מקידוש החודש ועד בניין המשכן, האחריות שנמסרה לעם ישראל לקבוע זמן, לקדש מקום ולהכניס את השכינה לעולם.
השבוע התפרסם בתקשורת ויכוח סביב תחילת הרמדאן. בסעודיה הכריזו שהוא מתחיל ביום רביעי, לאחר שאדם מסוים טען שראה את הירח דרך מיקרוסקופ. לעומת זאת, במדינות אחרות טענו כי מבחינה מדעית הדבר אינו אפשרי, משום שלפי כל החישובים האסטרונומיים לא הייתה שום אפשרות שהירח ייראה. הוא היה בצמידות לשמש, כמעט מולה ממש, והחלק המואר כלל לא פנה לכיוון כדור הארץ. לכן במדינות כמו מרוקו מצרים ואחרות קבעו שהרמדאן יתחיל ביום חמישי.
עקיבא נחמתני
זה הזכיר לי (להבדיל) ויכוח תלמודי מפורסם שאני רוצה לחלוק אתכם. הגמרא במסכת ראש השנה מספרת שחכמים היו מכריזים על מועד ראש החודש על פי עדויות של אנשים שהעידו שראו את מולד הירח.
פעם אחת באו שני עדים ואמרו ראינו את מולד הירח, אך למחרת הוא לא נראה. קיבל רבן גמליאל את עדותם וקידש את חודש תשרי.
קבל על כך רבי דוסא בן הרכינס ואמר “עדי שקר הם. איך מעידים על האישה שילדה ולמחרת כרסה בין שיניה”. כלומר לא הגיוני שהם ראו את מולד הירח ולמחרת הירח לא נראה. אי אפשר לקבל את העדות הזאת וצריך לדחות ביום את ראש חודש תשרי. אמר לו רבי יהושע דבריך ראויים. דהיינו הוא תמך בטענתו.
שמע זאת רבן גמליאל וחשש שעם רבי יהושע שהוא אב בית הדין והשני בסמכותו אחרי רבן גמליאל, סבור שיום הכיפורים הוא יום אחד מאוחר יותר, חלקים נרחבים בעם יצומו ביום הזה. ויהיו חלילה שני ימי כיפורים, והוא בתור נשיא הסנהדרין לא יכול להרשות זאת. ולכן הוא שלח מסר לרבי יהושע “גוזר אני עליך שתבוא אליי במקלך ובמעותיך ביום שבו חל יום הכיפורים לפי חשבונך”. ובזה הוא יוכיח שהוא נוהג ביום הזה כיום חול.
הלך רבי עקיבא ומצא את רבי יהושע כשהוא שרוי בצער. שאל אותו מפני מה אתה מיצר. ענה לו רבי יהושע שמוטב לו שיפול למטה חולה שנים עשר חדש, ושלא יצטרך לחלל את יום הכיפורים. אמר לו רבי תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו אמור. אמר לו הרי הוא אומר “אלה מועדי ה’ מקראי קדש אשר תקראו אתם” (ויקרא כג ד.), המילה “אתם” מוזכרת בהקשר הזה שלושה פעמים בתורה (ויקרא כג ב ד לז), ולמדים מכך, אתם אפילו שוגגין, שגם אם בשגגה נקבע החודש שלא בזמנו הראוי, אתם אפילו הייתם מזידין כשקבעתם את החודש שלא בזמנו, אתם אפילו הייתם מוטעין על ידי עדי שקר. ובכל זאת כיון שקבעתם את החודש הרי הוא מקודש, ומסכים הקדוש ברוך הוא עם קביעתכם.
רבי עקיבא אמר לו אל תחשוש ללכת, למרות שהחשבון שלך נכון יותר, יש תוקף לקידוש החודש בידי רבן גמליאל ויום הכיפורים נקבע לפי חשבונו, בין שתקראו בזמנם ובין שתקראו בזמן שגוי, אין מועדי ה’ אלא אלה. ענה לו רבי יהושע “עקיבא, נחמתני, נחמתני”.
בא רבי יהושע לרבי דוסא בן הרכינס, שהיה הראשון שערער על הכרעתו של רבן גמליאל. אמר לו דוסא בן הרכינס אם באים אנו לדון אחרי בית דינו של רבן גמליאל ולפקפק בפסיקתו, צריכים אנו לדון אחרי כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה רבנו ועד עכשיו. בתורה נאמר “שבעים מזקני ישראל” (שמות כ”ד ט,) למה לא פורטו שמות הזקנים. ללמדך שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה רבנו ואין לערער עליהם.
נטל רבי יהושע את מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אל רבן גמליאל ביום שבו חל יום הכיפורים לפי חשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי, רבי בחוכמה ותלמידי שקיבלת את דבריי. (ר”ה כ”ד ב.).
כאשר הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לעם ישראל בהר סיני, הוא העניק להם גם את הסמכות לקבוע את ההלכה, ומה שבית הדין יחליט כך יתקבל גם למעלה.
במדרש (ילקוט שמעוני בא רמז קצא) מתואר שבראש השנה מתכנסים מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא ושואלים אימתי ראש השנה. והוא משיב להם וכי לי אתם שואלים אני ואתם נשאל לבית דין של מטה.
וכפי שמובא בגמרא (ראש השנה ח. ב.) “תנו רבנן נאמר כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החודש.”
בית דין של מעלה אינו דן את בני האדם בראש השנה אלא לאחר שבית דין של מטה קבע את מועד ראש חודש תשרי. הקדוש ברוך הוא ובית דינו ממתינים לפסיקת הסנהדרין בירושלים בדבר קביעת החודש.
למה משכן
כפי שניתi לנו הכוח לקדש את הזמן, כך ניתן לנו הכוח לקדש את המקום.
השבוע, בפרשת תרומה, אנו לומדים על בניין המשכן. הקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבנו לומר לעם ישראל: “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”.
מתבקשת שאלה פשוטה: מדוע הקדוש ברוך הוא זקוק ל”משכן” בעולם הזה? הרי “מלא כל הארץ כבודו”. אחד מעיקרי האמונה הוא שבכל מקום ובכל זמן יכול האדם לפגוש את הבורא, שכן אין מקום פנוי מנוכחות אלוקית. ובלשון הזהר “לית אתר פנוי מיניה” העולם כולו מלא שכינה ואלוקות. אם כן, לשם מה נדרש מקום גשמי ומוגדר?
אלא ההסבר הוא, המשכן הוא המקום שבו שרתה השכינה בגלוי, דירתו המוצהרת של הקב”ה.
כדי להבין זאת, ניתן להשוות זאת לדירתו של אדם. כאשר חבר פוגש אותנו במרכז מסחרי הוא שואל: “מה אתה עושה פה?” כאשר הוא רואה אותנו במסעדה, הוא מתפלא: “אתה כאן? ממתי אתה סועד פה?” אך כאשר הוא פוגש אותנו בביתנו, הוא אינו שואל דבר. ברור שזהו מקומנו הטבעי, זוהי דירתנו.
כך גם ביחס לנוכחות האלוקית. כאשר אנו פוגשים את הקב”ה במציאות היומיומית, בעבודה, בחברה ובאירועים שונים, הדבר מעורר בנו פליאה ומחזק את אמונתנו. אולם אלו מצבים שבהם השכינה אינה בגילוי גמור, אלא כביכול מחוץ לדירתה, במצב של העלם.
לעומת זאת, המפגש עם הקב”ה בדירתו, במקום שהוגדר והוקדש לכך, ממלא את האדם באופן אחר לגמרי. שם הנוכחות אינה מפתיעה אותו, אלא טבעית וגלויה. במשכן השכינה הייתה בגלוי. נר התמיד דלק בדרך נס, והאש שעל המזבח לא כבתה מעולם. תחושת נוכחותו של הקב”ה נסכה ביטחון. ביטחון שיש נקודת אמת, שיש על מי לסמוך.
במתן תורה ובציווי על בניין המשכן נתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל דבר מהפכני. הוא עשה אותנו שותפים, שותפים בזמן ושותפים במקום.
מסיפור קידוש החודש אנו לומדים שהקדוש ברוך הוא הפקיד בידי עם ישראל את הכוח לקבוע זמן מקודש. מן הציווי לבנות את המשכן אנו לומדים את הרעיון המקביל לגבי המקום. הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולם, ובכל זאת ביקש מאיתנו ליצור מקום שבו נוכחותו תתגלה. בני אדם קובעים היכן הקדושה נכנסת אל תוך העולם הגשמי.
המסר של הרבי הוא שיהודי אינו ממתין להוראות. כל אחד יודע מה מצופה ממנו. עלינו ליטול יוזמה ולבנות את המשכן כאן למטה בעולם, להכניס את הקדוש ברוך הוא לעוד בית יהודי.
אתה שותף. קח יוזמה.
This post is also available in: English