כיצד הפך חג אמריקאי למפגש מרתק בין אמונה, מסורת, כשרות, דברי היסטוריה והשגחה פרטית — ומה אנו למדים מכך על יחס הגויים לישראל, אז והיום.
בארצות הברית קיימים למעשה שלושה חגים יהודיים: ראש השנה, פסח ו-Thanksgiving (חג ההודיה). כולם נוטים לאהוב את חג ההודיה, משום שאין צורך ללכת בו לבית הכנסת, לא צריך לאכול מרור, לקרוא את ההגדה או לבצע כל פעולה מחייבת אחרת.
המטרה המרכזית של חג ההודיה היא להקדיש זמן להבעת תודה — גם, ואולי במיוחד, בזמנים מאתגרים עבור האומה. החג קשור קשר הדוק לרגעים מכריעים בהיסטוריה האמריקאית: הגעת המתיישבים הראשונים, המהפכה וייסוד המדינה, וכן מלחמת האזרחים שאיחדה את המדינה מחדש. חג ההודיה האמריקאי הוא הזמנה לכל אדם, באשר הוא, לחגוג ולהודות לה’ בדרך ובאופן שהוא מאמין בהם.
המתיישבים הלא-יהודים שהיגרו מאירופה הגיעו לכאן במטרה להקים מדינה שבה כל אדם יכול לחיות על פי אמונתו, ללא פחד וללא רדיפה. כשאנו שומעים על מה שהתרחש השבוע בניו יורק, איננו יכולים אלא להתגעגע ליחס הטוב שהקהילה היהודית זכתה לו בארצות הברית במשך 300 השנים האחרונות.
אותם מתיישבים ראשונים למדו את חמשת חומשי תורה, את הנביאים והכתובים, והכירו בכך שהעם היהודי הוא העם הנבחר. מתוך כך הם העריכו את עם ישראל וכיבדו את דתנו. מאחר שהם למדו את התנ״ך לעומק, הם היו מודעים מאוד לדעת היהודית, ובמידה מסוימת אף נמשכו אליה ורצו להבין אותה יותר. כתוצאה מכך, חיו היהודים בארצות הברית בתנאים טובים ומכובדים לאורך מאות השנים האחרונות.
נכון שאמנם Thanksgiving אינו חג יהודי כלל ועיקר, אך הרעיון המרכזי שלו הוא רעיון יהודי מובהק. על פי ההלכה, כאשר לאדם מתרחש נס בחייו, הוא מחויב להודות לה’. וכך נכתב: “ונוהגים לעשות סעודה לאוהביו ומקורביו… ולספר הנס ולהודות להשי״ת בשעת הסעודה על חסדיו” (פסקי תשובות סו”ס ריח).
יהודים רבים מציינים את יום השחרור מאושוויץ כיום הודאה להם ולכל יוצאי חלציהם. וישנם גם יהודים החוגגים את היום שבו דרכו רגליהם לראשונה על אדמת ארצות הברית—כיום של שמחה והודיה על הנס שנעשה להם.
הרבי בי”ט כסלו תשמ”ז דיבר בקשר ליום הזה (תו”מ תשמ”ז ח”ב ע’ 54) “ראוי להדגיש עוד הפעם ועוה”פ אשר יסוד כל המדינה קשור באמונה בהקב”ה, ובאמונה עצמה דוקא בתור בורא העולם ומנהיגו…. וכידוע שמייסדי ובוני מדינה זו הכריזו מיד בבואם על אמונתם כהקב”ה וקבעו יום-טוב מיוחד כיום של נתינת תודה לה’, בורא העולם ומנהיגו, על שהצילם והגיעו למקום בטוח שבו יוכלו לחיות ללא נדודים, רדיפות וגזירות כו’,ויוכלו להתנהג בכל חייהם כפי שירצו, החל מענין זה עצמו – אמונה בהקב”ה שהוא בורא העולם ומנהיגו בפשטות, בכל הזמנים ובכל הפרטים.
כולל גם בהצלתם הפרטית, ועד כדי כך שיום זה נקבע בחוק, אשר מדי שנה בשנה בבוא יום זה, צריך להזכיר על כך עוה”פ ומקרב לב עמוק להכיר תודה להקב”ה על שהראה להם חסדו בגלוי.
…ויום זה נתקבל מדור לדור, ואדרבה – האמונה הולכת ומתחזקת ועד שדוקא בדורנו זה, בשנים האחרונות ממש, הכריז מהבית שבו יושב מנהיג המדינה, אודות שבע מצוות בני נח, ובאופן מיוחד אודות הדלקת מנורות חנוכה, וכל עניני חנוכה, באופן בולט, גלוי לעין כל.
ואדרבה – תוספת ב”פירסומי ניסא” דחנוכה שייכת עוד יותר לכללות הרוח של מייסדי המדינה, שהתחלת חייהם היתה בנתינת תודה להקב”ה – שהרי תוכן הענין דנרות חנוכה בפשטות ובפנימיות – תודה להקב”ה על שהציל צדיקים מיד רשעים – הוא הוא כוונת מייסדי המדינה, להציל צדיקים מיד רשעים, ואם מימי החנוכה למדנו שהקב”ה מסייע לצדיקים גם כשהם “חלשים” בגשמיות – הרי מזה מובן, ובמכ”ש וק”ו, אשר שהקב”ה בחסדו מיקל על הנסיונות ומכניס בפעולות צדק ויושר גבורה והצלחה בגשמיות, …וממדינה זו יראו וכן יעשו בכל המדינות – לתת רשות לכל יהודי שירצה בכך להדליק מנורה.”
תרנגול הודו כשר?
מהו חג ההודיה בלי תרנגול ההודו המסורתי? ואצל יהודים – השאלה הראשונה היא כמובן האם תרנגול ההודו כשר. הבעיה המרכזית הייתה שלא היה ברור מעל לכל ספק שמדובר בעוף כשר למאכל.
מאז ומתמיד, בכל פעם שהתגלו מיני עופות חדשים או שיובאו עופות מיבשת ליבשת, התעוררה מחדש השאלה האם עוף זה כשר וראוי לעלות על שולחנם של ישראל, או שמא הוא אחד מן העופות הטמאים.
מעיקר הדין, ניתן לקבוע את כשרות העוף על פי שלושה סימני טהרה: אצבע יתרה, זפק, וקורקבן הנקלף ביד – כפי שכתב השולחן ערוך (יו״ד סימן פ״ב סעיף ב׳). אולם בפועל, נהגו ישראל שלא להסתמך על סימנים אלו בלבד, אלא לאכול עוף רק כאשר בידינו מסורת ברורה מאבותינו שעוף זה טהור ונהגו לאוכלו (רמ״א יו״ד סימן פ״ב סעיף ג׳).
מקור למנהג ללכת אחר המסורת אנו מוצאים בדברי רש”י (חולין סב:), המספר כי בתקופת חכמי התלמוד היו שאכלו עוף מסוים על פי סימני הטהרה בלבד. לאחר זמן ראו לפתע שהעוף דורס את מאכלו, כמנהג העופות הטמאים. באותו רגע התברר להם כי בדיקת סימני הטהרה לא הייתה מדויקת, ומאז נקבע המנהג שלא לאכול אלא עופות שיש בידינו מסורת מאבותינו שהם טהורים ונאכלו מדורי דורות.
מכאן ואילך, בכל פעם שחכמי ישראל נדרשו להכריע לגבי עוף שלא היה מוכר עד אותו זמן, הם לא הסתפקו בסימני הטהרה בלבד. היה עליהם לקבוע האם עוף זה שייך למינו של אחד העופות שכבר מקובל לאכלם ושיש עליהם מסורת ברורה, או שמא מדובר במין חדש שאין עליו מסורת כלל – ובמצב כזה אין להתיר את אכילתו.
תרנגול ההודו יובא לאירופה מיבשת אמריקה. מטבע הדברים, הוא לא הגיע משם עם מסורת אבות כלשהי, שהרי באותה תקופה לא התקיימה באמריקה קהילה יהודית. בספרי הפוסקים מצוין כי לא ברור על סמך מה התפשט המנהג להתיר את אכילתו, אך מאחר שזו המציאות בפועל — נחלקו הפוסקים כיצד יש להתייחס לכך.
חכמי ישראל הכריעו שבאמת, מנהגנו שלא לאכול עופות שאין לגביהם מסורת ברורה מתייחס בעיקר לעופות חדשים, שטרם נודעו ושלא התקבלו באכילת ישראל. את המנהג הזה קיבלנו על עצמנו כדי שלא להכריע בכשרותם של עופות בלתי מוכרים על דעת עצמנו בלבד. אולם לא קיבלנו על עצמנו להימנע מלאכול עופות שכבר נהגו לאכלם בפועל במשך דורות, גם אם מלכתחילה לא הייתה עליהם מסורת מסודרת.
צאצאי השל”ה
כמו תמיד בעם ישראל, קשה לצפות לְאחדות דעות מוחלטת, ובפרט בענייני כשרות שבהם יש שיטות שונות ודעות לכאן ולכאן. אחד הרבנים המפורסמים שעסקו בנושא היה רבי ישעיה הלוי הורוביץ, המכונה השל”ה הקדוש, מגדולי רבני אשכנז במאה ה־17. הוא נקרא כך על שם ספרו המפורסם שני לוחות הברית.
אצל צאצאיו של השל”ה קיימת מסורת שהוא אסר עליהם לאכול תרנגול הודו, משום שאין עליו מסורת ברורה מדורי דורות. ישנם הטוענים שאיסורו של השל”ה נועד לצאצאיו רק עד עשרה דורות, ולאחר מכן הבשר מותר באכילה, שכן עברו כבר עשרה דורות של כלל ישראל שנהגו בו היתר. אני מכיר באופן אישי משפחה שהיא מצאצאי השל״ה, ועד היום הם מקפידים שלא לאכול בשר הודו, בהתאם למסורת המשפחתית שהועברה מדור לדור.
למעשה, לפועל, רוב ישראל נהגו להתיר את אכילת תרנגול ההודו.
אני רוצה לחלוק אתכם סיפור מופלא בקשר לזה שנדפס בספרו של הרב אשכנזי ע”ה “בראשית שנת תשמ”א, סיפר אחד מתושבי כפר חב”ד לרב אשכנזי, כי מכיוון שעברו שנתיים וחצי מעת נישואיו ורעייתו לא נפקדה עדיין, ביקש ברכה מהרבי,ונצטווה: “זהירות בכשרות האכילה ושתייה”. “אולם, מקפיד הנני על כל כללי הכשרות, ואינני יודע להסביר את תשובתו הקדושה של הרבי”, תינה האיש. הרב אשכנזי ביקש זמן לחשוב בעניין, וכעבור כמה ימים, ענה לשאול: “הלוא רעייתך הינה מצאצאי השל”ה, אזי אולי הרבי התכוון, כי היא תקפיד על הוראתו של השל”ה, שלא לטעום בשר הודו”. המשפחה המדוברת גידלה תרנגולי הודו, ובשר זה היה מצוי אם כן בביתה, אך האישה יישמה בכל זאת את עצתו של הרב אשכנזי, ונפקדה מיד”. (הרב מרדכי שמואל אשכנזי עמ’ 502)
ימעניין לדעת שהמדינה היחידה בעולם בה צורכים יותר הודו מאשר ארה”ב, היא ישראל.!
יעקב ועשו – עליות ומורדות
בפרשת השבוע אנו קוראים על יעקב ועשו. כבר ברחם אמם התחוללה ביניהם מלחמה, והיא נמשכה גם לשלב בר־המצווה שלהם, שבו מכר עשו את הבכורה ליעקב. שנים לאחר מכן אנו קוראים בפרשה כיצד יעקב לקח את הברכות מעשו, ועשו נשבע שלאחר מות אביו יהרוג את יעקב אחיו. בעקבות זאת נאלץ יעקב לברוח לחרן.
בשבת הבאה נקרא איך בסופו של דבר נפגשו האחים, התחבקו והתנשקו. חז״ל מלמדים שבאותו רגע נשקו עשו ליעקב בכל ליבו — באותה שעה זה היה אמיתי וללא זיוף. מכאן אנו רואים שבין יעקב ועשו היו תמיד עליות וירידות ביחסי האחים.
ב־300 השנים האחרונות בארצות הברית היו תקופות רבות של עליות, שבהן תושבי המדינה העריכו את היהודים, תמכו בהם ושמחו בנוכחותם כאן. יהודים התקבלו בכבוד ובהערכה רבה. בתקופה האחרונה נראה שהמציאות השתנתה, אך אין צורך להיבהל — תמיד היו עליות ומורדות ביחסי הגויים לישראל.
נְקַוֶּה בעזרת ה׳ שזו רק ירידה קלה לפני עלייה גדולה יותר, ושבקרוב ממש בביאת המשיח, עם ישראל יהיה אור לגויים. אז כולם ירצו לראות, לשמוע וללמוד מה יש ליהודים לתרום לעולם.
This post is also available in: English