מהכומר בעיירה ועד יוסף במצרים והיוונים בארץ ישראל — כיצד שינוי השם או שמירתו קובעים את גורלנו.
“Hanukkah bush” — זהו השם לאותו העץ הידוע (ששייך למקום אחר לגמרי) רק “בשינוי השם”. לצערנו, יש לא מעט משפחות יהודיות שמכניסות אותו הביתה בחנוכה!
זה מזכיר לי סיפור על יהודי מהעיירה במזרח אירופה שנאלץ לפרנס את משפחתו, אך לא היה בידו כל מקור הכנסה. באותה תקופה גילה שהכומר בעיירה משלם לכל יהודי שמוכן להתגייר לנצרות. מה יעשה אדם שאין לו פרנסה ואין לו כסף? הוא החליט לנסות. ביום ראשון הוא הלך לכומר וביקש להתגייר. הכומר אמר לו כמה דברים שעליו לקבל, וכדומה. היהודי ענה “כן”, הכומר הטיף עליו מעט “מים קדושים”, והוא קיבל את התשלום וכך פרנס את משפחתו לשבוע. ביום ראשון שלאחר מכן הוא הלך לכנסייה אחרת ועשה את אותו הדבר, וכך שבוע אחר שבוע מצא לעצמו דרך להתפרנס.
באחת הפעמים, הכומר אמר לו “אני מכיר אתכם אתם עושים את זה בשביל כסף. זכור,- הוא הזהיר את היהודי – אני יבדוק אחריך אם הגיור שלך אמיתי או לא”. הכומר העביר אותו את תהליך הגיור ובין הדברים אמר לו שביום שישי אסור לאכול בשר או עוף (באותם ימים הנוצרים הקפידו לא לאכול בשר ואפילו לא בשר עוף בימי שישי) היהודי הבטיח והכל עבר בשלום, הוא נתן לו את הכסף והיהודי עזב בשמחה.
יום שישי בלילה אותו יהודי יושב בשולחן שבת ואוכל מרק עוף — והרי איך יעבור יהודי את ליל שבת בלי מרק עוף. אותו כומר החליט שהוא לא מוותר, הוא ילך לבדוק בבית של אותו יהודי מה הוא אוכל בליל שבת. הוא הציץ מהחלון וראה שהוא אוכל מרק עוף ומיד התפרץ לתוך הבית: “כאן אתה, תפסתי אותך על חם!” והוא מצביע על כנף עוף מבושלת ששוכנת בתוך הצלחת. עונה לו היהודי בנחת: “תשמע ידידי היקר, זה לא עוף — זה דג.” שואל אותו הכומר: “ממתי יש לדג כנפיים?” עונה לו היהודי לאט: “אתה זוכר שביום ראשון האחרון כשאתה גיירת אותי, לקחת והשפרצת עליי קצת מים והכרזת ‘אתה לא יהודי יותר — מעכשיו אתה נוצרי’? היום כשהתיישבתי בשולחן שבת לקחתי קצת מים, השפרצתי על העוף והכרזתי: ‘אתה לא יותר עוף — היום אתה דג.’”
זה מה שקרה בארצות הברית בשנים האחרונות: לקחו את אותו העץ, עשו לו “שינוי השם”, וכך הכשירו אותו.
שינוי השם
“שינוי השם” היא סוגיה ידועה בהלכה, וזה גם קשור לסיפור של יוסף שעליו אנו קוראים בפרשת השבוע. הגמרא במסכת ראש השנה (ט”ז ב) אומרת: אמר רבי יצחק: ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה. “שינוי השם” — דכתיב: “שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה”, וכתיב: “וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן”.
כולנו מכירים את שלושת הדברים שקורעים גזר דינו של אדם מתפילת “נתנה תוקף” שאומרים בראש השנה ויום הכיפורים — תשובה, תפילה וצדקה — אך הגמרא מוסיפה עוד דבר: שינוי השם. אם אדם משנה את שמו, הגזֵרה יכולה להשתנות כי הוא כבר איננו נחשב אותו אדם. ומאיפה לומדים זאת? מהסיפור של אברהם ושרה: בתחילה שמה היה שרי, אך לאחר שינוי שמה לשרה הבטיח לה הקב”ה בן. וכדברי רש”י: “אברם — אין לו בן, אברהם — יש לו בן; שרי — לא תלד, שרה — תלד.אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל” (לך לך ט”ו ה’). השינוי בשם מבטא שינוי במזל ובמהות, וכיוון שהיא כבר “אדם אחר”, הגזֵרה הישנה אינה חלה עליה.
על פי דברי האר”י ז”ל שכתב שהשם הניתן לתינוק על ידי הוריו הוא מלמעלה, ” כאשר נולד האדם, וקורין לו אביו ואמו שם אחד העולה בדעתם, אינו באקראי ובמזדמן כי הקב״ה משים בפיו השם ההוא, המוכרח אל הנשמה ההיא,”[ (ספר הגלגולים הקדמה כ״ג). לכן המנהג הוא לא לשנות את השם אלא להוסיף שם.(ראה גם שלחן מנחם ח”ה ע’ קסג).
ישנם סיבות שונות להוספת שם; הסיבה העיקרית והנפוצה היא במקרה של אדם חולה. נהוג להוסיף שם בעל משמעות — חיים, רפאל, חיה וכדומה — השם החדש נוסף בדרך־כלל בראש השם הקיים, (ואם החולה לא קם מחליו — הוספת השם לא חלה והוא נקרא בשמו הקודם). במקרים כאלה “שינוי השם” הוא דבר חיובי, כי על ידי זה אדם מקבל צינור חדש של מזל מלמעלה; הוא כבר לא אותו אדם שהיה קודם.
יוסף או צפנת פענח
לאידך, אנו למדים בקשר לגלות מצרים מהמדרש: “בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם…” ראובן ושמעון ירדו, ראובן ושמעון עלו.. (ויק”ר ל”ב). אחת מן העצות של חכמי מצרים הייתה לעקור מישראל את שמותיהם העבריים ולהעניק להם שמות חדשים כדי לבולל אותם בין המצרים.
המצרים ידעו את כוחו העצום של השם ואת קשרו למהות האדם. מובא בשם הרב מדינוב על הפסוק “ויאמר מלך מצרים למיילדות העבריות אשר שם האחת…”ומיד לאח”ז שוב נאמר “ויאמר” (שמות א’, ט”ו): וא”כ מה בדיוק נאמר בפעם הראשונה. אלא ההסבר הוא, פרעה ידע שכל עוד המיילדות ייקראו בשמותיהן העבריים, יוכבד ומרים, לא יוכל לבוא אליהן בהצעה אכזרית של המתת ילדי ישראל. לכן ציווה להן תחילה לשנות את שמותיהן לשפרה ופועה. הוא סבר שכאשר תיקראנה בשמות מצריים, הדבר ישפיע על הלך רוחן, ישנה את מהותן ואופיין, ורק אז תהיינה מסוגלות לבצע את הגזֵרה.
ורק לאחר ששינה את שמותיהן נתן להן את הצו השני: “אם בן הוא — והמיתן אותו”; שכן כל מהותו של האדם טמונה בשמו, וטיּמוע השם פועל שינוי פנימי — ברוח, בזהות ובאופי.
המצרים נקטו בכל דרך כדי למנוע מישראל להשתמש בשמותיהם העבריים, אך ישראל עמדו בניסיון ולא שינו את שמם — לא כלפי חוץ ולא בינם לבין עצמם.
ואת זה אנו מוצאים גם אצל יוסף. בפרשת מקץ מסופר שפרעה קרא ליוסף “צפנת פענח”. הייתה כאן כוונה לשנות את מהותו של יוסף ולהטמיעו בתרבות מצרים. פרעה חשב ששינוי השם ישנה את מנהגיו ותורתו. אבל יוסף לא שיתף פעולה, הוא התוודע לכל בשם העברי שלו, ובכך סיכל את עצת פרעה. זהו פירוש דברי הפסוק “ויצא יוסף על ארץ מצרים” — דווקא בשמו העברי.
יוסף הוא הראשון בתורה ששמו שונה על־ידי מלך זר — אך הוא לא אימץ את השם הזר כלל. השם “צפנת פענח” נזכר בתורה פעם אחת בלבד, ומכאן ברור שיוסף לא השתמש בו. וכך גם בפרשת ויגש, כאשר יוסף מתגלה לאחיו ואומר: “אני יוסף” (מ”ה, ג) — הוא מדגיש כי הוא עדיין יוסף העברי, אחיהם, ולפיכך הם יכולים להתקרב אליו.
ומכוח עמידתו של יוסף — החזיקו דורות של יהודים בשמותיהם היהודיים, למרות כל ניסיונות הסביבה הלא־יהודית להסב את שמם ולהשפיע על זהותם.
רבותי, מלחמת המכבים לא הייתה מלחמה להצלת יהודים מפני רצח עם. היוונים לא ביקשו להרוג יהודים כמו המן בסיפור של פורים ; מטרתם הייתה להחריב את הדת היהודית, למנוע מצוות — ברית מילה, שבת, ראש חודש ועוד — ולהשכיח מסורת אבות. זו הייתה מלחמת דת. המכבים נלחמו כדי שתהיה להם האפשרות לחיות כיהודים בארץ ישראל. אם כן, מטרת חנוכה היא לחיות כיהודים ובגלוי — פרסומי ניסא — לפרסם שאנחנו יהודים. כל רעיון של אימוץ מנהגים ממקומות אחרים הוא ההפך המוחלט מרעיון החג. עלינו לחזק את הזהות היהודית שלנו ולעורר כל יהודי להדליק נרות. הדרך הפשוטה כיום: לצלם תמונה או וידאו של הדלקת החנוכייה בבית ולהפיץ בקרב משפחה וחברים. הדוגמה האישית שלנו תעורר יהודים רבים ללכת בדרכנו — ונאיר את העולם באור נרות חנוכה. עד שנזכה לאורו של משיח בקרוב ממש.
This post is also available in: English