מרוסיה הקפואה ועד תחנת הדלק בישראל – סיפור על תקווה שלא כבתה.
אוקטובר 2023 — שבועות ספורים אחרי ה־7 באוקטובר הידוע, זוג צעיר, שליחים של הרבי ביישוב אלפי מנשה, הרב שניאור ודיני רסקין, עמדו לבקר משפחה שבנם הוא אחד מהחטופים לעזה — גיא גלבוע דלאל. זוג צעיר צריך ללכת לבקר הורים, שלא אוכלים ולא ישנים וכל הזמן מודאגים מה שלום בנם. להורים לא משנה באיזה גיל הוא — עבורם הוא העולם כולו. השלוחים שואלים את עצמם מה אפשר לומר להורים כאלה שלא נאמר עד עתה. הם לא רוצים חלילה לגרום להם עצב או כאב לב; הם באים כדי לחזק אותם, הם עמדו חסרי אונים — הרי לאף אחד אין ניסיון עם כאלה דברים. ואז הרב שניאור רסקין נזכר בסיפור על חסידי חב״ד ברוסיה.
אחרי מלחמת העולם השנייה נפתח חלון הזדמנויות צר ליציאה מברית־המועצות. אזרחי פולין, שברחו לתחומה בזמן המלחמה, הורשו לשוב לארצם. יהודים רבים, אזרחי רוסיה, ניצלו את ההזדמנות בעזרת זיופי מסמכים והתחזות לפולנים, וכך יצאו מהכלא הסובייטי. גם בערל וחנה גורביץ’, זוג צעיר שטרם מלאה שנה לחתונתם, ביקשו לצאת אל העולם החופשי. הוענקו להם זהויות בדויות, אך בעוד חנה קיבלה את מסמכיה הפולניים, לבעלה הובטח כי יקבל אותם בתחנת ביניים. התכנית השתבשה. הרכבת הגיעה לעיר הגבול לבוב, ושוטרי הגבול ציוו על הנוסעים המבקשים להמשיך בדרכם לפולין לרדת מהרכבת לביקורת גבולות. מצבו של בערל היה בכי רע — בהעדר מסמכים היה צפוי להיות מואשם בהברחת הגבול.
בני הזוג נקלעו לדילמה אכזרית: האם חנה תצא לחופשי במחיר ניתוק מבעלה? בבדיקה טען בערל כי הוא אזרח פולני ומסמכיו אבדו. למזלו, הבדיקה לא הוכיחה כי הוא אזרח רוסי, וכך ניצל מעונש חמור ביותר, אך נאמר לו כי יועמד לדין על העדר מסמכים אישיים. רעייתו התקשתה להיפרד ממנו. רק בכוח הצליחו חברותיה לגרור אותה אל הרכבת, ובכייה קרע את הלבבות. חנה יצאה לפולין, עברה למחנה מעבר בגרמניה ומשם לפריס. היא התגוררה בבית אחותה ובעלה, ועבדה לפרנסתה בתיקון בגדים בחנות. ימיה היו רצופים בכיות ודמעות; הדאגה לבעלה הדירה שינה מעיניה.
באותם ימים קשים הייתה קרן אור אחת שהפיחה בה מעט תקווה — המילים שהשמיע באוזניה שכנהּ, החסיד ר’ יצחק גולדין, כשהיו נפגשים בכל בוקר בדרכם לעבודה: “חנה, אין לך מה לדאוג. אני אומר לך, בעלך יחזור!” חנה נתלתה במילים האלה כטובע הנאחז בקש. בכל בוקר ציפתה לשעה הזאת ותיזמנה את מועד יציאתה כדי לפגוש את אותו חסיד. אך הימים חלפו, ואין שום אות חיים מהבעל.
בשלב כלשהו גמלה בלבה החלטה לשוב לברית־המועצות ולחפש את בעלה. היא ביקשה את ברכתו של אדמו”ר הריי”צ מליובאוויטש, שכבר היה בארה”ב. תשובת הרבי הייתה חד־משמעית: “מוטב שהוא יגיע אליה, משהיא תגיע אליו.” דברי הרבי היו מעודדים. חנה נותרה בפריס, תוהה ומתפללת: האומנם ישוב בעלה?
בינתיים, ברוסיה, בערל הועמד למשפט קצר על כך שלא היו בידיו את המסמכים המזהים, ונגזרו עליו שנתיים מאסר. שנה וחצי לאחר פרידתה של חנה מבעלה קרה הנס. ממשלת פולין קָבלה לפני שכנתה הסובייטית כי לא כל אזרחיה הפליטים שבו אל תחומה. הגבול נפתח שנית לשמונה שבועות, כדי לאפשר לפולנים שאין ברשותם מסמכים לשוב לארצם. יום אחד קרא המפקד לבערל ושאל לפרטיו האישיים, והורה לו להתלוות אליו. בערל נלקח לעיר בריסק, בגבול רוסיה–פולין, ולתדהמתו נאמר לו: “חצה את הגבול!”
בפולין החל בערל לחפש אחר חסידי חב”ד. הוא נדד ממקום למקום, עד שפגש יהודי שומר מצוות. “חסיד חב”ד אתה מחפש?” — קימט הלה את מצחו — “אני מכיר אחד, בפריס – איצ’ה גולדין!” בערל מיהר לשלוח מברק לכתובת שקיבל מהאיש. הכסף שהיה ברשותו הספיק לארבע מילים: “בערל גורביץ’. חי בפולין.” את קריאות השמחה שנשמעו בבניין שבפריס אין לתאר. איצ’ה גולדין, החסיד שהבטיח לאישה האומללה כי בעלה ישוב, זכה להיות המלאך המבשר לה את הבשורה הנפלאה. (שיחת השבוע, גיליון מספר 1591)
שליחות מול כאב שאין לו מילים
מהסיפור הזה הרב רסקין ורעייתו שאבו את הכוח לבקר את ההורים של גיא – עם חיבוק, עם מילים מחזקות, עם אמונה ותקווה שגיא עוד יחזור. הם אמרו את זה, חזרו על זה, והאמינו בזה.והם נתנו להורים כוח לקום מיגון ומדאגה ולהמשיך בחיים מלאי תקווה. הם היו צריכים לעזור להם לפעמים בדברים בסיסיים – למי יש חשק ורצון ללכת לקניות כשהבן נמצא במנהרות בעזה? מי רוצה לבשל? מי בכלל רוצה לאכול? הם פשוט היו צריכים לדאוג לכך שאנשים יעודדו אותם לאכול ולחזק אותם וכו’.
בהמשך הרב ראסקין קיבל מסר מהגברת מירי פורסט, שהיא רוצה להעניק דולר של הרבי להורים של גיא – זה היה בהלוואה, עד שגיא יחזור. על הדולר היה כתוב המילים “צאתכם לשלום”. זהו דולר שניתן על ידי הרבי בהתוועדות שהייתה “צאתכם לשלום” – בזאת חנוכה כאשר כל האורחים שבאו מרחבי העולם עמדו לנסוע חזרה למקומותיהם. הרבי היה נואם בפני כולם, ומאחל להם נסיעה טובה, ושיחזרו לביתם בשלום. מישהי שקיבלה את הדולר כתבה שהיא קיבלה אותו בהתוועדות של “צאתכם לשלום” – והתפילה הייתה שהם יצאו בשלום ויחזרו הביתה. והתקווה היא שגם גיא יצא בשלום ויחזור הביתה בשלום
מה שעוד יותר מעניין הוא שמירי פגשה את אמו של גיא כדי לתת לה את הדולר בתחנת דלק. תוך כדי שמירי מסבירה לה את חשיבות הדולר עמדה שם אישה אחרת, שהתערבה בשיחה וסיפרה שגם לה יש בתיק דולר של הרבי. היא סיפרה שביקשה מהרבי ברכה לילדים, והרבי נתן לה דולר. היא זכתה ונולד לה ילד, ומאז היא נותנת את הדולר לנשים שלא יכולות להיכנס להריון. היא הראתה להן תמונות של שלושים ילדים שנולדו בזכות הדולר הזה. אותו הדולר של הרבי, נתן להם את הכוח להחזיק מעמד – עד שהם סוף סוף זכו לראות את בנם חוזר הביתה.
תוהו ובוהו וחשך…
אנו מתחילים היום לקרוא את פרשת בראשית. בפרשה זו מיד בתחילתו אנחנו יכולים למצוא מסר של ביטחון. הרבי כותב במכתב רעיון מעניין: “התורה מתחילה מפרשת בראשית, בה מסופר על סדר בריאת העולם… בסיפור התורה, כיצד נברא העולם, צויין…כיצד מתהווים עניינים שונים בעולמו הפרטי של האדם.
הסדר בכל עבודה ובכל תנועה, הן רוחנית והן גשמית, צריך להיות: “בראשית” – ההתחלה והעיקר בזה הוא לדעת ולזכור שאלוקים ברא את השמים (“רוחניות”) ואת הארץ (“גשמיות”). הקב”ה הוא בורא ויוצר הכל, אלא שברצונו שעבודה זו תבוצע באמצעות אנשים מסוימים, שצריכים להיחשב בתור שלוחים לביצוע רצונו.
בהתחלת הבריאה “והארץ הייתה תוהו ובוהו וחשך גו’” – בתחילת כל עבודה או תנועה טובה וקדושה נדמה לאדם שתוהו, בוהו וחשך שוררים בכל, ויהיה קשה לבסס את העבודה בהתאם למטרתה. מספרת תורתנו הקדושה, שמיד בהתחלת הבריאה היה: “ויאמר אלוקים יהי אור – ויהי אור”. הקב”ה עושה שבאותו מקום חשוך נהיה פתאום אור, ולאחר מכן נתהווה סדר: נברא ה”צומח”, לאחר מכן ה”חי” שלמעלה מהצומח, ואז נברא אדם הראשון – מבחר הבריאה.
כך גם בכל עבודה או תנועה שבקדושה (ראה ויקרא רבה פרק כ”ח, ג’). על האדם להיות איתן בהחלטתו שהעבודה מוכרחת להיעשות, ואז אף אותו מקום שהיה שרוי בחושך – נהיה מואר לפתע. זה מהווה התחלה ליצירה ולצמיחה טובה ונעלית יותר”. [ליקוטי שיחות (בתרגום ללה”ק), כרך ב’, עמ’ 339]
כשנתקלים בקשיים – המסוגלים לרפות ולייאש את ידי העוסקים בדבר – אומרת התורה: “בראשית ברא אלוקים”!. גם כאשר בראשית הדרך נראה המצב כ”תוהו ובוהו וחשך”, עד שנדמה כי אי־אפשר לפעול דבר – יש להתחזק במידת הביטחון ולזכור שכפי שבתחילת הבריאה שררו חושך ותוהו ובוהו, ועל־ידי דבר ה’ – “ויהי אור”, הופיע האור במקום החושך, ואת מקום התוהו ובוהו תפס סדר מסודר – כך קרה גם במקרה הזה. רבותיי, אחרי שנתיים של תוהו ובוהו וחשך המנהרות – סוף סוף זכינו לראות את האור הגדול.
This post is also available in: English