מהפכת ה-ai יוצרת בעיה עצומה שאת הפתרון עבורה אנו מוצאים בהלכה האחרונה ברמב”ם.
בשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופה הקרובה, מתרחשת מהפכה טכנולוגית חסרת תקדים בתחום הבינה המלאכותית (AI). מומחים מובילים בתחום, ובהם פרופ׳ דניאל שרייבר, מסבירים בצורה ברורה ומנומקת כי אנו עומדים בפני שינוי עמוק במבנה הכלכלה, שוק העבודה והחברה כולה.
פרופ’ שרייבר מסביר בהרצאותיו שהבינה המלאכותית עומדת לשנות את העולם מן היסוד. לא מדובר בעוד כלי שעוזר לאדם, אלא במערכות שיחליפו בני אדם כמעט בכל תחום. זה לא יקרה ביום אחד, ולא ברעש גדול, זה יקרה בשקט.
בהתחלה המכונה רק עוזרת לאדם, אחר כך היא כבר מחליטה בשבילו. ובסוף היא גם הכל עושה לבד. במוסכים, מחשבים כבר מאבחנים תקלות. אחר כך הם גם מתקנים. והמכונאי נשאר בצד עד שכבר לא צריך אותו. במשרדים, מחשבים כותבים מסמכים, מנהלים חשבונות, עונים ללקוחות ומחליטים. אף אחד לא מפוטר פשוט לא מגייסים יותר.
בחנויות, אין קופאים. במפעלים, פסי ייצור עובדים לבד יום ולילה. בתחבורה, נהגים הולכים ונעלמים. ואפילו במקצועות שנחשבו “חכמים” כמו רפואה, משפטים, ייעוץ, ההחלטות עוברות לאט־לאט למכונות. זה לא קורה מתוך רוע. זה קורה כי זה יותר יעיל.
ואז מגיעה הבעיה הגדולה. אם לא צריך עובדים, יש אבטלה. ואם יש אבטלה, אין פרנסה. ואם אין פרנסה, אז אנשים לא קונים. ואם אנשים לא קונים, הכלכלה נופלת. גם אם המכונות מייצרות בלי סוף, אם אין מי שיקנה, המערכת כולה קורסת. העולם לא יכול להחזיק מעמד בלי אנשים שקונים. זה לא עניין של אידיאולוגיה — זה עניין של מציאות.
לכן אומר פרופסור שרייבר בצורה ברורה: כדי להציל את הכלכלה, המדינות חייבות להתערב. הם חייבות לקבוע מדיניות שכל אדם יקבל הכנסה בסיסית. לא צדקה. לא נדבה. אלא בסיס לחיים. כך אנשים יוכלו, לאכול, לשלם שכר דירה, לקנות דברים בסיסיים, ולהמשיך להיות חלק מהכלכלה.
זה מציל את האנשים, אבל גם את החברות ואת המדינה. בלי זה, האבטלה עלולה להפוך לחורבן כלכלי וחברתי.
מה עושים עם הזמן הפנוי
אבל כאן צריך לומר את האמת: גם אם פתרנו את הבעיה הפיננסית עדיין לא פתרנו את הבעיה האנושית. נניח שיש הכנסה בסיסית. נניח שאין לחץ של פרנסה. ונניח שאדם לא חייב לעבוד כדי לשרוד. עכשיו עולה השאלה העמוקה באמת: מה האדם עושה עם החיים שלו? בשביל מה הוא קם בבוקר?
שרייבר מזהיר: אדם שאין לו תפקיד, אין לו אחריות, ואין לו תחושת צורך. ואז הוא עלול לאבד כיוון. לא כי הוא רע. אלא כי האדם צריך משמעות.
השבוע ביום שני נחגוג את סיום הרמב”ם הארבעים וחמש. הרמב”ם, רבי משה בן מימון או בכינויו “הנשר הגדול” היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות, מדען, רופא, חוקר, מנהיג ומהרבנים החשובים והנערצים ביותר בהיסטוריה היהודית. על המצבה שלו נחרת המשפט “ממשה עד משה לא קם כמשה”.
בשנת ה’תשד”ם הרבי יצא ביוזמה שכל אחד ילמד בכל יום מספר “משנה תורה” של הרמב”ם. משנה תורה של הרמב”ם הוא הספר הלכות היחיד בכל ארון הספרים היהודי שמקיף את כל חלקי התורה בשלמות, באופן תמציתי, וקצר.
למעשה אין שום ספר בכל ספרי ישראל – החל מן הגמרא ועד לכל הספרים השייכים וצמודים לה כגון מדרש-ההלכה – וכל מדרשי-האגדה, שיכלול בתוכו את כל התורה ממש. ומציאות היא, שלפניו לא היה ואחריו עדיין לא נוצר שום ספר, שמקיף את כל העולם היהודי כולו מקצה אל קצה. ספר ‘משנה-תורה’ לרמב”ם מיוחד מצד זה מכל הספרים, בכך שהוא כולל בתוכו את כל התורה כולה, בכל השטחים והתחומים.
הרמב”ם פותח את ספרו ב”יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצאים”. זה בעצם מה שמסמל הפסוק “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” הרעיון של אחדות השם.
ובאותו הזמן..
והוא מסיים את ספרו בהלכות משיח, השבוע כשנסיים את המחזור של לימוד הרמב”ם. נסיים את זה בהלכה מאוד מעניינת שתפתור לנו את הבעיה מה אנו אמורים לעשות עם כל הזמן הפנוי שיהיה לנו בזכות ה-ai “ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות,שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויים כעפר.ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד.”
כבר לפני יותר משמונה מאות שנה, הרמב״ם מתאר בסוף הלכות מלכים עולם כזה בדיוק, עולם בלי לחץ. בלי מאבקי קיום. עם שפע עולם שבו “כל המעדנים מצויים כעפר”. ואז הרמב״ם ממשיך מה עושים בעולם כזה: “ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד.” זה לא עולם של בטלה. זה עולם של תכלית.
הרבי דיבר על כך פעמים רבות איך שההתפתחות של העולם, כולל טכנולוגיה אינה מקרית. היא חלק מהכנה לגאולה. כשהעולם נעשה קל יותר, כשהפרנסה לא שולטת באדם, לאדם יש יותר זמן וכוחות לתורה, למצוות, ללימוד ולשליחות. העולם מתקדם למצב שבו החומר מפסיק לנהל את האדם. הטכנולוגיה, אומר הרבי, באה לפנות את האדם למה שהוא באמת.
“לדעת את ה'” זה לא הכוונה שכולם ישבו כל היום וילמדו פילוסופיה. “דעת” איננה רק ידע בראש. זו ידיעה שמכוונת את החיים. ידיעה שמשפיעה על איך אדם חי, מדבר, פועל ומתייחס לאחרים. “דעת” פירושו להכניס אלוקות לתוך היום־יום. לא לברוח מהעולם, אלא להפוך את העולם עצמו למקום של קדושה.
לדעת את ה’ זה: ללמוד תורה, כי זה מחבר את האדם לשכל האלוקי. לקיים מצוות, כי זה מחבר את האלוקות למעשה. לעשות טוב ליהודי אחר, כי שם ה’ מתגלה באהבת ישראל. עידן ה-AI אולי מפנה לאדם זמן, אבל רק התורה מלמדת אותנו מה לעשות עם הזמן הזה. יתן השי”ת שבקרוב ממש נזכה לקיום הייעוד שבו הרמב”ם חותם את ספרו “ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”
This post is also available in: English