מהי הדרך הטובה ביותר להתקרב לקב”ה? לקחת אותו לבית המשפט או לומר אתו “לחיים”?
צ’יימברס נגד אלוקים
לפני שנים, סנאטור ממדינת נברסקה בשם ארני צ’יימברס תבע את אלוקים בבית המשפט. הוא תבע את אלוקים בבית המשפט בעיר אומהה שבנברסקה, על כך שהוא מביא צרות לעולם, צונאמי, הוריקן ועוד כהנה וכהנה… הסנאטור היה סבור שהכול “שפיט”, ודלתות בית המשפט צריכות להיות פתוחות לכל, גם לבורא העולם עצמו.
השופט מרלון פולק זרק את התביעה מבית המשפט בגלל בעיה טכנית. השופט טען, שעל פי חוק המדינה, יש להודיע בכתב לנתבע שמוגשת נגדו תביעה בבית המשפט. הואיל ולאלוקים אין כתובת מוגדרת אליה ניתן לשלוח את התביעה – ממילא אין מקום להמשיך את ההליכים.
הסנאטור מצדו הודיע נחרצות, שהוא שוקל להגיש ערעור נגד הפסיקה בבית המשפט לערעורים בטענה ש”מלוא כל הארץ כבודו”, והרי בית המשפט עצמו מודה שיש אלוקים ולכן הם מוכנים לדון בתביעתו. אם הוא בורא העולם, הרי מוכרח הדבר שהוא יודע הכול, ואם כן הוא בוודאי יודע על התביעה בבית המשפט. יתירה מזו: הוא בוודאי גם נוכח במקום, ולפיכך יש להמשיך במשפט! זאת הייתה טענת הסנאטור, שעד אז שימש במשרתו כשלושים ושבע שנה במדינת נברסקה.
אני סבור שסנאטור זה צודק. הקב”ה בוודאי יודע הכול, ולזרוק את התביעה מבית המשפט בטענה כזאת – זו בריחה והתחמקות מאחריות.
עוני במקום עקרות
מושג זה אינו חדש ביהדות. ישנם כמה סיפורים בהם אנשים תבעו את הקב”ה לדין תורה.
מסופר על עשיר גדול בשם ר’ מאיר שהיה חסידו של הצדיק ר’ ישראל מרוז’ין, שהצליח מאוד בעסקיו אבל לא זכה לפרי בטן. בכל פעם שנסע לרבו ביקש ברכה לילדים, אך מעולם לא נפקד. פעם אחת נכנס לרוז’ינער ופרץ בבכי מר: “רבי, תן לנו הבטחה שיהיו לנו ילדים!” הצדיק שקע בהרהורים לזמן מה, התעורר ופנה לר’ מאיר: “עליך לבחור בין עקרות ועשירות! אם תסכים לקבל עליך חיי עוני ומחסור, תזכה לבן!”.
ר’ מאיר ענה שהוא מסכים לכך, אבל עליו לשאול את אשתו. הוא נסע לביתו, וכששמעה את התנאי הביעה את הסכמתה. ר’ מאיר חזר לרוז’ין והודיע לרבו שהוא ואשתו מסכימים לקבל על עצמם את התנאי הקשה. בתוך זמן לא רב פקדה את ר’ מאיר שרשרת אסונות כלכליים, והוא איבד את כל כספו ורכושו. בד בבד התקיימה הברכה, ותוך שנה נולד להם בן למזל טוב.
על אף המעבר החד מעושר מופלג לעוני ודוחק, ההורים היו מאושרים. ר’ מאיר, שכעת היה צריך לפרנס את משפחתו, נדד הרחק מביתו כדי לחפש מקורות מחיה מזדמנים. בינתיים גדל הילד. העוני הקשה ביחד עם העובדה שאביו נעדר מהבית למשך תקופות ארוכות, השפיעו עליו לרעה והוא חָבַר לקבוצת נערי רחוב פוחזים.
אביו היה שבור מאוד מהמצב. הוא נסע אפוא לרוז’ין, נכנס אל חדרו של הרבי וקרא בצער: “רבי יש לי דין תורה עם הקב”ה!”. הוא התחרט מיד על שאמר את המילים הללו, אבל זה היה מאוחר מדי. את הנעשה אין להשיב. הרבי שמע את הדברים ושאל מיד “דין תורה עם הקב”ה – על מה ולמה?!” סיפר ר’ מאיר לרבו על מצב בנו: “כשקבלתי את התנאי לחיות חיי עוני זה היה כדי לגדל ילד יהודי טוב והגון, אבל לא אל הנער הזה התפללנו, זה לא היה חלק מהתנאי, הקב”ה הפר את ההסכם”…
הרבי מרוז’ין הקשיב לדבריו של החסיד והשיב: “תביעתך לכאורה צודקת, אבל כדי לערוך דין תורה עם הקב”ה עליך לפנות אל בית הדין הגדול בעיר ברוד. לך לשם והבא את טענותיך בפני הדיינים ללא מורא”.
יום בהיר אחד הופיע בבית הדין בברוד עני אלמוני שביקש לתבוע את הקב”ה לדין תורה. הדיינים מעולם לא שמעו על דבר כזה, הם חשבו שהאיש זקוק לעזרה נפשית. אך כשסיפר להם שהרבי מרוז’ין שלח אותו אליהם, התייחסו אליו אחרת.
לאחר שהדיינים שמעו את טענות העני המוזר, וחקרו, דנו ודרשו בדבר, הוציאו פסק דין שהצדק עם ר’ מאיר דנן, ואכן, “מאן דיהיב חיי יהיב מזוני”, מי שנותן חיים לילד צריך לדאוג לפרנסו את הילד ואת הוריו כדי שיוכלו לגדלו כיהודי כשר.
בדרכו לביתו, שמע ר’ מאיר קול מרכבה מאחוריו. המרכבה עצרה לידו בחריקת בלמים והוא שמע קול מתוך הכרכרה: “היי מאיר, מה אתה עושה כאן?”.
מתברר שהיה זה אציל ש”בימים היפים” נהג לעשות עם ר’ מאיר עסקים גדולים. האציל הזמינו לעלות לכרכרתו, ור’ מאיר סיפר לו את כל אשר עבר עליו. האציל אמר לו שהוא זקוק לעזרתו. הוא זקוק בדחיפות לכסף מזומן, סיפר. הוא כעת בדרכו מפגישה עם בעל אחוזה באזור, בניסיון למכור לו כמה קרקעות, אך בעל האחוזה שם לב שהלה מצוי במצוקה כספית ולפיכך ניסה להוריד את המחיר בצורה לא הוגנת.
האציל פנה לר’ מאיר ואמר לו: “אני בכל מקרה צריך את הכסף עכשיו. אם אחזור אל בעל האחוזה ואנסה למכור לו שוב את הקרקעות, הוא ינסה להתמקח שוב על המחיר. אני מבקש ממך, לך אליו ונסה לעשות זאת במקומי. אני מבטיח לך דמי תיווך הגונים”.
ר’ מאיר מיהר אל בעל האחוזה, שגם אותו הכיר מהימים הטובים בהם היה סוחר גדול. בעל האחוזה שמח לראותו שוב, ובתוך הדברים סיפר לו הלה, שביקר אצלו כעת אציל שרצה למכור שטחי אדמה במחיר טוב, וכעת הוא מתחרט שהוא סתם התעקש. הוא פנה לר’ מאיר ואמר: “שמע, אם אתה יכול לפנות לאציל הזה ולקנות את השטחים, אני מבטיח לך דמי תיווך נאים”… בסופו של דבר העסקה הסתיימה בכי טוב, ור’ מאיר הרוויח משני הצדדים סכום כסף שאפשר לו להתפרנס בכבוד. (שיחת השבוע גליון 800 כ”א אייר תשס”ב)
בבית המשפט לא מנצחים
על אף שאכן ישנם סיפורים כאלו, יהודי באופן עקרוני לא מעוניין להיכנס לוויכוח עם הקב”ה מי צודק. בבית המשפט, כידוע, לא מרוויחים. כולם מפסידים, השאלה היא רק – כמה.
הדרך הנכונה, היא ללא ספק לשבת עם הקב”ה עם כוסית משקה, לומר עמו “לחיים”, ולסגור אתו דיל טוב ממנו כל הצדדים יהיו מרוצים.
רבותיי, הלילה אתם מוזמנים להקפות, לומר “לחיים” ולסגור דיל טוב עם הקב”ה, שייתן לנו ‘בהקפה’ שנה טובה ומבורכת.
This post is also available in: English