ליל שמיני עצרת תשל”ח בחצר הרבי.
כל עם ישראל שמח וחוגג את שחרורם של החטופים משבי החמאס בעזה אחרי שנתיים ארוכות וכואבות. זוהי שמחה שמאחדת את כל עם ישראל בכל מקום שהם. אנחנו מודים לקדוש ברוך הוא על הנס הגדול הזה. ביחד עם זה, ישנן עדיין הרבה דאגות — מה יקרה בעזה ביום שאחרי וכו׳ — ולכן עדיף להמתין קצת זמן עד שהדברים יתבהרו, ואולי אז נהיה חכמים יותר מאשר לומר דברים שאחר כך נתחרט עליהם. לכן היום אני רוצה לחלוק איתכם משהו אישי.
בשנת 1977, כשהייתי בן 11, נסעתי לרבי עם אבי, הרב משה גרינברג ע”ה. הייתי מאוד נרגש — זאת הייתה פעם ראשונה שיצאתי מארץ ישראל, פעם ראשונה שטסתי במטוס, והעיקר העיקרים — זאת הייתה פעם ראשונה שזכיתי לראות את הרבי! לכן אני זוכר מהביקור הזה את כל מה שקרה שם בפרטי פרטים.
הגענו לניו יורק בערב חג הסוכות, באמצע התוועדות של הרבי. חג הסוכות באותה שנה היה חג מאוד שמח אצל הרבי — יותר מהרגיל בשנים אחרות. אבל אז קרה משהו מאוד מאוד לא רגיל, ואת זה אני רוצה לחלוק איתכם.
ליל ההקפות
שמיני עצרת ושמחת תורה הם החגים השמחים ביותר אצל הרבי. שמחתו וחיוניותו של הרבי בחג זה היו על-טבעיות, והאווירה הזאת בבית הכנסת הייתה מורגשת וניתנת לחוש.
בליל שמיני עצרת שלוש ההקפות הראשונות עברו ללא תקלות. ואז הגיעה ההקפה הרביעית — לפתע פניו של הרבי הלבינו. הוא נשען תחילה על הסטענדר שלו, אחר כך התיישב על כיסאו, נשען לאחור ועצם את עיניו. השינוי הפתאומי הכניס את הקהל לתוהו ובוהו. אני זוכר איך שאנשים החלו למהר לצאת מבית הכנסת כדי להכניס אוויר, וחלונות נופצו. למרות זאת, הרבי התעקש להשלים את ההקפות, עלה במדרגות לחדרו. הרבי סירב לאכול או לשתות דבר עד שיצא לסוכה כדי לעשות קידוש על יין.
הרופאים שהיו במקום אמרו שהרבי סובל מהתקף לב חמור והוא חייב להתפנות לבית רפואה. אבל הרבי דחה את הרעיון, ואמר שהוא יטופל רק ב-770.
ככל שנקפו השעות, שיירה של קרדיולוגים באו והלכו, וכל אחד מהם אישר שהרבי עבר אירוע לבבי חמור וכי הוא זקוק לאשפוז. בשלב מסוים, בשעות הבוקר המוקדמות, עבר הרבי התקף לב שני — קשה יותר. בסביבות השעה 6 בבוקר ניגשה הרבנית למזכירו של הרבי, הרב יהודה קרינסקי, וביקשה עדכון. הוא השיב שהמצב חמור וכמה מהרופאים מתעקשים שהרבי יקבל תרופות הרגעה ויילקח לבית רפואה.
הרבנית הגיבה: “כל חיי שאני מכירה את בעלי, מעולם לא היה רגע שהוא לא היה בשליטה מוחלטת על עצמו. אני לא יכולה להרשות לרופאים לפעול בניגוד לרצונו של הרבי.”
רגע אחר כך היא אמרה לו: “הרב קרינסקי, אתה מכיר כל כך הרבה אנשים — אתה לא יכול למצוא רופא לבעלי?” לפתע קרינסקי נזכר בקרדיולוג צעיר ומבריק בשם אירה וייס, שהיה בעבר מתפלל ותלמיד בהיברו סקול של גיסו, הרב שוסטרמן, בשיקאגו.
היה זה לפנות בוקר כשוייס קיבל את שיחת הטלפון מקרינסקי, שתיאר את חומרת המצב. הרבי, הוא הסביר, לא דוחה טיפול רפואי, אך רוצה שהוא יתבצע ב-770 עצמו — עמדה שנתמכה על ידי הרבנית. קרינסקי רצה לדעת אם זה אפשרי.
“הכרתי את הרבי מאז שהייתי תלמיד בהיברו סקול בשנות החמישים בשיקגו. לא היינו ממשפחה של חסידים… אבל היה לי לפחות את הידע לדעת שאדם לא מבטל את הדברים שהרבי רוצה לעשות. מצד שני, אתה מחויב כרופא לעשות כל מה שצריך לעשות, גם אם המטופל אומר לך אחרת, אם יש רק דרך אחת להציל אותו.”
ד”ר וייס אימץ גישה רפואית ממוקדת-במטופל, דהיינו שצריך לעבוד יחד ולפי רצונו של המטופל. בשיחת הטלפון וייס הציע להקים ב-770 יחידת טיפול נמרץ. הרעיון לטפל ברבי בצורה זו נבע מכך שהוא ראה כיצד זה מיושם בפועל — הוא ראה הסדרים מיוחדים שנעשו בבתיהם של אנשים כמו בני משפחת קנדי. קרינסקי הציע: “ד”ר וייס, למה שלא תבוא לכאן ותעזור לנו לעשות את זה?”
וייס הסכים מיד, אך חישב שייקח לו לפחות כמה שעות להגיע משיקגו לקראון הייטס, וצריך מיד אצל הרבי קרדיולוג מוסמך שמאמין שאפשר לטפל גם לא בבית רפואה. וייס נזכר בדר’ טישהולץ, שעבר זה עתה לניו יורק כדי להפוך לראש המחלקה הקרדיולוגית בבית החולים הר סיני.
טישהולץ ידע על הרבי באופן מעורפל בלבד לפני שיחת הטלפון של וייס, אך כששמע את המצב פינה את לוח הזמנים שלו — הוא היה אמור להתחיל סבב של הרצאות על אקו לב — ובמקום זאת הסכים לנסוע מיד ל-770.
“מישהו פגש אותי בהר סיני, והיה לי ליווי משטרתי שנסע נגד כיוון התנועה במהירות 145 קמ”ש,” נזכר טישהולץ בצחוק. כשהגיע עם ציוד מתקדם, הוא נכנס ישר למשרדו של הרבי וייצב את המצב.
כשוייס הגיע ל-770 כמה שעות מאוחר יותר, קצב הלב של הרבי היה נורמלי וסדיר. הדבר נמדד במדויק על ידי מכשיר טלניטורינג שטישהולץ הביא עמו — טכנולוגיה מתקדמת שבאותה תקופה לא הייתה זמינה ברוב בתי החולים.
גם וייס וגם טישהולץ, ללא היסוס, עזבו את מה שעשו מכיוון שהם הבינו שהטיפול הרפואי ברבי צריך להתבצע באופן שבו הוא יוכל להמשיך בעבודתו החיונית בהנהגת תנועת ליובאוויטש ויהדות העולם, ובהשפעה ולימוד האנושות בכללותה.
הקרדיולוג שחזר ממוסקבה
אבל עדיין היו הרבה חסידים שהיו מאוד מודאגים ממצבו של הרבי. אחד מהם היה הרב משה בנימין קפלן ע”ה. לקפלן היה בן דוד בשם ברנרד לואן, שהיה קרדיולוג בכיר, והוא החליט שהוא חייב להביא אותו אל הרבי.
ד”ר ברנרד לואן — קרדיולוג בעל שם עולמי מאוניברסיטת הרווארד, שהמציא את הדפיברילטור בזרם ישיר (direct-current defibrillator) להחייאה לבבית, וממייסדי הארגון “הרופאים הבינלאומיים למניעת מלחמה גרעינית” (IPPNW), זכה בפרס נובל לשלום — היה בדיוק באותם ימים במוסקבה.
באותו ערב מסוים בחודש אוקטובר, לואן, יליד ליטא, ואשתו לואיז, נכחו במופע בלט בתיאטרון הבולשוי — דבר שנהגו לעשות כמעט בכל ביקור במוסקבה. ולכן הוא הופתע כאשר באמצע המופע, נקרא לטלפון של התיאטרון.
“בורוך!” — צעק הקול בקצה השני של הקו ביידיש, כשהוא פונה ללואן בשמו המקורי.
“הלובאוויטשער רבי לא מרגיש טוב — אתה חייב להגיע לניו יורק עכשיו! מדובר בסכנת חיים.”
קפלן הסביר במהירות מה קורה: שני לילות קודם לכן, בשמיני עצרת, הרבי לקה בהתקף לב חמור במהלך ריקודי ההקפות בבית מדרשו שבאיסטרן פארקווי 770 בברוקלין, ולמחרת בבוקר לקה שוב בהתקף שני — חמור עוד יותר — במשרדו. ד”ר לואן הסכים מיד לחזור לניו יורק.
ביום ראשון, 9 באוקטובר 1977, הגיעו בני הזוג לואן, מותשים, לנמל התעופה JFK. משם ד”ר לואן נסע מיד ל-770 ונכנס לחדרו של הרבי.
קפלן אסף את לואן מאוחר באותו לילה הראשון ב-770. בדקות הספורות שלפני שנת הלילה, הרופא המותש אמר שהרבי צדק בכך שנמנע מבית החולים לאחר התקף הלב הראשון שלו, כי הפרוטוקול הרגיל בבית החולים היה להרגיע אותו, ובמצב כזה סביר להניח שהרבי לא היה שורד את התקף הלב השני שלו. הרבי התעקש שהחסידים יחגגו את שמחת תורה בשמחה יתרה, למרות מצבו. לואן ציין שהוא מאמין שמצבו הפיזי של הרבי הושפע לטובה מהיותו בסביבה שבה הוא יכול היה לשמוע את קולות השירה והריקודים מבית הכנסת כל הלילה.
קפלן זוכר שלואן — שבילה כשבוע בקראון הייטס בביקור הראשון הזה — סיפר לו על שיחה שהייתה לו עם הרבי. הרבי שאל אותו מדוע התקף הלב הזה התרחש דווקא עכשיו. לואן השיב כי “עד עכשיו כוח הרצון שלך הניע את גופך. אבל לאחר זמן מה, כוח רצון גרידא פשוט לא יכול להתגבר על הגוף, ולבך לא יכול היה לעמוד בעומס שאתה מניח עליו.”
במהלך השנה הבאה לואן היה מגיע לבדוק את הרבי בערך פעם בחודש, בתדירות שהלכה וירדה בשנים שלאחר מכן. לואן לא היה אדם שקל להרשים, ובכל זאת, במהלך ארבעת העשורים הבאים הוא חזר לעיתים קרובות לזיכרונותיו מהתקופה עם הרבי.
המצה שמורה והשופר לסין
הרבי היה נוהג לחלק מצות שמורות בערב ליל הסדר, וכך הוא גם נהג בערב פסח של שנת 1978. לקראת סוף החלוקה, בסביבות השעה ארבע וחצי או חמש אחר הצהריים, ביקש הרב קרינסקי מצה לעצמו.
“אני לא יודע למה, אבל כשניגשתי לרבי ביקשתי גם חתיכת מצה בשביל ד”ר לואן. הרבי הביט בי, נתן לי מצה שלמה, ושאל: ‘האם הוא יקבל אותה לפני פסח?’ מה שהבנתי מזה היה — בלי ספק, הרבי רוצה שהוא יקבל אותה לפני פסח.”
אלו היו שעות ספורות בלבד לפני ליל הסדר, וד”ר לואן גר בבוסטון! קרינסקי ארז במהירות את המצה, מצא בחור ישיבה, ושלח אותו כדי לתפוס מישהו שעולה לטיסת שאטל לבוסטון.
כאשר המטוס נחת, האדם שהביא את המצה איכשהו אותר באולם הנוסעים העמוס על ידי אחיו, הרב פנחס קרינסקי ז”ל, שגר בבוסטון. והוא העביר מיד את המצה לבית משפחת לואן בצ’סנט היל, מסצ’וסטס — והספיק לחזור לביתו דקות ספורות לפני כניסת החג.
“אני זוכר שהרבי היה מאוד מרוצה שהדבר הצליח,” אומר קרינסקי. מאותו יום ואילך, מדי שנה, שלח קרינסקי מצה שמורה לבית משפחת לואן. המצה שנשלחה מהרבי הפכה לחלק חשוב בחיי המשפחה היהודיים של לואן.
עבורו, לא רק המצה עצמה הייתה למסורת — אלא גם סיפורו של האיש ששלח אותה. “הוא דיבר על הרבי לעיתים קרובות עם בני המשפחה ועם חברים קרובים,” משתף בנו. “בכל פסח, כשהמצה השמורה עברה בין המסובים, זו תמיד הייתה הזדמנות לספר את הסיפור על הרבי. אני זוכר זאת היטב מכל הסדרים שהשתתפתי בהם, והרבי והמצה השמורה היו חלק מרכזי מזה.”
בסוף קיץ 1979, כאשר ד”ר לואן ביקר אצל הרבי, הרבי שאל אותו איפה הוא יחגוג את ראש השנה. לואן ענה שהוא עומד לטוס לסין כחלק ממשלחת קרדיולוגית, וישהה שם בראש השנה.
הרבי שאל אותו האם הוא יודע לתקוע בשופר. לואן, שלמד בחיידר בתור ילד במזרח אירופה, השיב בחיוב. שאל אותו הרבי: “באם אני אתן לך שופר — אתה תתקע בו בסין בראש השנה?” לואן ענה שיעשה זאת. הרבי הוציא שופר משולחנו ונתן לו במתנה.
לואן קיים את הבטחתו. כאשר שב לארצות הברית ודיווח לרבי, אמר לו הרבי כי זו הייתה הפעם הראשונה זה שנים רבות שבה נשמע קול שופר בסין. ד”ר לואן שמר את השופר שקיבל מהרבי כאוצר יקר עד סוף ימיו. ד”ר לואן נפטר בגיל 99 בשנת תשפ”א.
השופר והמצה קישרו את ד”ר לואן ליהדות ולרבי!
This post is also available in: English