בימים בהם “נסתמו עיניהם של ישראל בגלות”, עלינו לראות גם את הניסים והטוב שיורד מלמעלה, ולהיות גאים בזהותנו היהודית.
מהיכן נובעת השנאה?
בשנת 2020 יצאה סדרה בשם “איש הניסים” (“Messiah”), המתארת כיצד איש מסתורי “משיח” מגיע לדמשק ומציל את הסורים הנצורים מידי דאעש הצרים עליהם, ולאחר מכן מוביל כ־2000 פליטים לעבר “הארץ המובטחת” – ישראל. הוא מוביל אותם במעין מדבר אין־סופי, אך אז, בגבול, הוא נתקל בכוחות הרשע – חיילים ישראלים שיושבים בעמדה ובולמים אותם באמצעות ירי באוויר. במשך ימים ארוכים הפליטים המסכנים, “סורים־פלשתינים” כהגדרת היוצרים, יושבים ללא אוכל ושתייה וממתינים, והישראלים הם הרשעים שמתעלמים מהפליטים.
בהמשך נראה אותו משיח מסתורי מגיע למסגד שנמצא על הר הבית בירושלים. ומכיוון שהוא נמלט מהשב”כ בדרך מסתורית, מזהים אותו חיילי צה”ל שנמצאים במקום ומסתערים לעברו בעודו נושא מסר של שלום ואחדות. ירייה נשמעת, ילד נופל פצוע והנוכחים מתחילים לצעוק לעבר הלוחמים “לכו מכאן” ו”זו המדינה שלנו”. עכשיו לא רק שהישראלים מתאכזרים לפליטים, אלא הם גם אלו שיורים בילדים.
זוהי לא הפעם הראשונה שסדרות חדשות על ישראל מוציאות את דיבת ישראל רעה בעולם.
בשנת 2019 הייתה הסדרה “הנערים” (“Our Boys”). הסדרה מציגה בהתחלה את חטיפתם ורציחתם של שלושה נערים יהודיים בידי מחבלים פלשתינים, ובעקבות כך נחטף ונרצח ילד פלשתיני. כל הסדרה מתמקדת בעיקר בחקירת הרצח של הילד הפלשתיני. הסדרה הזאת עוררה ביקורת ציבורית בישראל, ו־120 משפחות שכולות פנו במכתב לרשת HBO בקובלנה ע”כ שהסדרה מציגה כאילו הטרור היהודי הוא באותו מספר של הטרור הפלסטיני. רשת HBO התעקשה לא לעשות שום שינוי או תיקון.
ב־2015 יצאה הסדרה “פאודה”, שמספרת על חיילים ישראלים שמנסים לחסל מחבל של החמאס שאחראי למותם של יותר ממאה ישראלים, אבל בינתיים הם הורגים הרבה חפים מפשע וכו׳. בסוף הסיפור ישראל לא יוצאת טוב מזה.
בשנת 2004 מל גיבסון עשה סרט איך היהודים הרגו את אותו האיש (“The Passion”). נשמעה אז ביקורת רבה על כך שבסרט ישנם תכנים אנטישמיים; היהודים מוצגים כ”הרעים” בסיפור.
כולנו מודאגים מעליית האנטישמיות שהולכת וצוברת תאוצה. אחרי הפיגוע הנורא בסידני אוסטרליה במהלך חגיגת נר ראשון של חנוכה, ההרגשה של כולנו היא קשה. זה מגיע גם מהשוליים הימניים ומהשוליים השמאליים. שניהם לא מסכימים על שום נושא, אך כשזה מגיע לשנאת ישראל הם באותו ראש.
לאחרונה ארגון יהודי בארה”ב ערך תחקיר וגילה שאת האחוזים הכי גבוהים של אנטישמיות מוצאים אצל נערים מכיתה ו׳ ועד כיתה י”ב! נשאלת השאלה מאיפה זה מגיע.
את התשובה המדויקת קשה לדעת, אבל ברור שלסרטים הללו יש השפעה מצטברת. בהתחלה זה לא מורגש כי זה “רק סרט”, אבל כל סרט וכל סדרה שרואים, שוב ושוב הישראלים הם הרעים והפלשתינים הם המסכנים. ואם אנו רוצים או לא, כל יהודי בימינו מזוהה עם ישראל, בפרט כשמדובר בילדים. להם אין את הידע שיש למבוגרים שיודעים מה קורה במציאות; הילדים ניזונים רק מסרטים וכו׳. אצלם זה מתקבע שזוהי האמת, ואז בסופו של דבר זה מתבטא אצל השוליים בהתקפות טרור.
פתוחה או סתומה
מי שראה ספר תורה פתוח יודע שבספר תורה אין ניקוד או פיסוק. יש רק מילים. אדם שקורא מתוך ספר התורה צריך קודם לשנן לא רק את הטעמים, אלא עליו לדעת איפה מתחיל הפסוק ואיפה הוא מסתיים, איך לבטא את המילה ומהו הניקוד הנכון, כי שום דבר מזה לא מצוין בתוך ספר התורה.
הדבר היחידי שכן ישנו בתורה זוהי החלוקה לקטעים “פרשות”. החלוקה היא בד”כ חלוקה עניינית, וכל “פרשה-קטע” כזה מכיל מספר לא קבוע של פסוקים. לפעמים זה יכול להיות פסוק אחד ולפעמים עשרות פסוקים, בהתאם לנושא.
ובזה גופא ישנם שני סוגי פרשות: “פרשה פתוחה” – היא פרשה שמתחילה בתחילת שורה, ויש פרשה סתומה – היא פרשה שמתחילה באמצע שורה, והמרווח בינה לבין הפרשה הקודמת הוא בן תשע אותיות לפחות.
ז.א. ישנם קטעים שמסתיימים באמצע שורה, והקטע הבא מתחיל בשורה הבאה – זו נקראת “פתוחה”. ויש שהקטע הבא מתחיל באותה שורה. אכן יש ריווח של לפחות תשע אותיות בין סיום הקטע לבין תחילתו של קטע חדש, אבל הקטע החדש מתחיל באותה שורה שבו מסתיים הקטע הקודם, וזו נקראת “סתומה”.
כל פרשיות השבוע מתחילות בקטע חדש. ישנם שמתחילות בתחילת שורה, ואלו נקראות “פתוחות”, וישנם שמתחילות בסוף שורה אחרי הפסק קטן מהקטע שלפניו, והן נקראות “סתומות”. אבל תמיד יש ריווח בין פרשה אחת לשנייה.
כשזרע הפורענות החל
אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וזוהי פרשתנו – ויחי. פרשת ויחי היא לא “פתוחה”, כי אינה מתחילה בשורה חדשה, והיא גם לא “סתומה”, דהיינו שמתחילה באותה שורה עם ריווח באמצע. ויחי היא פרשה “סתומה” לגמרי, דהיינו שאין שום הפסק בינה לפרשה הקודמת. ויחי הוא המשך ישיר לויגש בלי שום ריווח ביניהם.
שואל רש”י הראשון בפרשתנו: “למה פרשה זו סתומה”? מדוע ויחי שונה מכל שאר הפרשיות בתורה. עונה רש”י: “לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם” (ויחי מז, כח). דהיינו “שהסתימה” הזאת מסמלת את תחילת הגלות. כי כאשר יעקב אבינו נפטר, המצרים החלו לשעבד את בני ישראל, וכתוצאה מהסבל “נסתמו” העיניים והלב של עם ישראל.
לכאורה זה לגמרי לא מובן. הסיפור של השיעבוד מתחיל בתחילת חומש שמות. שם אנו קוראים “ויקם מלך חדש… ויאמר… הבה נתחכמה לו” וגו׳. אז התחיל השעבוד. אבל מה לגלות ולתחילת פרשת ויחי?
הרי הפסוק האחרון של פרשת ויגש מספר: “וישב ישראל בארץ מצרים… ויאחזו בה ויפרו וירבו מאוד”, ואומר רש”י “לשון אחוזה” – שהם רכשו נחלות, הם קנו שטחים והתערו בחיים הטובים של מצרים. אדרבא, אלו היו הימים היפים ביותר של עם ישראל במצרים; הם שגשגו שם. ויתרה מזו, על המילים “ויחי” יעקב אומר הבעל הטורים שהשנים הכי טובות של יעקב היו במצרים. וא”כ מדוע דווקא כאן התורה החליטה “לסתום” את הפרשה ולרמוז שהתחילה הגלות.
אבל באמת זה לא סתירה. בגלוי, אומר הרבי, הם אכן שגשגו, אבל בני ישראל כבר ראו בעיניהם שהעם המצרי לא מביט עליהם בעין חיובית. הם שמו לב שהמצרים לא מכבדים אותם כבעבר. ולכן אומר רש”י “נסתמו עיניהם ולבם” – קודם העיניים ראו, וככל שחלף הזמן חלחלה ההכרה אל הלב, ונעשה להם קשה על הלב. המצרים לא “אהבו” את ההצלחה של בני ישראל, ושם “נזרע” זרע הפורענות (חומש קול מנחם, עמ׳ 349).
לראות את הניסים
אבל יש עוד מצב שבו “נסתמו עיניהם של ישראל”.
בשנת 1990, כשברית המועצות התפרקה ומאות אלפי יהודים עלו לארץ, הרבי דיבר ע”כ שאנו חיים בתקופה שבה רואים סימנים של הגאולה. התפרקות ברית המועצות, ויתרה מזו – ברוסיה עצמה יהודי יכול לחיות חיי תורה ומצוות בריש גלי. וכך גם בכל מקום בעולם. זוהי תופעה שלא הייתה קיימת בכל שנות קיום העם היהודי: שיהודים יוכלו ליהנות מחופש דת בארץ ישראל ובכל מקום אחר בעולם באותה שעה.
הרבי הדגיש שאלו ניסים ברמה של גאולה, אבל “נסתמו” עיניהם של ישראל, ולא מכירים בעובדה שמדובר בשינויים חסרי תקדים, ברמה של “גאולה”.
מה שקורה זה שביחד עם העלייה באנטישמיות, אנו חווים גם תופעות חיוביות. זוהי דוגמה אחת, אבל ישנם הרבה כאלו. מפקד משטרה לא יהודי מניו ג׳רסי דיבר לקבוצת צעירים מתנועת הנוער של NCSY. הוא בא לדבר על הביטחון האישי של צעירים יהודיים בתקופה האחרונה ואיך להתמודד עם זה, והוא פנה ואמר לצעירים שהם צריכים להיות גאים ביהדות שלהם.
בדבריו הוא סיפר שלא מזמן הוא נסע על אוטוסטרדה וראה מכונית חונה בצד הכביש, והוא עצר לבדוק. הוא ניגש לרכב וזיהה שמדובר בבחור דתי לשעבר. במכונית היו פזורים בדלי סיגריות ובקבוקי אלכוהול. היה ברור שהבחור נמצא במצב נפשי קשה. הוא התחיל לדבר איתו מה הוא עושה עם החיים שלו וכו׳. בין הדברים הוא שאל את הבחור האם הוא שומר שבת. הבחור השפיל את עיניו וענה: לא! ואז הוא שאל אותו מתי פעם אחרונה הוא דיבר עם רב, והציע לו שיפנה לרב לקבל עזרה נפשית. בסוף השיחה הבחור פנה לשוטר ואמר לו: “אני חושב שאתה צריך להיות רב!”.
הוא הוסיף וסיפר שפעם הוא ישב על הכביש ועצר רכבים שנוסעים מעל למהירות המותרת. ואז הוא עצר את אחד הרכבים שנסע הרבה מעבר למותר. כשהוא יצא מרכבו כדי לגשת לנהג, הוא שם לב שהנ”ל הוריד את הכיפה ושם אותה בכיס. הוא ניגש לחלון והנהג הושיט לו את הרישיון שלו וכו׳. הוא אמר לנהג: “אני לא מעוניין ברישיון שלך, אני מעוניין לדעת מדוע הורדת את הכיפה מהראש”. הנהג הופתע מאוד מהשאלה, הסמיק והחל לגמגם מילים לא ברורות. מיודענו פנה לתלמידים ואמר להם: אל תסתירו את הכיפה. אדרבא, תהיו גאים ביהדות שלכם. זהו הדבר הכי חשוב שיש לכם להציע.
כשאנו לא “נסתום” את העיניים, ובמקום להתרכז רק בחדשות העצובות נבחין ונעריך את הדברים הטובים שה׳ עושה עבורנו, אז מידה כנגד מידה הקב”ה ידאג שהעיניים שלנו לא “יסתמו” מהסבל של הגלות, אלא אדרבא – “נראה” בכל יום ניסים ונפלאות עד לנס הגדול, גאולה אמיתית והשלמה.
This post is also available in: English