תיירים שנקלעו לארץ בשבוע האחרון עברו חוויה משנה תודעה כשחוו לראשונה בחייהם מה המשמעות האמיתית של לחיות בארץ. אותו דבר קרה למרגלים ששמעו וידעו, אך כשנכנסו לארץ ופגשו במציאות, משהו בהם השתנה.
ביקור באזור מלחמה
ביום חמישי לפנות בוקר פגע טיל בבית הרפואה סורוקה שבבאר שבע. לאחר הפגיעה התברר גודל הנס: רק יום קודם לכן פינו מהבניין שנפגע את כל החולים, ובגלל הפעולה הזו לא היה אף נפגע בנפש.
לפני שבועיים אחת מהמקורבות של הבית חב”ד שלנו נסעה לבקר בישראל. האישה הזו הייתה בעבר מנהלת של בית ספר לאחיות בקולומבוס אוהיו. כשהיא פרשה מניהול המקום בית הספר לאחיות של המרכז הרפואי הדסה פנה אליה וביקש ממנה לבוא ולהציע שיפורים בתוכניות של הדסה.
כשהיא הגיעה לישראל, היא מיד נסעה לירושלים. במשך אותו שבוע היא השתתפה באסיפות ושיעורים באוניברסיטה, והיא ציפתה ליום שישי שאז היא תהיה פנויה לצאת לבקר בעיר.
ואז הגיע ליל שבת של המלחמה והאזעקות החלו להישמע. היא התגוררה בקומה השמינית של אחת מהמלונות בירושלים, וכל פעם שהייתה אזעקה, היא נדרשה לרוץ למטה למקלט. הריצות למקלט פעם אחר פעם באותו לילה התישו אותה. למחרת הנהלת בית הרפואה של הדסה החליטה להעביר את כל החולים לקומות של בית הרפואה שנמצאים מתחת לאדמה. בתור אחות בכירה היא נדהמה לראות איך בתוך ארבע שעות העבירו את כולם לחלק המוגן של בית הרפואה.
בירושלים היא פגשה את הנשיאה של ארגון נשות הדסה העולמי, שגם היא ‘נתקעה’ בירושלים, ושניהם חיזקו אחת את השנייה. לנשיאת הדסה יש קשרים מצוינים בישראל, ולכן הממשלה דאגה לעזור לה לעזוב את ישראל בהקדם האפשרי. ביום שני בבוקר שתי הנשים נלקחו ברכב בליווי מאבטח חמוש לחיפה שם הם עלו על אוניית מפרשים שיש בה מקום לשתים עשרה בני אדם, בדרכם לקפריסין, כשמאבטח מלווה אותם עד לקפריסין.
ההפלגה לקפריסין ארכה 22 שעות. היא סיפרה שההפלגה הייתה מאוד קשה עבורה בשל מחלת ים וכולי. בסופו של דבר הם הגיעו לקפריסין שם הם המתינו יום שלם עד שעלו על טיסה לארצות הברית. כשהיא הגיעה לביתה היא הייתה מאוד מאושרת. בנוסף אליה גם 1,500 סטודנטים שהגיעו לארץ כחלק מפרויקט ‘תגלית’. גם הם נסעו לארצות הברית דרך קפריסין אבל הם נלקחו באוניית נופש.
כמוה ישנם עוד ארבעים אלף תיירים שנתקעו בארץ ומתמודדים עם האזעקות והפחד שבא בעקבותיהם. היא סיפרה בחיוך שכשהיא ישבה במקלט הצטרפו גם זוגות צעירים דתיים שנפגשים לשידוך בלובי שבמלון שהיו צריכים להצטופף ביחד עם כולם במקלט. ואני בטוח שלכל תייר יש את הסיפור שלו.
מה משה פספס במרגלים?
גם בפרשת השבוע מסופר על ביקור בארץ ישראל, שאז עוד נקראה ‘ארץ כנען’. בשיחה שהרבי מסר למסיימות בשנת תשכ”ה הרבי דיבר על סיפור המרגלים ואמר כך:
“עיקר תוכן הפרשה הוא שמשה רבינו בחר יהודים ושלח אותם לתור את ארץ ישראל, ושלאחרי כן, בבואם חזרה, מסרו את ה’דיווח’ משליחותם, אך מסרו זאת שלא כדבעי, ודבר זה גרם לכך שחלק מבני ישראל התחרטו וסירבו ללכת לארץ ישראל, וכתוצאה מזה באו הגזירות.
“וכאן מתעוררת מיד קושיא חזקה: משה רבינו הכיר היטב את בני ישראל, שהרי חי יחד עמהם שנים רבות במצרים, ואז הוציא אותם ממצרים, ובמשך כל אותו זמן, עד מעשה המרגלים, היה יחד עמהם במדבר.
“ובפרט שתיכף משנולד היו למשה רבינו כל התכונות הדרושות של רועה ישראל, מנהיג אמיתי של בני ישראל, כפי שחז”ל למדים מלשון הכתוב “ומשה היה רועה”, אשר לכל לראש צריך רועה ישראל להכיר היטב את תכונות הנפש, מהלך המחשבה, של כל אלו שהם צאן מרעיתו… ואם כן, איך יתכן שבבחרו שלוחים לתור את ארץ ישראל ובידעו שבדיווח שלהם תלוי אם ירצו בני ישראל ללכת לארץ ישראל אם לאו, לא יכיר חס ושלום משה רבינו שאלו שנבחרו אינם מתאימים לשליחות זו?
כשהשמיעה הפכה לראייה
“את התשובה לכך אנו מוצאים בביאור בן ארבעה מילים של רש”י על אתר: “אותה שעה כשרים היו”. בשעה שמשה רבינו בחר את השלוחים, הם היו יהודים כשרים, והלכו מתוך החלטה למלא את שליחותו של משה, בידעם שזהו רצון ה׳ ללכת לארץ ישראל.
“אך לפי ביאור זה מתעוררת קושיא גדולה יותר: כיון ש”כשרים היו”, מה גרם אצלם לכך, שמיד לאחרי ש”ויעלו ויתורו את הארץ” כשנכנסו לארץ ישראל וראו את המתרחש שם, נבהלו והניאו את בני ישראל מללכת לארץ ישראל?
“ואין לומר – מוסיף הרבי – שהיתה להם הפתעה למצוא בארץ ישראל את השלושים ואחד המלכים וכו׳, שהרי כל ענינים אלו ידעו זמן רב לפני זה. וראיה לדבר, שכבר בעת קריעת ים סוף, שאירעה משך זמן לפני שילוח המרגלים, הזכירו בני ישראל בשירת הים שכל האומות שישבו בארץ כנען “כל יושבי כנען” נמוגו מפחד ורעדה בשמעם אודות הנסים שאירעו לבני ישראל. ברור איפוא שבני ישראל, גם המרגלים, ידעו אודות מלכי כנען, וגם ידעו כיצד נראית ארץ כנען, ובפרט שכנען עמדה בקישור תמידי עם ארץ מצרים. ואם כן, מה הפתיע כל כך את המרגלים בראותם את כנען מקרוב, עד שזה הפך אותם מ”כשרים היו” שמצייתים לה׳, ללכת לארץ ישראל לקצה השני, להניא את כל בני ישראל מללכת לארץ ישראל?”.
אלא, אומר הרבי, התשובה לכך היא: “על פי מאמר חז”ל “אינו דומה שמיעה לראיה”. עד אז שמעו אודות הניסיונות, והיתה להם החלטה תקיפה שלא לפחד מהם, אך כאשר נכנסו לארץ ישראל וראו ש”זה פריה” וכו׳, כיצד נראית כל הנהגת הארץ, “עז העם היושב בארץ”, ושתהיה להם מלחמה קשה, רוחנית, לא להתפעל ולא להיות מושפע חס ושלום מתועבות ארץ כנען (ובדרך ממילא גם מלחמה גשמית), בראותם כל זאת במו עיניהם, הרתיע הדבר אותם מהחלטתם הקודמת”, וזה גרם להם לשנות את דעתם (תו”מ חלק מ”ד עמ׳ 20 ואילך).
לא לשפוט
הרבה מאותם ארבעים אלף תיירים היו בארץ כבר לפני כן. הם באו לבקר וחשבו שהם כבר ראו ושמעו הכול, הם כבר כמעט “סאברעס”: מכירים את שוק מחנה יהודה ונוסעים ברכבת הקלה כמו כל ישראלי מצוי. אבל באותו שבוע של המלחמה עם איראן, הם גילו שהם לא הבינו כלל עד היום מה הפירוש לגור בארץ ישראל. ביקור בקיסריה ובמנהרות הכותל לא עושה אותך ל’מבין’ מה הפירוש לגור בישראל.
אותם ארבעה לילות שהם רצו למקלטים זה היה הפעם הראשונה שהם הרגישו באמת מה הפירוש לגור בארץ. הם בוודאי קראו ושמעו על הטילים שנופלים כבר שנים על הראש של אזרחי ישראל, אבל אינה דומה שמיעה לראיה. הפעם הם היו שם ובאמת הבינו מה הפירוש לחיות בארץ הקודש.
סיפר שליח שביקר השבוע בכפר חב”ד, כשטיל מיירט פוגע בטיל איראני באזור המרכז, כל הבתים רועדים מההדף של הפיצוץ, ואז נשמעים רעשים אדירים של נפילת חלקי הטיל שנפלו לקרקע. במוצאי שבת האחרון, מההדף של הנפילות, חלון הממ”ד שעשוי מבטון חזק רעד כל כך שכמעט שבר את הקיר, והדפיקות של חלקי הטיל שנופלים מרעידים את האדמה ואת הלב.
זוהי הוראה עבור כולנו. כולם אוהבים להביע דעות, להציע הצעות ולהסביר לאחרים מה נכון, גם בנושאים שמעולם לא חווינו בעצמנו. אך האמת היא, שרק אדם שעבר את אותה חוויה באמת מסוגל להבין לעומק את תחושות הזולת ולהיכנס לנעליו. זה שיעור טוב בצניעות.
וזה נכון גם בקשר לקיום המצוות. כמה שאנחנו ננסה להסביר ליהודי אחר את החוויה של הנחת תפילין או את ההרגשה שיש לאדם בטבילה במקווה, הוא לעולם לא יוכל להבין באמת עד שלא יחווה זאת בעצמו.
אפשר לתת לו נאומים והרצאות עד בלי די ועדיין זה לא באמת יעזור… אבל ברגע שהוא יניח פעם אחת תפילין הוא מיד יתחבר למצווה, כי “אינה דומה שמיעה לראיה”.
This post is also available in: English