל כך רעב, שהוא הי׳ בטוח שהוא הולך למות. הוא ניסה לאכול מהעשבים ביער, אך זה לא עזר. ואז הוא נרדם.
בחלומו הוא בוכה, והנה הוא רואה רב עם זקן לבן ארוך, מגיע אליו, ואומר לו: משה, אל תפחד. הכל יהיה בסדר. רק תגיד בכל יום בבוקר ובערב את התפילה ׳אדון עולם׳ והקב”ה יציל אותך מהכל. הוא התעורר והוא הרגיש כאילו כוחות חדשים נסכו בו. אלו היו הכוחות שעזרו לו לשרוד את המלחמה, ולאחרי זה לשרוד את מחנות העבודה בסיביר, להקים משפחה ברוסי׳, ולעלות עם משפחתו לארץ ישראל ולגדל שם את כולם בשיבה טובה. עד יומו האחרון הוא הקפיד לומר את התפילה הזאת.
ה’ איתי
“אדון עולם” היא אחת מהתפילות הראשונות שאנו מתפללים כל בוקר. לא ידוע מי הוא המחבר של התפילה הנפלאה הזאת אבל זה מקובל בעם ישראל קרוב לאלף שנים.
בתפילה הזאת אנו מכריזים שהקב”ה הוא “אדון העולם” והכל נעשה ברצונו, ואז אנו מכריזים “והוא ק-לי וחי גואלי” והוא זה שעוזר לי “בעת צרה” בו אנו בוטחים ובידו אנו מפקידים את נשמתנו וגופנו כשאנו הולכים לישון.
התפילה הזאת מביעה את ההכרה העמוקה והאמון המלא שיש לנו בקב”ה, הוא השליט על אימי הלילה וסכנות היום, שום דבר לא יכול לקרות ללא השגחתו. תפילה נפלאה זו מסתיימת במילים שנוסכים בנו כוח ועוצמה “ה’ לי ולא אירא”.
וכמו שהרבי כותב “על כל אחד אומר הכתוב “ה׳ לי לא אירא… היוצא מזה שאין כל מקום לפחד ח”ו כלל כיון שה׳ צלך על יד ימינך והוא ית׳ שומר ומשגיח על כל אחד ואחד מאתנו” (אג”ק ח”ט ע׳ מ”ד).
את המילים הללו ויותר נכון את הרעיון הזה כל אחד צריך לקחת כ”צידה לדרך” כשיוצאים לשנה החדשה, כשהוא יזכור ש”ה׳ לי” ה׳ איתי ולכן “לא אירא” הוא לא ידאג כל השנה כולה. שתהיה׳ לכולנו שנה טובה ומתוקה.
לסיים בשירת “אדון עולם”.
This post is also available in: English