בראש השנה אנו קוראים שאלוקים נענה לתפילתו של ישמעאל, וביום כיפור שמוחל לאנשי נינוה שהיו חוטאים גדולים. כיצד אנו מבקשים מהשם שייתן לנו שנה טובה.
"מדוע אתם שונים?"
לאחרונה התרחשה סערה בקשר למוסדות החינוך החסידיים בניו-יורק על כך שהם אינם מלמדים שם לימודי חול, מדברים באידיש וכו׳. שאלו אותי האם גם במוסדות חינוך חב״ד מלמדים באידיש. התשובה היא שברוב המוסדות של חב״ד בעולם מלמדים בשפת המדינה. בארצות-הברית באנגלית, בישראל בעברית וכו׳. ואז באה השאלה הבאה: "מדוע אתם שונים משאר החסידים?"…
כדי להבהיר זאת, ברצוני להקדים: ונתחיל עם סוכות, הרבי סיפר (תו״מ מ״א עמ׳ 86) על הבעל-שם-טוב ש״פעם עשה סוכה ובאו גדולי מעזיבוז (מקום מגוריו של הבעל-שם-טוב) ואמרו שהסוכה פסולה״.
רבים מאיתנו בונים סוכות. זה נראה דבר פשוט וקל, אבל באמת ישנם הרבה הלכות שקשורות לבניית סוכה. למשל, הסכך צריך להיות ״צילתה מרובה מחמתה״, דהיינו שהסוכה צריכה להיות מכוסה עם סכך באופן שיותר מחמישים אחוז משטח הרצפה יהיה מוצל. בנוסף לכך לא כל דבר ראוי לשמש כסכך, וגם חשוב לדעת כמה דפנות צריכה הסוכה להיות ועוד.
הבעל-שם-טוב בנה את הסוכה בצורה כזאת שגדולי מעזיבוז סברו שהיא פסולה. ״והבעל-שם-טוב התפלפל והתווכח עמהם להוכיח שסוכתו כשרה, ועדיין לא הסכימו עמו. והרכין הבעל-שם-טוב ראשו על ידיו וכשפתח את ידו, ראו פיסת קלף שבה נכתב ״סוכת ר׳ ישראל כשרה״, וחתום עליה ״מטטרון שר הפנים״. זהו המלאך שכותב את זכויותיהם של ישראל (חגיגה טו, א).
״המשך הסיפור הוא שפיסת קלף זו הייתה אחר כך אצל נכדו של הבעל-שם-טוב, בעל דגל מחנה אפרים, וכאשר מישהו היה חולה רח״ל, הי׳ משתמש בו לרפואתו, ובאותה תקופה לא הי׳ בסביבתו הענין דהיפך החיים, עד שיום אחד נעלם הקלף, ואמר (נכדו) שכיון שהעובדה שלא הניח במחנו ענין של היפך החיים לא היה סדר הרצוי, לכן נטלו ממנו את הקלף״.
הנכד של הבעל-שם-טוב השתמש עם הקלף לרפאות חולים. זה עבד, ובסביבתו אף אדם לא נפטר, עד שיום אחד הקלף נעלם והנכד שהיה רבי גדול בזכות עצמו אמר שהיות שהוא ניסה ללכת נגד טבעו של עולם שלא חיים לעד, לכן הקלף נעלם ממנו.
שואל הרבי: ״איך אפשר שסוכתו של הבעל-שם-טוב לא תהיה בהידור עד כדי כך שיהיו דעות לפוסלה, הרי בודאי היה קיום המצוות אצל הבעל-שם-טוב באופן של מהדרין מן המהדרין״. ואם כן מדוע לכתחילה בנה הבעל-שם-טוב סוכה כזאת.
הסוכה שהכילה את כולם
אלא אומר הרבי הסבר נפלא: בחג הסוכות עם ישראל בונה סוכות. ישנם את אלו שבונים סוכות בהידור לפי כל הדינים וההלכות, אבל ישנם אלו שבונים סוכות שכשרות בדיעבד. בזה שהבעל-שם-טוב בנה סוכה שהיא בקושי כשרה וישב בה, הבעל-שם-טוב כאילו הכשיר את הסוכות של אותם יהודים תמימים שבנו סוכות כאלו, שגם הם יהיו נכללים בין אלו שמקיימים מצוות סוכה. הוא ירד למחנה המשותף הכי נמוך ובכך הכליל כמה יהודים שרק אפשר. והרבי מסיים ״שזהו ענינו של מנהיג ישראל שמשפיל את עצמו ממדרגתו כדי לעשות טובה ליהודי הנמצא מטה מטה״ (תו״מ מ״ח עמ׳ 97).
לפני כמה שנים ביקר כאן הרב ג׳ונתן סאקס ע״ה. הוא היה אורח של הקהילה המודרן אורטודוקס, ונאם באירוע שבו השתתף קהל גדול. לאחר הנאום היו שאלות ותשובות מהקהל, והרב סאקס נשאל מה אמור להיות המטרה של בית הספר המודרן אורטודוקס בקהילה.
הוא ענה כך: ״היהודים הם מיעוט בארה״ב. האורטודוקסים הם מיעוט בתוך מיעוט, מודרן אורטודוקס הם מיעוט מתוך מיעוט מתוך מיעוט״. ואז הוא שאל בפאתוס ״מדוע אתם מכניסים את עצמכם לתוך המסגרת המצומצמת הזאת? תפתחו את הדלתות לכל יהודי באשר הוא!״. זאת היתה השאלה האחרונה באותו ערב.
הרב סאקס ע״ה שבהשקפתו (בהרבה דברים) הוא היה חסיד של הרבי, הסביר להם את השיטה של חב״ד: אל תגבילו את עצמכם לסוג מסוים של יהודים, אלא תפתחו את הדלתות לכולם. תצעד בדרכו של הבעש"ט שהכליל בסוכתו כמה שיותר יהודים.
יום כיפור
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר של התנ״ך זהו הסיפור של יונה במעי הדג. גם אינם-יהודים מכירים אותו. ואת הסיפור הזה אנו קוראים בהפטרה של תפילת מנחה של יום כיפור.
הסיבה שאנו קוראים את ההפטרה הזאת היא בגלל שעניינה תשובה. יונה נשלח לנינוה עם מסר מהקב״ה ״עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת״. בהתחלה יונה ניסה להתחמק מהשליחות, מכיוון שנינוה הייתה בירת אשור, מעצמה העולמית שהייתה נגד ממלכת ישראל ורצתה להחריב את ארץ ישראל. ולכן יונה לא רצה לתת להם צ׳אנס לעשות תשובה.
לבסוף הוא נכנע ובישר להם את דבר ה׳, שהגזירה כבר נחתמה. כשהעם בנינוה שמע את הדברים הם חזרו בתשובה: צמו, התכסו בשקים והחזירו את החמס אשר בכפיהם, ולא רק שהם צמו אלא מלך נינוה הכריז ״האדם והבהמה הצאן והבקר אל יטעמו מאומה״, הם הרעיבו גם את הבהמות שלהם, וכביכול 'הכריחו' את בורא עולם למחול להם כי אחרת גם החיות ימותו והם הרי לא אשמות. ואכן הקב״ה מחל להם (תענית טז, א).
שואל הרבי: בנביאים ישנם כמה וכמה סיפורים על תשובה, כמו שמפטירים בשחרית יום כיפור את דבריו של הנביא ישעיהו שאומר לעם ישראל שצום לבד לא מספיק אלא צריך לעזור לשני. הצום שהקב״ה בוחר בו, הוא צום שבא יחד עם ״פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו״ (ישעיהו ח, ז). ואם כן מדוע דווקא ברגע הכי נעלה בפסגה של יום כיפור, רגעים ספורים לפני תפילת נעילה אנו קוראים סיפור תשובה של גויים רשעים שמרעיבים את החיות שלהם כדי להכריח כביכול את הקב״ה שימחל להם.
בארה״ב נהוג שהקהל הגדול ביותר ביום כיפור בא לתפילת 'יזכור', אז בתי כנסת מלאים. בישראל 'יזכור' פחות פופולרי, והקהל הגדול מגיע דווקא לתפילת נעילה. כולם רוצים להיות בבית הכנסת רגע לפני נעילת שער, וכולם רוצים לשמוע את תקיעת השופר שבה מכריזים ״לשנה הבאה בירושלים!״.
אומר הרבי תשובה נפלאה: יכול לקרות שאחד מאותם יהודים שמגיעים לבית הכנסת רק לתפילת נעילה יחשוב לעצמו מי אני שהקב״ה יסלח לי, אני לא עשיתי שום דבר טוב, והוא חלילה יתייאש ולא יתפלל לשנה טובה. אומר הרבי: ״על זה אומרים לו אם נינוה היתה יכולה לבטל גזירה שנחתמה הרי על אחת כמה וכמה שהוא יוכל לבטלה״ (תו״מ נב, עמ' 128). אם נינווה שהיו אויבי ישראל שבסופו של דבר הם הגלו את עשרת השבטים, והיו אנשים רעים שהתאכזרו לבהמות שלהם, אם להם הקב״ה מחל בוודאי שהוא ימחל לכל יהודי שהוא בנו יחידו של הקב״ה.
שוב רואים פה את אותו רעיון. תשובה אינה רק לאדם שמבטיח שלא יחטא שוב לעולם ומתפלל כל היום, אלא אדרבה, אפילו את אותו אחד שהגיע למצב נחות גם לו אומרים שאם לנינוה מחלו לך בוודאי ימחלו.
ראש השנה
את אותו רעיון אנו מוצאים בראש השנה. אתמול קראנו בתורה על לידת יצחק, אבל לא הסתפקנו רק בכמה פסוקים אלו, אלא קראנו גם על ישמעאל, איך שהוא גורש מביתו של אברהם בהוראת שרה. אברהם לא רצה לעשות זאת אבל הקב״ה אמר לו ״כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה״ (וירא כא, יב). ואז מסופר שהם תעו במדבר, נגמרו להם המים, וישמעאל עמד למות בצמא.
זה סיפור לא נעים, ולא משנה איך נסביר זה לא מצטלם טוב, וגם לא נראה טוב ברזומה של עם ישראל. מדוע אם כן אנו קוראים את זה בראש השנה, הרי זה זמן שבו אנחנו מחפשים זכויות על עם ישראל. וכי לא היה עדיף לדלג על הסיפור הכאוב הזה שגורם לנו סבל עד היום הזה?!
מסביר הרבי הקודם במאמר, שהתשובה מונחת בפסוק הבא: "וישמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם" (וירא כא, יז). אומר רש״י: ״שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבונו של עולם מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר, והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דנו".
הגמרא מספרת (ר"ה טז, ב) שכשהקב"ה רצה להציל את ישמעאל ממוות בצמא, המלאכים טענו שבעתיד צאצאי ישמעאל ימיתו את "בניך", את עם ישראל בצמא, וכמו שזה אכן קרה בפועל בהיסטוריה של עם ישראל. הקב"ה ענה להם בשאלה: כעת הוא צדיק או רשע? צדיק הם ענו. אם כן, אמר הקב"ה: "לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נידון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות".
מסביר הרבי הקודם שקוראים את הסיפור הזה בראש השנה בתור לימוד זכות על כל יהודי שמגיע לבית הכנסת. אנו אומרים לקב"ה אל תבדוק מה שעשינו אתמול ומה שנעשה מחר, תשפוט אותנו לפי המעשים שאנו עושים עכשיו. כרגע כשאנו בתוך בית הכנסת באמצע התפילה אנו מתנהגים כראוי אז תן לנו שנה טובה עבור זה. ועבור יהודי בדרגה כזו אנו קוראים הפטרה זו.
זוהי התשובה מדוע בחב"ד מלמדים ברוב המוסדות בשפת המדינה. הרבי כתב שהלימוד באידיש יסגור את הדלתות לרוב הילדים שלא מדברים בשפה הזאת, והרבי הלך בשיטתו של הבעש"ט ופתח את הדלת של היהדות בצורה הרחבה ביותר שאפשר, והכניס לתוכו כל יהודי. הרבי פתח את הדרך כ"כ עד שהדלתות נפלו והכניסה פתוחה לכל יהודי באשר הוא, כמו "פתחו של אולם" בבית המקדש שלא היו לו דלתות כל עיקר (תו"מ חלק ה׳ עמ׳ 63).
וכשאנו פותחים את הדלת ליהודי אחר, הקב"ה פותח לנו את הדלת ומכניס אותנו אליו וממלא את כל בקשותינו לשנה טובה ומתוקה.
(מיוסד על שיעור ליום-כיפור מתוך אתר 'תובנות לחיים – טעימה מתורתו של הרבי')
This post is also available in: English