בין מאבקי הכוח של ההווה לבין האחריות לעתיד, התורה מלמדת אותנו להבחין בין מה שחולף לבין מה שנשאר לדורות. המסר של הרבי מזכיר לנו שהמשימה החשובה ביותר היא להבטיח את המשכיותו של העם היהודי באמצעות חינוך הדור הבא.
המצב הפוליטי בישראל אחרי הבחירות הוא קצת מוזר. כולם נמצאים בלימבו, לא פה ולא שם. שום צד לא מצליח להקים ממשלה. שני הצדדים עומדים בפני דילמה מעניינת עם מי להקים קואליציה ועם מי לא, שמזכיר לי סיפור מהתלמוד,
הגמרא במסכת הוריות, (י״ג ב׳), מספרת על רבן שמעון בן גמליאל שהיה נשיא הסנהדרין, רבי נתן שהיה אב בית הדין, ורבי מאיר שהיה ה”חכם”, נשיא הוא המכובד מכולם, לאחריו אב בית הדין ולאחריו חכמים, הנוהג בבית המדרש היה שכאשר רשב”ג נכנס כולם היו קמים לכבודו, אותו דבר קרה כאשר רבי מאיר ורבי נתן נכנסו, כולם קמו.
רבן שמעון בן גמליאל סבר שזה לא ראוי שהכבוד שנותנים לנשיא זהה לכבוד שזוכים רבי מאיר ורבי נתן, ולכן התקין באותו יום שבעת כניסת הנשיא כולם חייבים לקום לכבודו. כשאב בית הדין נכנס רק שתי השורות הראשונות יקומו, וכשהחכם נכנס רק אלו שהוא עובר לידם חייבים לקום.
רבי מאיר ורבי נתן לא היו בבית המדרש באותו יום שבו תיקן רשב”ג את תקנתו החדשה. למחרת כשהם חזרו לבית המדרש הם שמו לב שהתנהגות החכמים השתנתה, שלא כולם קמו בכניסתם, וכששאלו לפשר העניין סופר להם על התקנה החדשה של רשב”ג.
”הפיכה” בבית המדרש
רבי מאיר אמר לרבי נתן כי בהיותם ”בעלי תפקיד” (אב בית דין ו”חכם”) הרי גם להם יש כוח לתקן תקנות, וטיכסו עצה באיזה אופן לבצע זאת:
הציע רבי מאיר לבצע ”הפיכה” באופן הבא: למחרת כשרשב”ג יבוא לבית המדרש הם ישאלו אותו רבן שאלות במסכת עוקצין, שהיא מסכת קשה ללמידה, מתוך ידיעה כי רבן שמעון בן גמליאל אינו בקיא בה. לאחר שלא ידע לענות להם, הם יצטטו את הפסוק מספר תהילים פרק ק”ו, “מי ימלל גבורות ה’ ישמיע כל תהלתו” שלפי משמעותו,הוא שהמנהיג הגדול “הנשיא” חייב לדעת את כל התורה כולה, ואם אינו בקיא בכל התורה הוא חייב להתפטר מנשיאותו, וכך רבי מאיר ורבי נתן ישדרגו את תפקידם: רבי מאיר יעלה להיות אב בית דין, ורבי נתן יתמנה להיות נשיא!
אחד החכמים שלמד בבית המדרש בשם רבי יעקב בן קרשי שמע את ”מזימתם” של רבי מאיר ורבי נתן, וחשש מאוד מבושתו של רבן שמעון בן גמליאל (שלא ידע לענות על שאלותיהם במסכת עוקצין) הלך ישב מאחורי עליית הגג של רשב”ג ושינן בקול את מסכת עוקצין. הבין רשב”ג כי ”אירע משהו” באותו יום בבית המדרש שהוא לא היה מודע לו ו”הבין” שהוא חייב לשנות וללמוד היטב את מסכת עוקצין, והיטה אוזנו ללימודו של רבי יעקב בן קרשי, וכך למד ושינן לעצמו את תוכן מסכת עוקצין.
למחרת רבי מאיר ורבי נתן ביקשו לשנות וללמוד סוגיה במסכת עוקצין. ורשב”ג ענה להם מתוך ידיעה שלימה! לאחר מכן הוא אמר להם שאם הוא לא היה לומד את המסכת הם היו מביישים אותו, ולכן הוא ציווה להוציאם מבית המדרש.
רבי מאיר ורבי נתן אמנם יצאו מבית המדרש אבל הם לא הלכו לביתם חלילה, אלא הם ישבו בחוץ והקשיבו לשיעור של רשב”ג, וזרקו פתקים מבחוץ לתוך בית המדרש עם קושיות שונות. חלק מהקושיות הצליחו חכמי בית המדרש לענות, וחלקן לא הצליחו ואז רבי מאיר ורבי נתן זרקו פתק עם התשובה.
רבי יוסי פנה לחכמים שהיו בבית המדרש, כולל לנשיא, רשב”ג ואמר “תורה מבחוץ ואנו מבפנים?” “התורה” שאנו למדים מפיה (דהיינו רבי מאיר ורבי נתן) נמצאת מחוץ לבית המדרש ואנו נמצאים בתוככי האולם?, רשב”ג קבל את הדברים והחליט להחזירם, אך הורה ”לקנוס” אותם, ומאותו רגע כל ציטוט של דבר תורה בתלמוד בשמם, לא ייאמר שמם במפורש, אלא כל פעם שיצטטו את דברי רבי מאיר יאמרו ”אחרים אומרים”, וכשיצטטו את דברי רבי נתן יאמרו בשם ”יש אומרים”.
לאחר מכן נתגלה לרבי מאיר ולרבי נתן בחלום שילכו לפייס את רשב”ג. רבי נתן הלך ופייסו, ואילו רבי מאיר לא הלך לפייסו, כיוון שאמר כי אין להתייחס לדברי חלומות ”שלא מעלין ולא מורידין”.
אני חושב שהסיפור הזה הוא שיעור טוב מי בחוץ ומי בפנים, ובעיקר איך לומדים לחיות ביחד.
כי ביצחק יקרא לך זרע
השבוע אנחנו קוראים את פרשת וירא. בפרשתנו מסופר על לידתו של יצחק, הבן שנולד לאברהם כשהיה בן מאה שנה, ולשרה כשהייתה בת תשעים. מיד לאחר סיפור לידתו של יצחק, התורה מספרת על עימות בין ישמעאל ליצחק.
התורה מספרת ששרה ראתה את ישמעאל “מצחק” עם יצחק, ובעקבות זאת דרשה מאברהם לגרש את הגר ואת ישמעאל מביתו.
רש״י, על הפסוק ״ותרא שרה את בן הגר המצרית… מצחק״ (וירא כ״א, ט׳), מביא שלושה פירושים למה שעשה ישמעאל: עבודה זרה, ישמעאל היה עובד עבודה זרה. גילוי עריות, הוא היה נוהג בפריצות. שפיכות דמים, הוא היה יורה חצים לעבר יצחק, כאילו הוא משחק, אך למעשה התכוון לפגוע בו. שרה חששה שישמעאל משפיע על יצחק לרעה ואף מסכן אותו.
שרה דורשת מאברהם: ״גרש האמה הזאת ואת בנה״. אברהם מאוד לא אהב את הבקשה הזאת. ״וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו״ (וירא כ״א, י״א). לאברהם היה קשה מאוד לקבל את הדרישה לגרש את בנו ישמעאל. אברהם אבינו עמד בפני דילמה קשה מנשוא, שהרי שניהם בניו. הקדוש ברוך הוא התערב ואמר לו לשמוע בקול שרה. מדוע? כי ״כי ביצחק יקרא לך זרע״. ההמשך של העם היהודי יהיה דרך יצחק.
אני חושב שיש כאן מסר חשוב מאוד גם למצב שלנו היום. כל המאבקים וכל הוויכוחים שאנחנו עדים להם, בסופו של דבר הם דברים זמניים. הם באים והולכים. אלו דברי חלומות שלא מעלין ולא מורידין!
אבל יש דבר אחד שאסור לנו לשכוח, והוא העתיד של העם היהודי. עלינו להשקיע בחינוך היהודי של הילדים שלנו, בערכים שאנחנו מעבירים להם, ובדרך שבה אנחנו מגדלים את הדור הבא. זהו הדבר החשוב ביותר.
וזה בדיוק מה שהתורה אומרת לנו גם בפרשתנו, קצת קודם לכן, כשהקדוש ברוך הוא מסביר מדוע בחר באברהם אבינו, נאמר: ״כי ידעתיו “לשון חיבה” למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט״ (וירא י״ח, י״ט).
הרבי חוזר פעמים רבות על כך, שמעלתו המיוחדת של אברהם אבינו הייתה שהוא לא הסתפק בעבודת ה׳ האישית שלו, אלא דאג להעביר את הדרך הזאת לילדיו ולדורות הבאים אחריו. זו הייתה הסיבה לבחירתו ולחביבותו של אברהם: הדאגה לכך שהאמונה, הערכים והדרך של הקדוש ברוך הוא ימשיכו לחיות גם בדור הבא.
הרבי מלמד אותנו שהמסר מהסיפור של אברהם אבינו הוא שהשליחות האמיתית שלנו היא להבטיח את עתידו של העם היהודי.
This post is also available in: