יעקב הוא הראשון שמתפלל מעומק ליבו על צרכיו הגשמיים, וממנו אנו לומדים את סדר התפילה. יעקב הנחיל לנו את הכוח שהחזיק את עם ישראל בכל הדורות, ובוודאי מול כל האתגרים שאנו פוגשים בדורנו.
“ומה הפתרון שלך?!”
לאחרונה גלגלתי שיחה עם יהודי, ומטבע הדברים התגלגלה שיחתנו לכיוון הפוליטי והמצב הבטחוני בישראל ובעולם. במהלך השיחה זכיתי לקבל מבן-שיחי הרצאה שלימה איך אפשר להשכין שלום ושלווה בארץ. הקשבתי בסבלנות ולאחר מכן אמרתי שהרעיונות שלו כבר נוסו בעבר בחוסר הצלחה, “זה לא עבד”. הוא לא ויתר ושוב נתן עצות נוספות שגם הן לא היו נראות מעשיות ויעילות במיוחד, וחייכתי. בסוף הוא שאל: תגיד לי, לך יש פתרון?! אדרבה, בא נשמע מה אתה מציע!
סיפרתי לו על שליח חב”די בדרום אמריקה שעבר השתלת ריאות, היות שהוא סבל ממחלה שהקשתה עליו לנשום. לפני שהוא ניגש לניתוח ההשתלה הוא פנה לרופאים רבים ובירר את חוות דעתם (מכיון שמדובר היה בניתוח עם סיכון משמעותי). בין השאר הוא ביקר עם אשתו אצל רופא דתי בעל שם בניו-יורק, הם ישבו אצלו בשקט, והרופא עבר על כל התיק הרפואי שלו כולל כל המסמכים והצילומים, ואז הוא הרים את עיניו ואמר להם: “הרופאים צודקים, הדרך היחידה להציל את המצב הוא השתלת ריאות, אין דרך אחרת!” שאל אותו השליח החולה: “אולי יש תרופה כלשהי עד שנמצא את הריאות, עד הניתוח?” השיב להם הרופא: “כן, יש תרופה!”, אשת השליח קפצה ושאלה את הרופא לשמה של התרופה, “עד עכשיו הרופאים אמרו לנו שאין שום תרופה בשביל זה”. השיב להם הרופא: “תהילים! אתם הרי יהודים מאמינים, תתפללו, תאמרו תהילים, זוהי התרופה היחידה שתוכל להועיל עד הניתוח”.
פניתי לאותו יהודי שמנסה להציל את העולם ואמרתי לו: זהו הפתרון היחידי. קצת תפילה, זה בודאי יועיל.
הראשון להתפלל
מה מקורה של התפילה? מתי אנו נפגשים לראשונה במושג “תפילה”?
כשאנו מתבוננים בדרכם של האבות, מה הם לימדו אותנו ומה אפיין כל אחד מהם, אנו מוצאים שאברהם אבינו מסמל את מידת החסד בעולם; אברהם הנחיל ליוצאי חלציו את מידת החסד שהיתה טבועה בו, שזה כולל הכנסת אורחים וביקור חולים, צדקה וכל עניני חסד שיהודים כל כך עסוקים בהם במשך כל הדורות.
יצחק, לעומתו, מייצג את מידת הגבורה. מהי גבורה? במילה אחת: הקרבה. אדם מוכן לוותר על דברים שחשובים לו למען אמונתו. תופעה זו נובעת מאופיו של יצחק אבינו שאצלו מצאנו את סיפור העקידה, הוא היה מוכן לעשות זאת בלי שום שאלות ובלי שהקב”ה יצווה עליו עד כדי כך שדבר זה לא היה נחשב אפילו לנסיון לגביו; זהו הכוח להקריב בחיים האישיים את כל ההנאות הפרטיות בכדי לקיים מצווה, למשל ללכת לבית הכנסת במקום לצפות במשחק – זוהי הקרבה; לשבת במסיבה ולא לאכול בשר שאינו כשר – זה עוד סוג של הקרבה; לתת את הכסף לצדקה במקום לקנות בזה מותרות – זוהי שוב הקרבה של האדם למען אמונתו.
אצל יעקב אבינו אנו מוצאים שמידתו היא מידת הרחמים; ביהדות אנו מוצאים מושג של בקשת רחמים שזוהי תפילה. יעקב אבינו לימד אותנו להתפלל, הוא נתן לנו את המתנה הזו ששמה תפילה.
אע”פ שאנו מוצאים בחז”ל שאברהם תיקן תפילת שחרית ויצחק תיקן את תפילת המנחה, אבל בפירוש, בפשטות הכתובים, אנו מוצאים את התפילה בפעם הראשונה אצל יעקב אבינו. בפרשה זו אנו מוצאים לראשונה שיעקב התפלל לה’. (בפרשת ויצא יעקב נודר נדר על העתיד) אבל בפרשת וישלח אנו מוצאים לראשונה שיעקב מבקש על צרכיו האישיים.
כיצד להתפלל
בואו ונראה כיצד יעקב ערך את תפילתו: ראשית הוא הזכיר את אבותיו “אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק”, כפי שאנו מזכירים את האבות בתפילת העמידה בראשיתה. כשאדם מתדפק על שערי השמיים, דבר ראשון עליו לתת את ‘תעודת הזהות’ שלו, “מי אני” – אני בנם של אברהם יצחק ויעקב. לאחר מכן הוא עובר להודאה – הוא מודה לה’ על כל הטוב שה’ נתן לו ואומר “קטנתי מכל החסדים”, והוא גם מציין בפרוטרוט מהו הטוב שהקב”ה העניק לו: “כי במקלי עברתי את הירדן ועתה הייתי לשני מחנות”.
כשאדם ניגש לתפילה הוא צריך ראשית להודות לה’ על כל הטוב שהוא נתן לו, ולא לאזכר זאת רק בכללות (“תודה על כל מה שנתת לי”), אלא לפרט במחשבתו: איפה הייתי לפני 20 שנה והיכן אני עומד היום. כשסיימתי את הקולג’ לא היה לי כלום חוץ מחובות שצברתי בגלל הלימודים שלי, לא היתה לי משפחה, לא היה לי בית, לא עבודה ולא כלום, היה לי מקל ותו לא, ואילו היום יש לי משפחה אוהבת, בית ועסק – שני מחנות.
לאחר מכן הוא עובר לחלק העיקרי של התפילה – בקשת צרכיו. הוא פונה במילים פשוטות אל הקב”ה ומבקש: “הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנכי אותו”. יעקב לא מתבייש לומר שהוא מפחד מעשיו, כשהוא מתפלל להקב”ה הוא לא מנסה לומר שהוא מתפלל עבור כל העולם והוא דואג לכולם. כשאדם עומד בתפילה הוא צריך להיות כנה ואמיתי עם עצמו ועם הקב”ה ולבקש על הדברים האישיים שמעיקים לו ועל מה שמדאיג אותו ומפחיד אותו.
ולבסוף מסיים יעקב את התפילה “ואתה אמרת היטב היטיב עמך”. מה משמעות הדברים? יעקב אומר כאן שאפילו אם אני עצמי לא ראוי לנס, אנא עשה זאת בשביל ההבטחה שהבטחת לאברהם, וכפירוש רש”י: “ולאברהם אמר הרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים”.
וזה על דרך מה שאנו אומרים בתפילת “אבינו מלכינו” – “עשה למענך אם לא למעננו”, אע”פ שאנו איננו ראויים לזה עשה זאת בשביל הבטחתך שיהיה קיום לעם היהודי, וכפי שמשה רבינו התפלל בחטא העגל “זכור לאברהם” וגו’.
הכוח הסודי של העם היהודי
ואת המתנה המופלאה הזאת – הכוח להתפלל – הנחיל יעקב אבינו לנו ולכל הדורות; התפילה נותנת כוח לאדם לעבור את כל המצבים הכי קשים בחייו, היא נוסכת בו תקווה, אמונה ובטחון בה’ שהכל יסתדר לטובה, ומי לנו כמו יעקב אבינו שכל חייו היו שרשרת רצופה של תלאות, ובכוח התפילה שלו הוא עבר את הכל ובסוף התקיים בו הכתוב “ויבא יעקב שלם” – שהגיע בשלימות.
אחד החסידי שבילה שנים רבות בכלא הרוסי בסיביר, סיפר פעם בהרחבה על ההרפתקאות שהוא עבר כדי לשמור שבת וכשרות וכו’, שאלו אותו איך הוא הצליח להחזיק מעמד ולשרוד את כל התלאות?
הוא השיב כך: הרוסים לקחו ממני את התפילין שלי, הם הצליחו לקחת ממני את הטלית שלי, הם הוציאו מהידיים שלי את סידור התפילה שלי, אבל דבר אחד הם לא הצליחו לקחת ממני – את היכולת והכוח להתפלל. זה מה שנתן לי את הכוחות לעבור את הכפור הקשה של סיביר בעבודת פרך. התפילה היא שחיממה את ליבי וחיזקה אותי להמשיך ולא להתייאש, וזה אכן מה שהחזיק אותי במשך שנים רבות בכלא הסובייטי.
This post is also available in: English