בתקופת התנ”ך, קביעת החודשים התבססה על ראיית הירח ורק לאחר קביעת החודש ידעו מתי יחולו החגים. מדוע לא נקבע לו”ז חגים קבוע? בדיוק כמו בזוגיות בה חשוב להפתיע ולרגש, כך הקב”ה ‘מפתיע’ אותנו עם מועדי החגים והקשר מתרענן ומתחזק.
אף אחד לא יודע מתי
“מתי פסח השנה? הו, כל כך מוקדם”! – אלו הן אמירות קבועות שאני שומע מדי שנה בשנה, או להיפך: “מה, פסח כל כך מאוחר השנה?!”, וכך גם לגבי שאר החגים, תמיד שומעים אנשים טוענים שראש השנה מוקדם או מאוחר בשנה זו…
זה נראה כאילו החגים הם אף פעם לא בזמן. אנשים תמיד נשמעים מופתעים, הם מתכננים חופשה או קרוז, ואני שואל מישהו: שמת לב שאתה עומד להיות בראש השנה על האניה במקום בבית כנסת? אז הוא נבהל ואומר לי, ראש השנה כ”כ מוקדם השנה, בכלל לא חשבתי על זה, יצא לי מהראש…
אז ראשית, ברצוני ליידע אתכם שהחגים ממשמשים ובאים, אז נא לבדוק את הלוח לפני שמתכננים את החופשה הבאה.
האמת היא שלא כל כך קשה לברר מתי חלים החגים, כמעט בכל לוח שנה לועזי מציינים מתי חל פסח ומתי ראש השנה. צריך רק קצת שימת לב ראויה. אבל בזמן התנ”ך והתלמוד לא ידעו מתי יחולו החגים, אף אחד לא ידע.
ניקח לדוגמא את חג הפסח. בתורה כתוב שפסח חל ביום ט”ו בניסן. אבל מתי עומד לחול יום ט”ו בניסן – לא ידעו, כי החודשים היו תלויים במהלך הלבנה ובכל חודש בית הדין שבירושלים היה צריך לקבל עדות משני עדים שהם ראו את הלבנה ורק אז הם קידשו את החודש, כלומר, אז הם קבעו שאותו היום הוא ראש חודש ורק אז ידעו בדיוק מתי פסח. זאת אומרת שרק שבועיים לפני חג הפסח אנשים יכלו לדעת בדיוק באיזה יום בשבוע יהיה ליל הסדר.
לא יכלו להזמין שלושה חודשים מראש חדר בבית מלון, שכן, כאמור, לא ידעו מתי יחול פסח עד לאותו ראש-חודש, רק שבועיים מראש
למה עושים בחו”ל יו”ט שני?
המשנה (במסכת ר”ה ב, ב) מספרת לנו איך היו מודיעים על כך לכולם: “בראשונה היו משיאים משואות… מביאין כלנסאות של ארז… ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חבירו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי… לא זזו משם .. עד שהיה רואה כל הגולה כמדורת אש”.
רעיון פשוט וגאוני. מדליקים אש וכך מודיעים למושב הסמוך שהיום הוא ראש חודש והם עולים להר הגבוה הסמוך אליהם ועושים את אותו הדבר. זה היה נראה כמו של”ג בעומר נראה היום בארץ ישראל, כל הארץ מדורות. אבל כמו תמיד יש כאלו שמקלקלים כל מסיבה. אומרת המשנה “משקלקלו הכותים… השומרונים”. פעם אחת הכותים הדליקו את המשואות יום אחד מוקדם ובלבלו את כולם בתאריך של ר”ח. מני אז הפסיקו להשתמש בשיטה הזאת אלא התקינו “שיהיו שלוחים יוצאין”.
מיד לאחר שהבית-דין היו מודיעים שהיום חל ראש-חודש היו שלוחים יוצאים לכל קהילות ישראל ומודיעים להם אימתי חל ר”ח כדי שידעו הללו מתי לחוג את חג הפסח. היו מקומות שלקח להם לשלוחים להגיע כמה ימים ולמקומות מרוחקים לקח להם להגיע עשרה ימים או י”ד יום וכו’. אז באמת הם הצליחו להגיע למצרים, לסוריה ואולי אפילו לבבל. אולם היו מקומות שלשם השלוחים לא יכלו להספיק להגיע לפני הפסח משום שמדובר היה במקומות מאד מרוחקים. במקומות אלו היו עושים יומיים חג וזה מה שנקרא בשם “יום טוב שני של גלויות”, דהיינו בגלויות ישראל שלא יכלו לדעת מה החליטו בירושלים נהגו לעשות יומיים חג. ולכן גם היום בחו”ל אנו נוהגים יומיים חג.
לדוגמה השנה בארץ חג השבועות יהיה רק יום אחד, אבל אצלנו נחגוג אותו במשך יומיים, והכל זה תוצאה של העובדה שהשלוחים לא יכלו להגיע לפני החג ולהודיע מתי חל חג הפסח.
לכאורה דבר זה אינו מובן כלל: מדוע באמת הקב”ה לא קבע לוח שנה פשוט כדי שכל אחד, היכן שלא יגור, ידע במדויק מתי חל ראש-חודש ומתי עליו לחוג את חגי ישראל? בשביל מה נועדה כל השיטה הזאת שדוקא בית דין בירושלים צריך להחליט ולהודיע באותו יום עצמו שהוא ראש חודש ואז מתחילים לרוץ לכל התפוצות כדי להודיע מתי החג הבא? למה צריך לסבך כל דבר? כמו שהיום יש לוח שנה מסודר ויודעים בדיוק מתי יחול חג הפסח בעוד חמישים שנה, את אותו הרעיון יכלו להחיל מההתחלה באותו היום שהקב”ה צוה את משה “החודש הזה לכם ראש חודשים”. משה יכל לעשות לוח שנה וחסל! את החישובים שיודעים היום ידעו גם לפני אלפי שנים, אז למה בחרו לעשות לכולם חיים קשים, בשביל מה כל הכאב ראש הזה?
גורם ההפתעה
חג השבועות מסמל את הנישואים בין הקב”ה וכנסת ישראל. כפי שכולנו יודעים אחד המאפיינים החשובים בנישואין הוא “אפקט ההפתעה”. כל יועץ נישואים מתחיל יאמר לכם שהדבר הכי לא בריא בחיי נישואים זהו ההרגל והשיגרה האפרורית, יש צורך לשנות ולגוון וכו’.
את התופעה הזאת אנחנו רואים כבר לפני הנישואים. כאשר בחור רוצה להציע הצעת נישואין הוא לוקח את המיועדת לאיזה מקום אקזוטי ומרהיב, לפעמים על איזה הר גבוה… ולפתע מתחילים לעוף זיקוקים ואז הוא שואל אותה את שאלת השאלות… ולפצע צצים להם רקדנים וכו’ וכו’, והכל בשביל להפתיע אותה. זה מה שמרגש אותה ונותן לה את הרצון להביע את הסכמתה להצעתו.
(אצל חסידים זה קצת אחרת, אין כאן יותר מדי הפתעות, כאשר בחור נפגש עם בחורה ארבע-חמש פעמים, ברור שהפגישות הללו נועדו למטרת נישואין מלכתחילה וכאשר הם מגיעים לפגישות המטרה ברורה מראש, הם מגיעים בשביל להתחתן ולכן כמעט שאין צורך להציג את השאלה הזאת).
גם בחיי הנישואין של הקב”ה וכנסת ישראל רצה הקב”ה שיהיה את גורם ההפתעה. הרי מה הם החגים ומה טיבם? הם ה”חופשה” ה”קרוז” של הקב”ה ועם ישראל. בפסח הוא מוציא אותנו לחופשה בת שבעה ימים, בשבועות זה יומיים. אנו אמנם יודעים שעוד מעט יגיע החג, אבל איננו יודעים במדוייק מתי יהיה החג הזה, הקב”ה בעצמו כביכול אינו יודע והוא מצפה שבין דין הגדול שבירושלים יודיע מתי חל ראש חודש ואז גם הוא ידע מתי הוא יוצא לחופשה עם כנסת ישראל.
למזלנו אנו גרים בחו”ל, לישראלים יש רק יום אחד של חופשה, אנחנו זכינו שיש לנו יומיים של חופשה…
כשהבעל בא הביתה ומודיע לאשתו בחגיגיות: ‘תארזי את הכל, כי אנחנו נוסעים לחופשה לאיים הקריביים’, היא לעולם לא תטען שיש לה תור לרופא שיניים או שיש התעמלות וכיו”ב, היא שוכחת מהכל ומיד אורזים את המזוודות בחדווה ונוסעים.
רבותיי, כאשר הקב”ה מזמין אותנו לחופשה של יומיים, אסור לנו להתלונן: “הו, אני עסוק, יש לי פגישה חשובה, זה באמצע שבוע, זה לא מסתדר לי”. אלא עוזבים את הכל וקופצים על ההזדמנות שניתנה לנו ומנצלים אותה עד הסוף.
אני לדודי ודודי לי.
This post is also available in: English