יום הולדת – על מה המהומה?

לפני שלקחנו את הנשימה הראשונה שלנו, כבר ידענו הכול — אז למה לחגוג את הרגע שבו שכחנו את זה?” מהי באמת העוצמה של יום הולדת?

הסיפור של יהודה אבנר

יהודה אבנר כיהן במשך שנים רבות כיועץ לחמישה ראשי ממשלות בישראל. בספר הזיכרונות שלו, אדוני ראש הממשלה, הוא מספר על אפיזודה שאירעה בשנת 1974.

באותם ימים נכנס ג’רלד פורד לבית הלבן, במקום ריצ’רד ניקסון. אחד הדברים הראשונים שעשה היה להזמין את יצחק רבין, שכיהן אז כראש ממשלת ישראל, לביקור בארצות הברית.

לקראת סיום הביקור ערך נשיא ארצות הברית נשף רשמי בבית הלבן לכבוד רבין. זה היה אירוע מפואר, שבו השתתפו כ־200 מוזמנים. בארוחת הערב כולם כבר קיבלו את המנה שלהם, ורק יהודה אבנר עדיין המתין. הסיבה לכך הייתה כי הוא הזמין מנה צמחונית כשרה. מישהו פנה אליו ושאל: “אתה לא אוכל איתנו הערב?” — ובאותו רגע הגישו לו מנה צמחונית גבוהה שנראתה כמו עוגת יום הולדת.

ההמולה סביב המנה הגיעה עד הנשיא עצמו. הוא קם לראות במה מדובר, פנה ליצחק רבין ולחש לו משהו באוזן. רבין לחש לו בחזרה, ואז הנשיא חייך מאוזן לאוזן, קם על רגליו, הרים את כוסו וקרא בחביבות: “יום הולדת שמח לידידי הצעיר!” מיד פנה לכולם ואמר: “בואו נשיר יחד משהו לחתן השמחה!” כל הקהל קם על רגליו ושר בקול Happy Birthday ליהודה.

אבנר מספר שהוא לא ידע היכן לקבור את עצמו — על איזה יום הולדת מדובר בכלל? אך לא נותרה לו ברירה אלא לשתף פעולה. אחרי הסעודה פנה לרבין ושאל: “מה קרה פה? למה אמרת לנשיא שיש לי יום הולדת?” רבין ענה מיד: “מה רצית שאגיד לו? שאתה אוכל כשר? אילו הייתי עושה זאת, מחר בבוקר בכל העיתונים בארץ היה כתוב שאתה אכלת כשר ואני לא. המפלגות הדתיות היו מפרקות את הקואליציה, ואני הייתי עומד בפני משבר ממשלתי. זה מה שחסר לי?!”

החיוך הראשון

כולנו אוהבים ימי הולדת. אבל השאלה היא: מה באמת מיוחד ביום הולדת?

כבר במעי אמו התינוק הוא יצור שלם — יש לו הכול. אז מה החידוש בלידה, עד כדי כך שחוגגים אותה בכל שנה מחדש? הרי ברגע הלידה הוא עדיין חסר אונים ותלוי כולו באימו.

בנוסף לכך, גם מבחינה רוחנית לא נראית מעלה בלידה — אדרבה. אומר הרבי, חז”ל מספרים שכשהתינוק במעי אמו, מלמדים אותו את כל התורה כולה. ורגע לפני הלידה, המלאך גורם לו לשכוח את התורה שלמד. כלומר, הימים היפים ביותר שלו הם דווקא כשהוא במעי אמו.

אגב, בשנות ה־50 בירושלים נולד ילד שבגיל ארבע התברר כי הוא זוכר את כל התורה כולה. הוא לא הבין מה הוא אומר, אך ידע להמשיך כל פסוק וכל משפט מן התורה, התלמוד וההלכה. בכל נושא אחר — מתמטיקה, היסטוריה — לא ידע דבר, אבל בתורה הוא היה בקיא. הוריו חששו מעין הרע ולקחו אותו לאדמו״ר מבעלז, וזה בירך אותו שישכח את מה שידע כדי שיוכל לגדול כילד רגיל.

אז אם במעי אמו היה לתינוק טוב יותר, מה בעצם החגיגה בלידה?

אומר הרבי בשיחת ח”י אלול תשמ״ב (תו”מ ע’ 2180 ואילך) שישנם שני דברים:

1. ברגע שהתינוק נולד, הוא הופך למציאות בפני עצמה. עד אז היה חלק מאימו ותלוי בה לחלוטין ובלשון חז”ל: “עובר ירך אמו”. רק כאשר הוא נולד הוא מקבל זהות עצמאית.
   
2. מהרגע שהוא נולד — הוא מתחיל להשפיע על סביבתו. אמנם הוא חסר אונים, אך השמחה שהוא מביא להוריו ולסביו ולסבתותיו היא אדירה. כשהוא נותן את החיוך הראשון שלו — כל העולם שסביבו מחייך איתו יחד. כולם מצלמים, עושים תמונות וסלפי איתו, שולחים את התמונות למשפחה בוואטסאפ וכו’. חיוך קטן אחד שלו מצליח להאיר את כל הבית ולהשכיח דאגות. החדר כולו מתמלא אור ושמחה. מאז הוא הולך ותורם יותר ויותר לעולם.
   

מלחמת עמלק – מזלו גובר

השבוע אנו חוגגים את ימי ההולדת של הבעל שם טוב — מייסד תנועת החסידות הכללית — ושל אדמו״ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב״ד. אומר הרבי שהם לא רק תרמו בחייהם, אלא ממשיכים להשפיע עד היום על מאות אלפי יהודים. לכן גם כיום אנו חוגגים את ימי ההולדת שלהם — חגיגה של תרומתם המתמשכת לעם ישראל ולעולם כולו.

את חשיבותו של יום ההולדת אנו מוצאים גם בפרשת השבוע, כי תצא. בסוף הפרשה מסופר על מלחמת עמלק.

הסיפור של מלחמת עמלק התחיל כשעם ישראל יצא ממצרים. עם ישראל לא חיפש את עמלק, לא הלך לכיוונו ולא איים עליו כלל. ודווקא אז — עמלק הופיע משום מקום, ובלא כל סיבה התקיף את עם ישראל. הדבר התרחש עוד לפני שהם זכו לקבל את התורה, מיד אחרי יציאתם ממצרים.

הקב״ה ציווה את משה: “צא הלחם בעמלק”. משה מינה את יהושע לעמוד בראש הקרב, והוא עצמו עלה אל ההר להתפלל על הצלחת המלחמה. אכן, עם ישראל ניצח — אבל לא השמיד את עמלק לגמרי. עמלק הוכנע: “ויחלוש יהושע את עמלק” (בשלח י”ז י”ג), אך לא נכחד. וכך חזר הדבר שוב ושוב: היו כמה מלחמות בין ישראל לעמלק, תמיד עם ניצחונות חלקיים, אך ללא הכרעה מוחלטת.

כוחו של עמלק, אומר התלמוד, היה בכך שהיה שולח לקרב דווקא לוחמים שיום הולדתם חל באותו היום, מתוך הידיעה שביום ההולדת מזלו של אדם גובר. “ריב”ל אמר: עמלק כושפן היה. מה היה עושה? היה מעמיד בני אדם ביום גינוסיא שלו, לומר: לא במהרה אדם נופל ביום גינוסיא שלו” (ירושלמי ר”ה ג, ח).

מכאן אומר הרבי אנו למדים כמה גדול כוחו של יום הולדת. ובוודאי כאשר מדובר ביום ההולדת של הבעל שם טוב ושל אדמו״ר הזקן — זהו יום שבו מזלם גובר, וההשפעה הטובה שלהם על העולם, הן ברוחניות והן בגשמיות, מתעצמת. ביום זה אנו יכולים להתחבר מחדש למה שלימדו אותנו — ולהמשיך להפיץ את תורת החסידות, וזה יביא לביאת המשיח בקרוב ממש. 

Print