הכותל המערבי מושך אליו מבקרים שבאים אליו שוב ושוב. משום שהר הבית אינו אתר ארכיאולוגי קדום, אלא מקום בו השכינה שורה ממש עכשיו.
הארון מתחת לבלטה
כמעט כל מי שמבקר בארץ-ישראל, מבקר גם בכותל המערבי. כשהוא מגיע לשם הוא מניח תפילין בדוכן חב”ד, ובנוסף לכך רבים מהמבקרים עושים סיור ב’מנהרות הכותל’.
מי שיזם את החפירות סביב הכותל היה הרב מאיר יהודה גץ ז״ל שהיה רב הכותל. הרב גץ שכל את בנו במלחמת ששת הימים בקרב על העיר העתיקה, וכתוצאה מכך החליט לעבור לגור בירושלים כדי להיות ליד קבר בנו. מיד אחרי המלחמה המצב בעיר העתיקה לא היה מאורגן, והוא התחיל להתמסר לענייני הכותל, עד שבסופו של דבר הוא התמנה לרב הכותל.
בשנת תשכ״ט הוא יזם את מה שידוע היום כ’חפירות הכותל’. הרב גץ היה הרוח החיה מאחורי הפרויקט החשוב הזה, ויחד עם עוד כמה מתנדבים שגייס הם היו חופרים בלילות את המנהרות בידיהם!
בשנת תשל״א נחשף שער סתום במהלך החפירות והוא זוהה על ידי הרב גץ כ’שער הכהנים’. לפי החישובים שלו הייתה סבירות גבוהה שהשער הזה עלול להוביל למקומו של ארון הברית! כידוע העולם מחפש כבר שנים רבות את ארון הברית, ואף הסרט ‘אידיאנה ג׳ונס ושודדי התיבה האבודה’ בנוי כולו על החיפוש אחר ארון הברית. אבל היום אנחנו נדבר על מה שהיהדות אומרת על כך.
מה אירע עם ארון הברית? יש על כך מחלוקת בגמרא. רבי אליעזר ורבי שמעון בר יוחאי סוברים שהארון גלה לבבל. כאשר חיילי נבוכדנצר הגלו את עם ישראל מארצו הם לקחו איתם גם את ארון הברית.
רבי יהודה בן לקיש אומר שהארון נגנז במחילות שנחפרו במיוחד מתחת להר הבית. הגמרא מספרת שפעם אחד הכוהנים ששימש בבית המקדש שם לב שב’לשכת דיר העצים’, אחת ממרצפות השיש הייתה גבוהה מהאחרות. הוא הבין שמוכרח להיות משהו מתחתה. הוא הלך לחברו לספר לו על התגלית, ולפני שהוא הספיק לגמור לספר, ‘יצתה נשמתו’ וכולם ידעו בבירור ששם הארון נגנז, אלא שהקב״ה לא רוצה שיתגלה הדבר.
ושוב מספרת הגמרא על שני כוהנים שישבו בלשכת העצים ומיינו את העצים כדי להבטיח שהעצים שעולים על המזבח לא יהיו מתולעים. ״ונשמטה קרדומו של אחד מהם ונפלה שם״, הקרדום נפל לאותו חור שהיה ברצפה, ויצתה אש משם ושרפה את הכהן, ושוב לא יודעים בדיוק איפה ארון הברית (יומא נג, ב. נד, א).
הרמב״ם מכריע כמו התנא שסובר שהארון נמצא במחילות של הר הבית, וכותב שבעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו את הארון למטה, ״במטמוניות עמוקות עקלקלות״. יותר משלש מאות וחמישים שנה מאוחר יותר המלך יאשיהו ציווה וגנזו אותו במקום שבנה שלמה (הל׳ בית הבחירה ד, א).
כשהשער נפתח ונסתם
כשהרב גץ התחיל את חפירות הכותל היה לו חלום: למצוא את ארון הברית והלוחות שבתוכו. ולכן כשהוא גילה את ‘שער הכהנים’, אשר לפי החישובים שלו צריך היה להיות שם ארון הברית, הוא היה בהתרגשות עצומה.
מספר שנים חלפו והרב גץ עדיין התלבט האם לנסות לפרוץ את השער. ההחלטה להיכנס למקום מקודש כל כך לא הייתה קלה עליו, והוא החליט להפנות את השאלה הגורלית לרבי. הוא העלה על הכתב את פרטי השאלה ושיגר אותה לניו-יורק.
זמן קצר לאחר מכן הגיע מכתבו הנחרץ של הרבי, ובו הוא מודיע לרב גץ כי יזכירו על ציונו של אדמו״ר הריי״ץ למילוי משאלות ליבו לטובה ושיבשר טוב בכל העניינים עליהם כתב ״כולל ועיקר – שבטלה התכנית לחפור מתחת לבית המקדש, מחילות וכו׳ ואפילו לספקן״. (אגרות קודש כ״ק אדמו״ר חלק ל״א עמ׳ רפ״א). בהמשך המכתב הבהיר הרבי שוב כי יש לשמור על קדושת המקדש, ולא לגעת, לא בו וגם לא בספקו או אפילו ״ספק ספקו״.
התשובה הייתה ברורה ונחרצת – אין לנסות להיכנס אל מעבר לשער. הרב גץ קיבל את דעתו של הרבי, ובצער רב גנז את תוכניתו ופנה לעיסוקיו הרבים.
מספר שנים חלפו. השנה היא תשמ״א. אל הרב גץ הגיעה קריאה בהולה מאחד ממהנדסי החפירות, שכתוצאה מהחפירות נפרץ לפתע אחד הקירות שעל יד ‘שער וורן’ שבצד הכותל. מאחורי החור הגדול התגלה חלל גדול ממדים שרצפתו מלאה במים ובוץ. את ההתרגשות שאחזה ברב גץ למראה המנהרה שהתגלה הוא מתאר ביומנו: ״שעה ארוכה ישבתי מוטל ללא אונים, כשדמעות רותחות זולגות מעיניי…״.
בהתרגשותו הרבה, החליט הרב גץ לנסות לחדור אל המנהרה פנימה בניסיונותיו למצוא את ארון הברית. המים הרבים שהציפו את המנהרה דרשו שאיבה רצינית, מה שעיכב את עבודות החפירה של אנשי הרב גץ. התהליך המורכב ארך זמן, ובינתיים עברה השמועה מפה לאוזן. שרים ובעלי תפקידים בכירים הוכנסו בסוד הגילוי המרעיש. ה’סוד’ הגדול הפך לשמועה מפורסמת.
ואז הגיעה הידיעה על החפירות לתקשורת וזו פרסמה את הסיפור בקול רעש גדול, וסערה גדולה קמה בעולם הערבי. ההסתה גברה, וערביי ישראל החלו מאיימים במהומות. באחד הימים הוזעק הרב גץ מביתו למנהרות הכותל. נאמר לו שהערבים פורצים למנהרה שהתגלתה דרך פתח הפונה אליה מכיוון הר הבית. הרב גץ רץ היישר אל המנהרה, ולחרדתו הוא גילה קבוצה גדולה של ערבים האוחזים מוטות וכלי נשק מאולתרים מכל הבא ליד. הרב גץ עמד לבדו מול ההמון הזועם.
למזלו, נשא הרב אקדח. הוא שלף את נשקו ואיים על הבאים מולו: ״עצרו! אל תתקדמו!״. עד מהרה הגיעה קבוצת תלמידי ישיבה והם התייצבו לצידו של הרב גץ. זה מול זה עמדו הרב והבחורים וממולם המון ערבי צמא דם. מול עיניו של הרב הובאו בלוקים גדולים וכמויות גדולות של בטון. הערבים יצקו קיר רחב במרכז המנהרה, ברוחב של כ-3-4 מטרים. גם הממשלה הישראלית מחשש למהומות הורתה לאטום את המנהרה מצד מנהרות הכותל. בכך חלומו של הרב גץ נגנז אל מול עיניו.
הקדושה נוכחת תמיד
מדוע באמת שלמה המלך בנה מנהרות מתחת להר הבית כדי לגנוז שם את הארון? הרבי מסביר שהייחודיות והקדושה של בית המקדש היא, שבתוכו שוכן ארון הברית. כששלמה בנה את בית המקדש הראשון הוא ידע שבסופו הוא עתיד להיחרב, ולכן בנה שתי מקומות עבור ארון הברית, אחד במרכז בית המקדש בקודש הקדשים, זהו החדר שאותו הוא הכין לארון הברית, ומקום נוסף שהוא הכין מראש שנמצא למטה במחילות, כדי שגם כשבית-המקדש יחרב, העיקר של בית-המקדש ימשיך להיות שם. ארון הברית ימשיך להיות במחילות הר הבית גם בבית שני, ויהיה שם גם בבית המקדש השלישי במהרה בימינו.
ואכן אנו רואים תופעה מעניינת. אנשים שבאים לבקר לראשונה בישראל מבקרים בהרבה אתרים ארכיאולוגים כמו מצדה, קיסרי׳ וכמובן בכותל המערבי, אבל בפעם השנייה שהם באים לארץ הם לא רצים שוב לטפס על מצדה. פעם אחת הספיקה להם. אבל לכותל המערבי הם באים שוב ושוב.
מדוע? כי הכותל המערבי הוא לא אתר היסטורי שפעם שכן בו בית-המקדש. הכותל הוא המקום שהיום שוכן בו ארון הברית, והוא המגנט שסוחב אנשים מכל העולם, יהודים ואינם יהודים, לבוא ולהתחבר לקב״ה.
אנו עומדים בשלושת השבועות שבהם אנו מתאבלים על חורבן בית-המקדש. עלינו לזכור שבאמת לא הכול נחרב, אלא אדרבה, הדבר החשוב ביותר שהיה בבית-המקדש, -ארון הברית ובו שני הלוחות- הם נמצאים איתנו! לא באתיופיה או בעירק, אלא בירושלים.
מהו המסר עבורנו? לכל יהודי יש שני צדדים הצד החיצוני והצד הפנימי. לפעמים החיצוניות שלנו יכולה להיראות כמו חורבן, אבל עמוק בפנים קיימות לוחות הברית בשלימות עם עשרת הדברות חרוטים על לוח לבנו.
(מיוסד על השיעור ‘תובנות לחיים’, פרשת ואתחנן. לקו״ש חכ״א עמ’ 156)
This post is also available in: English