קול השופר של הרבי לא היה עצוב 

ראש השנה זה יותר מאשר יום הדין. ביום זה אנחנו באים להמליך את הקב”ה למלך על העולם, לקבל על עצמנו מרצוננו את מלכותו, ולבקש ממנו שינהג בנו בחסד, ברחמים ובנדיבות של מלך. סיפורו של הרב ג’ונתן סאקס נותן מבט חדש לקול השופר.  

בשביל מה מלך 

המלוכה הכי מפורסמת כיום היא משפחת המלוכה הבריטית, שלא מפסיקה לייצר כותרות וסיפורים שמעסיקים את העולם. אבל היא ממש לא משפחת המלוכה היחידה בעולם. עד היום קיימות כמה וכמה ממלכות ברחבי העולם בבריטניה, ביפן, בהולנד, בספרד ובמדינות נוספות רבות.

וזה מעלה שאלה מעניינת: בעולם המודרני, שבו כמעט כל המדינות מנוהלות על ידי ממשלות נבחרות, למה אנחנו עדיין צריכים מלכים? למה מדינה צריכה אדם שנולד למשפחת המלוכה כדי להיות המלך שלה?

ועל השאלה הזאת יש ויכוח גדול. ישנם שאומרים שמוסד המלוכה הוא דבר מיושן, יקר ולא דמוקרטי. הם טוענים  למה שהציבור יממן ארמונות, אבטחה וטקסים מלכותיים? ולמה שאדם יהיה בעל מעמד מיוחד רק בגלל המשפחה שאליה נולד?

לאידך יש הסבורים שהמלוכה מעניקה למדינה משהו שפוליטיקאים אינם יכולים לתת, פוליטיקאים באים והולכים הם מתחלפים תדיר, משא”כ המלוכה מעניקה: מסורת, המשכיות, יציבות, זהות לאומית ודמות שעומדת מעל למחלוקות הפוליטיות.

הוויכוח הזה הגיע לשיא בזמן האחרון דווקא באנגליה, סביב המלך צ’ארלס השלישי. לפני קרוב לשלוש שנים, ב־6 במאי 2023, התקיימה ההכתרה שלו. היו אנשים שהפגינו נגד המלוכה, עם שלטים שעליהם נכתב: ״הוא לא המלך שלי״.

אבל למרות הכל, אלפי אנשים הגיעו ללונדון, רק כדי להיות שם כשהמלך יוצא מהארמון. בטקס עצמו השתתפו כ־2,300 אורחים. ובחוץ לאורך מסלול התהלוכה, עמדו המונים שבאו לראות את המלך. 

וזה גורם לחשוב: אולי יש משהו במושג ״מלך״ שהוא הרבה יותר עמוק ממה שאנחנו חושבים. שקשור מאוד לראש השנה!

כדאי שתישאר לראש השנה

בשנת 1968 הגיע הרב ג’ונתן סאקס, שהיה אז צעיר בן 19, ליחידות אצל הרבי, פגישה ששינתה את חייו, וכפי שהוא עצמו סיפר עליה במקומות רבים. זה היה בסוף הקיץ, זמן קצר לפני ראש השנה. והוא עמד לחזור לאנגליה כדי להתחיל את שנת הלימודים בקולג׳.

הוא היה אמור לעזוב את ארצות הברית ביום ראשון בסוף אוגוסט. יום קודם לכן, בשבת, ההוא השתתף בהתוועדות עם הרבי, והחסידים אמרו לו: “אתה שב לאנגליה? קח עמך בקבוק וודקה, גש לרבי במהלך השירה באמצע ההתוועדות, הרבי אומר לחיים וכך יהיה לך וודקה מהרבי.”

באמצע ההתוועדות, , מול אלפי אנשים, הוא נגש אל הרבי וביקש ממנו לחיים. הוא הביט בו בהפתעה. “אתה נוסע?” הוא שאל. “כן” הוא ענה. “מדוע?” “עליי לשוב לקיימברידג’, סימסטר עומד להתחיל” אמר. הרבי פנה אליו ואמר: “אבל בקיימברידג’ הסימסטר לא מתחיל עד לאוקטובר.”

הרב סאקס היה בשוק איך זה שהרבי ידע את זה, ואז הרבי אמר “אני חושב שכדאי שתישאר לראש השנה” הרבי ענה לו לחיים, וסאקס שב למקומו.

כולם רצו לדעת “מה אמר לו הרבי?” והוא לתומו סיפר להם. הבחורים מיד אמרו לו אם הרבי אומר להישאר, עליך להישאר. למחרת הבחורים לא נתנו לו לנסוע לנמל התעופה, הוא טען “אני יפסיד את הכרטיס” “אל תדאג, הודענו לחברה שאתה לא מרגיש טוב, ואינך יכול לנסוע”. “אבל איך אוכל להוכיח את זה” הוא שאל “מחר הרופא בחצר הרבי כבר יתן לך אישור”. למחרת הרופא עבר איתו על רשימה ארוכה של מחלות ושאל אותו את זה היה לך ועל כל דבר הוא ענה לא, בסוף אחרי 50 מחלות הוא שאל “צהבת היה לך” סאקס ענה “כן, לפני עשר שנים” הרופא אמר “זה דבר שיכול לחזור שוב”.     

וכך הוא אומר “זכיתי להיות ראש השנה אצל הרבי” זוהי חוויה שנשארה איתו לכל ימי חייו. כשהוא סיפר את הסיפור 46 שנים מאוחר יותר הוא אמר שהוא עדיין יכול לשמוע באוזניו את קול השופר.

ואז הוא אמר דבר נפלא, שקול השופר של הרבי היה שונה מכל קולות השופר האחרים ששמע בימי חייו. 

הטעמים שחכמינו אומרים בקשר לתקיעת שופר הם או בגלל שקול התרועה הוא “יבבה”, בכי ודמעות התעוררות לעשות תשובה. או כדי להזכיר את “עקדת יצחק”, שזה מזכיר לנו את הקורבנות שהעם היהודי הקריב במשך הדורות וממשיך להקריב, קול השופר הוא קול עצוב. אצל הרבי סיים הרב סאקס “קול השופר לא היה קול עצוב!’

מלכות של חסד

בוא ננסה להבין מה באמת מסתתר מאחורי קול השופר, אבל לפני כן צריך לשאול שאלה כללית יותר, למה התורה קבעה את ראש השנה בא’ תשרי, למה דווקא ביום הזה? התשובה היא שבראש השנה נברא אדם הראשון. זהו היום שבו נבראו אדם וחוה, היום אנחנו מציינים את יום הולדתו של האדם. אבל עדיין השאלה היא: למה אנחנו חוגגים את זה? מה משנה לנו היום שאדם וחוה נבראו לפני אלפי שנים?

אלא שיש כאן משהו יותר עמוק. אדם וחוה ביום שנבראו לא היו תינוקות, הם היו כמו צעירים בני עשרים. ביום שבו נבראו הם הכירו שיש בורא לעולם, הם הבינו שיש בעל הבית לבירה, והכירו בהקב”ה שהוא בורא העולם וקיבלו את מרותו ברצון. ומאז בכל ראש השנה, יהודים מתאספים בבתי הכנסת בכל העולם, כדי לחדש את המחויבות שלנו להקב”ה ולקבל את מרותו ברצון כמלך העולם. 

אם מעיינים בתפילת העמידה של ראש השנה, מגלים שאנחנו לא מתפללים רק על עצמנו; אנחנו מתפללים שהעולם כולו יכיר בכך שהקדוש ברוך הוא הוא מלך העולם. אנחנו אומרים: ״מלוך על כל העולם כולו בכבודך״. ומבקשים מהקדוש ברוך הוא שיגלה את כוחו בעולם, שיראו את הנהגתו, שיקרו דברים שיגרמו לכל העולם להכיר בכך שהוא המלך. 

רבותי, ראש השנה הוא לא רק יום הדין. הוא גם יום מאוד חגיגי, יום ההכתרה של המלך. מי לא היה רוצה להיות מוזמן להכתרה של מלך? וזה בדיוק מה שאנחנו עושים היום. אנחנו באים להכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך העולם. 

מה הפירוש להכתיר? הקדוש ברוך הוא אינו צריך אותנו כדי להיות שליט; הוא שולט בעולם גם בלי שנכריז עליו. הוא ברא את העולם, והוא מנהיג אותו. אלא שלא מדובר כאן על שלטון; אנחנו מדברים על מלכות.

מלכות אמיתית היא מלכות שהעם מקבל על עצמו את המלך מרצונו; לא כמו דיקטטור ששולט בכוח באמצעות הצבא. אנחנו אומרים להקדוש ברוך הוא: אנחנו רוצים אותך כמלך; אנחנו מקבלים על עצמנו את מלכותך. “ומלכותו ברצון קבלו עליהם”. ולכן יש בראש השנה דבר שמזכיר מאוד טקס הכתרה, תקיעת השופר.(מאמר ד”ה זה היום ה’תשכ”ה תו”מ מ”א ע’ 3)

ישנו סרטון של הרגע שבו הניחו את הכתר על ראשו של המלך צ׳ארלס. מיד לאחר שהכתר הונח על ראשו, הכריזו: ״G-d Save the King״ — אלוקים שמור על המלך. ומיד לאחר מכן נשמעו תרועות חצוצרות.

למה חצוצרות? כי כשממליכים מלך, מכריזים על כך בקול גדול. גם אנחנו באים היום עם ה״חצוצרות״ שלנו, אנחנו תוקעים בשופר ומכריזים: הקדוש ברוך הוא הוא המלך. קול השופר הזה הוא לא קול עצוב אדרבא, הוא קול מלא אופטימיות ושמחה! 

ולכן דווקא ביום ההכתרה של המלך, הוא גם יום הדין. מה קורה כשמלך עולה לשלטון: ביום ההכתרה שלו הוא פותח את מלכותו בחסד; הוא מבטל מיסים, נותן מתנות, ומעניק חנינות. זה לא יום רגיל. זה יום של חן, חסד ורחמים.

וכמו שהרבי אומר בשיחה “מאחר ש”מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא” – הנה כמו שהוא במלכות בו”ד שנוהג והחוק הוא שכשמכתירים מלך, מבטל אז כל גזירה, והנחה למדינות עושה ויתן משאות כיד המלך, עד”ז הוא בהכתרת הקב”ה, שמבטל כל הגזירות, ובנ”י נמצאים במצב …שזוכים בדין”, שלכן בודאי היתה כתיבה טובה לשנה טובה ומתוקה”… “וכמדובר לעיל בארוכה, שביום הכתרת המלך, פוטר המלך מכל עניני מיסים ונותן מתנות כו’,.. בבני חיי ומזוני רויחי, ללא תנאים, ונמשך באופן של הרחבה”. (ראה תו”מ חלק ע, ע’ 9 וע’ 36) 

וזה בדיוק מה שאנחנו מבקשים בראש השנה. אנחנו עומדים לפני המלך שאנחנו בעצמנו קיבלנו עלינו ומבקשים: ריבונו של עולם, תהיה מלך עלינו, ותנהג איתנו במלכות של חסד, של רחמים ושל אהבה.

חנינה מהצאר החדש

אני רוצה לשתף אתכם בסיפור על אדמו״ר הזקן, מייסד תנועת חב״ד, שיכול לעזור לנו להבין מה באמת קורה בראש השנה.

אדמו״ר הזקן היה תלמידו של המגיד ממעזריטש, ששלח אותו להפיץ את תורת החסידות בוילנה, מקום שבו היו גדולי תורה וגם התנגדות חזקה לחסידות. אדמו״ר הזקן, שהיה גאון עצום, נכנס איתם לוויכוחים והצליח לשכנע רבים בצדקת דרכה של החסידות. כתוצאה מכך הרבה צעירים נמשכו אחריו.

הדבר עורר התנגדות גדולה, עד שמתנגדיו החליטו להלשין עליו לשלטונות הרוסיים. הם טענו שהוא מסוכן לשלטון ומתכוון למרוד בצאר. אדמו״ר הזקן נעצר ונלקח לפטרבורג. ומכאן מתחיל סיפור של מאסר, לאחר 53 ימים, אדמו״ר הזקן השתחרר מהכלא. הייתה שמחה גדולה וחגיגה רבה. היום הזה נודע בשם י״ט כסלו, יום גאולתו. 

אך שנתיים לאחר מכן, מתנגדיו הלשינו עליו שוב, ושוב הוא נלקח לפטרבורג. אולם הפעם הדברים היו שונים. התייחסו אליו בכבוד יותר. זו כבר לא הייתה כליאה, אלא דומה יותר למעצר בית. הוא נחקר ונבדק, אך לבסוף שוחרר שוב. הפעם הוא השתחרר בנר חמישי של חנוכה.

אך אף על פי שהיה חופשי, השלטונות הרוסיים עדיין לא הרשו לו לחזור לביתו. וכך עברו ימים וחודשים. אדמו״ר הזקן נשאר בפטרבורג, והמתין לאישור שיאפשר לו לעזוב ולחזור לעירו ולביתו. הוא השתוקק מאוד להיות בבית לקראת חג הפסח, היה לו חשוב מאוד לחגוג את החג בביתו, יחד עם משפחתו וחסידיו. אך האישור המיוחל לא הגיע.

חג הפסח התקרב. ההמתנה נעשתה קשה יותר ויותר, והדבר כאב לו מאוד. בשבת הגדול של ערב פסח, הצאר יצא לטייל ברחובות העיר. הוא נהג לנסוע בכרכרה ברחבי פטרבורג ולהביט במתרחש סביבו. במהלך הנסיעה הוא עבר ליד חלון שבו עמד אדמו״ר הזקן. אדמו”ר הזקן הסתכל על הצאר זמן מה, ואז אמר: ״כי סר הוד מלך ממנו והוא סתם אדם.״ באותו לילה התנקשו בצאר פאוועל הראשון (Paul I) אנשים מבפנים. (דברי ימי חיי אדמוה”ז ע’ נ”ג)

כמה ימים מאוחר יותר, התמנה בנו אלכסנדר הראשון לצאר. ואז קרה דבר מדהים: הנוהג היה שכשצאר חדש עולה לגדולה הוא מעניק חנינות, והיה שם האדם הנכון שדאג שיעבירו לצאר החדש את התיק של אדמו”ר הזקן, והוא חתם על חנינה גמורה לרבי שיכל מיד לעזוב את פטרבורג.לעזוב את ה

בראש השנה אנחנו פונים אל מלך העולם ומבקשים ממנו: היום אנחנו ממליכים אותך מחדש עלינו, אנחנו מקבלים את מלכותך מרצוננו. ואחרי שהמלכנו את המלך, אנחנו מבקשים ממנו חנינה. ריבונו של עולם, תהיה מלך עלינו, ותן לנו את החנינה ואת הברכה של מלך, שנה טובה ומתוקה.