הניסים שאנו חווים בימים אלו יותר קרובים לפסח מאשר לפורים.
המלחמה עם איראן הביאה איתה תופעה נוספת. ישנם אנשי תקשורת שמאשימים את היהודים שהם אלו שגרמו למלחמה הזאת, שהם דוחפים אליה ומעודדים אותה. ובכך מתדלקים אנטישמיות הדברים הללו גורמים להרבה יהודים להיכנס לדאגה ולחץ.
ובישראל התחושה קשה עוד יותר. שם זו מציאות יומיומית. כל חצי שעה נשמעות אזעקות, ואנשים צריכים לרוץ למקלטים באמצע היום ובאמצע הלילה.
תארו לעצמכם משפחה עם שלושה ילדים קטנים. באמצע הלילה נשמעת אזעקה. ההורים צריכים להעיר את הילדים מתוך השינה, לקחת אותם בפיג׳מות ולרוץ למקלט הציבורי של הבניין. במקלט יושבים יחד הרבה אנשים, שכנים מהבניין, כולם בפיג׳מות, עייפים ומודאגים. הילדים בוכים, והמצב כולו לא נעים בכלל.
אחרי כמה דקות חוזרים הביתה, ההורים משכיבים שוב את הילדים במיטות, מנסים להרגיע אותם עד שהם נרדמים… ואז שוב נשמעת האזעקה. מצב כזה יכול בקלות לגרום להרבה אנשים לראות את המצב בצורה מאוד נגטיבית.
נס המלובש בטבע .
אנו עומדים בימים שבין שני חגים – בין חג הפורים לחג הפסח. כאשר מתבוננים לעומק רואים שיש הבדל יסודי בין שני החגים הללו: בפורים התרחש נס המלובש בטבע, ואילו בפסח התרחש נס גלוי.
מה פירוש נס המלובש בטבע? מי שקורא את מגילת אסתר שם לב שכל המאורעות נראים לכאורה טבעיים לחלוטין, זוהי שרשרת של אירועים פוליטיים וממלכתיים רגילים.
המגילה מתחילה בכך ש”בשנת שלוש למלכותו” ערך אחשוורוש משתה גדול. הוא הזמין את כל שריו ועבדיו, וגם את היהודים. במהלך אותה מסיבה ביקש מהמלכה ושתי לבוא לפניו, אך היא סירבה. בעקבות כך היא הודחה מתפקידה.
חמש שנים מאוחר יותר, “בשנת שבע למלכותו” נבחרה אסתר זהו אכן אירוע מפתיע שיהודיה נבחרה למלכה במקום ושתי. אבל שוב – לכאורה אירוע שקשור לחיי הארמון.
עברו עוד חמש שנים.”בשנת שתים־עשרה למלכותו” עלה המן לגדולה ונעשה השר הבכיר בממלכה. ואז מתגלגל כל הסיפור של גזירת המן – “להשמיד, להרוג ולאבד”.
אם נחשוב על יהודי שחי באותם ימים, רחוק משושן הבירה, ושומע את החדשות כמו שמקבלים חדשות בעיתון – כל אירוע נראה בעיניו מקרה בפני עצמו. תחילה הוא שומע שהמלך עשה משתה גדול ושם התרחש ויכוח עם המלכה ושתי והיא הודחה מתפקידה. מבחינתו זה סיפור פוליטי בארמון המלוכה.
חמש שנים מאוחר יותר, הוא שומע שנבחרה מלכה חדשה ושמה אסתר, והיא יהודייה. אם הוא יהודי – זה בוודאי משמח אותו, אך עדיין אין בכך משהו שנראה כמו נס.
לאחר מכן עוברות עוד חמש שנים, והוא שומע על עלייתו של אדם בשם המן לגדולה בשמי הממלכה. לפתע מגיעה הידיעה הנוראה על גזירה להשמיד את כל היהודים. לאחר מכן הוא שומע שהמלכה אסתר הלכה אל המלך והתחננה לפניו, ובסופו של דבר הגזירה התבטלה והעם ניצל.
האדם הרגיל שחי באותם ימים איננו רואה כאן נס. הוא לא מחבר את כל המאורעות הללו זה לזה. כל דבר נראה לו כמאורע נפרד.
אבל כאשר באים חכמי ישראל ומחברים את כל הסיפור יחד – רואים שכל מה שקרה קודם הוביל אל הרגע ההוא: הסרתה של ושתי הובילה לכך שאסתר נהייתה מלכה, והיא זו שהייתה במקום הנכון בזמן הנכון כדי להציל את עם ישראל. כשמחברים את כל המאורעות יחד ומסתכלים עליהם במבט כולל – אז מתגלה הנס.
זו גם אחת הסיבות לכך שבמגילת אסתר לא מוזכר שמו של הקדוש ברוך הוא אפילו פעם אחת. המגילה היא אחת מעשרים וארבעה ספרי הקודש שבתנ״ך, והיא הספר היחיד שבו שמו של הקב״ה אינו מופיע כלל.
אחד ההסברים לכך הוא מפני שהנס של פורים אינו נס גלוי. שם ה׳ אינו נראה בגלוי בתוך הסיפור, אלא הוא מסתתר בתוך ההתרחשויות הטבעיות. רק מי שמתבונן היטב ומחבר את כל המאורעות יחד רואה את יד ה׳ הפועלת מאחורי הקלעים.
הנס של פורים – הוא נס המלובש בטבע.
לעומת זאת, הנס של חג הפסח הוא נס גלוי לגמרי.
בפסח אין צורך להסביר או לשכנע שמדובר בנס. כאשר ים סוף נקרע לשנים, וכל העם עבר בתוכו ביבשה, אין מקום לוויכוח. כל מי שהיה שם ראה את הנס במו עיניו.
גם המן שירד מן השמים בכל יום במדבר – היה נס גלוי. כך גם עשר המכות שהביא הקב״ה על מצרים. אלו ניסים ברורים. בפסח הכול גלוי וברור, ואילו בפורים הכול מתרחש בתוך מסגרת טבעית שנראית לכאורה רגילה.
בשנת 1991 בתקופת מלחמת המפרץ, כאשר המלחמה הסתיימה בחג הפורים, הרבי דיבר על כך, שזה שהקב״ה הציל את עם ישראל מידי צורר היהודים באותם ימים – סדאם חוסיין. אלו ניסים כמו בחג הפסח, ניסים גלויים!
למכה מצרים בבכוריהם
ואז הרבי הוסיף נקודה מעניינת הקשורה במיוחד לתקופה שלפני חג הפסח.לפני פסח אנו מציינים את “שבת הגדול”. נשאלת השאלה: מדוע נקראת שבת זו בשם “שבת הגדול”?
מביא אדמו״ר הזקן בשו״ע (סימן ת”ל) שזהו על שם הנס שקרה באותה שבת לפני יציאת עם ישראל ממצרים. בראש חודש ניסן נאמר למשה שעם ישראל הצטווה שבעשירי לחודש צריך לקחת את השה (שהיה העבודה זרה של מצרים) ולהביא אותו הביתה, ואז ביום הארבעה עשר לחודש לשחוט אותו ולעשות פסח. מדוע? כי באותו לילה הקב״ה יעבור בארץ מצרים ויהרוג את כל בכורי מצרים.
בעשירי לחודש, כשעם ישראל לקחו את השה לביתם, המצרים שאלו אותם על מה ולמה הם עושים זאת? בני ישראל סיפרו את מה שמשה בישר להם, שבעוד ארבעה ימים הקב״ה יכה את בכורי מצרים ועם ישראל יצא ממצרים. כשבכורי מצרים שמעו על כך, הם האמינו שזה באמת יקרה. תשע המכות שמצרים הוכתה בהם גרמו להם להבין שלמשה יש אמינות, ואם הוא אומר משהו זה אכן יקרה.
הם רצו לפרעה ותבעו שישלח את עם ישראל ממצרים. פרעה התנגד לכך בכל תוקף. הבכורים החלו להפגין ולהתפרע, פרעה שלח את הצבא המצרי כדי לדכא את המרד. התפתחה מלחמה קשה בין בכורי מצרים והצבא המצרי, כשהבכורים נלחמים למען שחרור עם ישראל ממצרים. כל זה קרה בשבת שלפני יציאת מצרים. על הנס הזה שמצרים נלחמים בעד ישראל השבת נקראת ‘שבת הגדול’.
הטבעת “טבעה” באש!
דבר דומה קורה בימינו, המעצמה הגדולה בעולם שהיא “הבכור” שבאומות, התגייסה ללחום את מלחמת עם ישראל. והיא מנהלת מלחמת חורמה נגד אלו שנשבעו להחריב את הכל. זהו הנס הגלוי ביותר.
בשביעי לאוקטובר 2023 ישראל היתה מוקפת “בטבעת של אש”, חמאס בדרום, חיזבאלה וסוריה בצפון, החותים בתימן, ועל כולם איראן הספונסר הראשי של הטרור בעולם. באותם ימים כל הגנרלים וכל המנהיגים חרדו מהבאות, כל העולם נגדנו. והנה עברו רק קצת יותר משנתיים, וחל מהפך, הטבעת “טבעה” באש!
מה עלינו לעשות בימים אלו. גם את זה אנו לומדים מהתורה.
רבים מאלו שביקרו פעם בישראל ביקרו גם במנהרת חזקיהו, המנהרה שדרכה הועברו מי מעיין מתחת בתי עיר דוד. המבקרים צועדים במים עד לברכיים ולכן הם לא שוכחים את הביקור הזה. המלך חזקיהו בנה את המנהרה לפני כ־2700 שנה, בזמן שהיה מלך יהודה. אבל מדוע הוא בנה אותה?
בתקופת מלכותו האימפריה האשורית כבשה את ממלכת ישראל, ממלכת עשרת השבטים, וגם חלקים מממלכת יהודה. בשנת 701 לפני הספירה יצא סנחריב מלך אשור למסע צבאי כדי לכבוש את יהודה. כדי להכין את ירושלים למצור הצפוי, חזקיהו בנה את המנהרה כדי להכניס מים אל העיר הנצורה.
לבסוף הגיע סנחריב עם צבא עצום של 185000 חיילים לירושלים בערב פסח. כשראה את העיר הקטנה אמר בזלזול: “בשביל זה הטרחתי את כל הצבא שלי?!”. הוא תכנן שמחר כל חייל ייקח אבן מן החומה וכך תיפול העיר.
גם בתוך ירושלים התנהל ויכוח. רוב הסנהדרין ובראשם שבנא הכהן הגדול סברו שצריך להיכנע, אך חזקיהו קיבל הוראה מהנביא ישעיהו שלא להיכנע. כשחזקיהו שאל הרי ״אחרי רבים להטות״, השיב ישעיהו ״קשר רשעים אינו מן המנין״.
חזקיהו הורה לעם ללכת הביתה ולערוך את ליל הסדר כהלכתו, והבטיח שהקב״ה יושיע. באותו לילה יצא מלאך והרג את רוב צבאו של סנחריב, והשאר ברחו וירושלים ניצלה.
לא אמר שירה
על כך אומרת הגמרא: “אמר רבי תנחום, דרש בר קפרא בציפורי: ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל, שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך – לא עשיתו משיח; חזקיה, שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך – תעשהו משיח?!” (סנהדרין צ”ד א).
הסיפור הזה מלמד אותנו שיעור גדול באמירת תודה, באמירת שירה על הנסים הגדולים והנפלאים שנעשו איתנו. לכן אל לנו להיתקע בסיפורים הקטנים והכואבים, אלא תמיד להסתכל על התמונה הכוללת ולהודות לה׳ בכל יום ובכל רגע על הניסים והנפלאות. הרבי אומר שעל ניסים כאלו עלינו “לצאת בריקוד בגלל הניסים הגלויים …וצריך להיות על כך בשמחה גדולה”
במגילה קיבלנו את השם יהודי מלשון הודאה. עם ישראל – כל מציאותו היא הודאה, להודות לה׳ על כל הטובות, הניסים והנפלאות שאנחנו חווים.
קמים בבוקר ואומרים “מודה אני”. התפילה מתחילה במילים “הודו לה׳ כי טוב”. בתפילת העמידה אנו אומרים “מודים אנחנו לך”. תמיד הודאה בפינו.
זהו צו השעה — להודות לה׳ ולשמוח על הניסים הגדולים שקורים לנו. ואין תקופה מתאימה יותר לכך מהימים שבין פורים לפסח — ימים של ניסים גדולים. זה הזמן לעצור, להתבונן, ולהודות לה׳ על כל הטוב והחסד שהוא עושה עמנו.
(מיוסד על שיחת כ”ו ניסן ה’תנש”א שיעור “תובנות לחיים” לפרשת ויקהל פקודי ה’תשפ”ו)
This post is also available in: English