על ידי זיכוי יהודים במצה שמורה זוכים לשמירה לכל השנה כולה.
כולנו המומים ומודים להקב”ה על הנס הגדול שקרה בדטרויט, בווסט בלומפילד. טרוריסט שבא לבצע פיגוע בתוך בית כנסת – מקום שבו נמצאים ילדים קטנים – נתפס לפני שהספיק לבצע את זממו. ברוך השם לא קרה לאף אחד שום דבר, ואותו אדם עצמו נוטרל לפני שהצליח לפגוע באחרים. מצד אחד הלב מתמלא שמחה והודיה על הנס הגדול, ומצד שני יש גם תחושת דאגה: מה יהיה הלאה?
דווקא ברגעים כאלה כדאי להתבונן במה שאנחנו חווים השבוע.
השבת קראנו בתורה את פרשיות ויקהל־פקודי, ובנוסף הוציאו ספר תורה שני וקראנו את “פרשת החודש”. פרשה זו נקראת תמיד לפני ראש חודש ניסן, כהכנה לחודש שבו חל חג הפסח, חג הגאולה שבו עם ישראל יצא ממצרים.
בפרשה זו הקב״ה אומר למשה להכין את בני ישראל לליל פסח, להביא את קרבן הפסח, לאכול מצות, ולהתכונן ליציאה ממצרים. ובהמשך התורה קוראת לאותו לילה בשם מיוחד: “ליל שימורים” (שמות י”ב מ”ב).
מה פירוש “שימורים”?
מפרש רש”י “משומר ובא מן המזיקין כענין שנאמר ולא יתן המשחית וגו'”, זהו לילה שהקב״ה שומר בו על עם ישראל ומגן עליהם מכל צרה ופגע. הפעם הראשונה שבה ראינו זאת הייתה ביציאת מצרים. באותו לילה שבו הייתה מכת בכורות במצרים, לבני ישראל לא קרה דבר. וכשהם יצאו ממצרים נאמר בתורה: “ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו” – אפילו כלב לא נבח. הם יצאו ביד רמה לעיני כל העולם, בצהרי היום.
מוסיף המדרש רבה ואומר (פרק י״ח בסופו) “מה ראה לומר ליל שימורים, שבו עשה גדולה לצדיקים כשם שעשה לישראל במצרים, ובו הציל לחזקיהו, ובו הציל לחנניה וחבריו, ובו הציל לדניאל מגוב האריות וכו” המדרש מגלה לנו שזה לא היה ליל שימורים חד פעמי במצרים, אלא כמו שמפורש בפסוק “שימורים לכל בני ישראל לדורותם” פעמים רבות בהיסטוריה ראינו ניסים וישועות דווקא בלילה הזה.
כך למשל בסיפור של חזקיהו המלך, שכאשר סנחריב מלך אשור צר על ירושלים ורצה להחריב אותה – הקב״ה הציל את ירושלים בליל פסח.
המדרש מביא גם את הסיפור של חנניה, מישאל ועזריה – אותם שלושה צדיקים שנזרקו לכבשן האש מפני שלא הסכימו להשתחוות לפסל – ויצאו משם חיים ושלמים. וגם זה קרה בליל פסח.
וישנו עוד סיפור מפורסם שאני רוצה לחלוק איתכם:
דניאל בגוב האריות
לאחר שעם ישראל הוגלה לבבל על ידי נבוכדנצר, נלקחו מירושלים גם צעירים חכמים ומוכשרים כדי להתחנך בארמון המלך ולהפוך ליועצים בממלכה. אחד מהם היה דניאל. כשהגיע לבבל שינו את שמו לבלטשאצר וניסו לחנך אותו ואת חבריו כבבליים לכל דבר. דניאל הבין שהדרך לשמור על זהותו היהודית היא להציב גבולות ברורים, ולכן החליט שלא לאכול ממאכלי המלך ולא לשתות מיין משתהו.
״וישם דניאל על ליבו, אשר לא יתגאל בפת-בג המלך וביין משתיו״ (דניאל א, ה). הוא חידש את המושג של ‘פת ישראל’, לפיו יהודים אוכלים לחם שנאפה על ידי יהודי בלבד. דניאל היה הראשון שנהג כך, ומזה השתלשלה ההלכה כאחת מתקנות חז״ל שנועדה להרחיק יהודים מהתבוללות.
בזכות חכמתו עלה דניאל לגדולה והפך ליועץ חשוב למלך נבוכדנצר. במשך השנים עבר עליות ומורדות עם חילופי המלכויות, אך לבסוף התמנה לשר בכיר גם אצל דריווש המדי בממלכת פרס. השרים האחרים קינאו במעמדו הגבוה וחיפשו דרך להפילו. הם שכנעו את המלך להוציא צו שלפיו במשך שלושים יום אסור להתפלל לשום ישות מלבד המלך עצמו, ומי שיעבור על החוק יושלך לגוב האריות.
הם ידעו שדניאל מתפלל שלוש פעמים ביום לכיוון ירושלים, ואכן כאשר ראו שהוא ממשיך להתפלל כדרכו הלשינו עליו למלך. על פי החוק הושלך דניאל לגוב האריות, אך הקב״ה עשה לו נס גדול והאריות לא פגעו בו כלל. כך ניצל דניאל והוכיח שאפשר להגיע למעמד גבוה גם בגלות, להיות נאמן למלכות שבה חיים – ובו בזמן להישאר נאמן להקב”ה. והנס הזה קרה בליל פסח “ליל שימורים”
כל ילד יהודי יודע שבליל הסדר יש רגע מיוחד שבו פותחים את הדלת. הסיבה הידועה היא שאנחנו פותחים את הדלת לכבוד אליהו הנביא. אנו מביעים בכך את האמונה והציפייה שהוא יבוא לבשר שהגאולה הגיעה ושמשיח עומד לבוא.
פתיחת הדלת
אבל יש גם משמעות נוספת למעשה הזה. בגלל שהלילה הזה נקרא “ליל שימורים” פתיחת הדלת בליל הסדר מבטאת את הביטחון הגדול שלנו בקב״ה שהוא שומר על עם ישראל. אנחנו פותחים את הדלת כדי להראות שאנחנו בטוחים בשמירה האלוקית.
זהו לילה שבו אנו זוכים להגנה מיוחדת. כמובן שבכל לילה הקב״ה שומר על עם ישראל, אבל בליל פסח יש שמירה מיוחדת. כך היה בליל יציאת מצרים כאשר בני ישראל ניצלו ממכת בכורות, וכך גם בדורות אחרים, כמו בימי חזקיהו מול סנחריב, או בהצלת הצדיקים כמו חנניה מישאל ועזריה ודניאל.
המסר הוא שלא רק צדיקים זוכים לשמירה הזאת, אלא כל יהודי. ליל פסח הוא לילה שבו הקב״ה שומר על כל אחד ואחת מעם ישראל. פותחים את הדלת, לא רק מתוך ציפייה לאליהו הנביא ולבשורת הגאולה, אלא גם כדי להראות שבלילה הזה אנו נמצאים תחת שמירה מיוחדת של הקב״ה.
וכפי שמובא בשוע”ר “ופותחין הדלת כדי לזכור שהוא ליל שימורים ואין מתייראין משום דבר ” ואז ממשיך ” ובקצת מקומות נוהגין שלא לנעול את החדרים שישנים שם בליל פסח …ואם יבא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו במהרה” (הלכות פסח ת”פ ה-ו)
ישנו עוד מושג חשוב הקשור לפסח והוא “מצה שמורה”.
מה זה “מצה שמורה”? זוהי מצה שהחיטה שלה נשמרה בקפידה שלא תבוא במגע עם מים מרגע הקצירה – ולעיתים אפילו לפני כן – שומרים על החיטים בצורה מיוחדת, שלא יירטבו מגשם או מלחות, כדי לוודא שלא התחיל בהן שום תהליך של חמץ.
לאחר מכן טוחנים את החיטים לקמח, ובזמן אפיית המצות עובדים במהירות רבה: מרגע שמוסיפים מים לקמח ועד שהמצה נכנסת לתנור חייב לעבור פחות משמונה־עשרה דקות, כדי שזה לא יספיק להחמיץ.
הרבי עורר פעמים רבות שיש להשתדל שכל יהודי יוכל לקיים את מצוות אכילת מצה בליל הסדר עם מצה שמורה. לכן עודד מאוד את המבצע לחלק מצות שמורות ליהודים לפני פסח.
בהתוועדות של שבת מברכים החודש ניסן, פרשת החודש, תשכ”ב, עורר הרבי על המנהג לחלק ליהודים מצה שמורה, והדגיש “שמורה דוקא, עבודת יד דוקא, ועגולות דוקא, בכל מקום שהיד מגעת”. ואז הוסיף “יהי רצון שעל ידי זה יימשך העניין ד”ליל שימורים” כפי שדרשו חז”ל על הפסוק מזמור שיר ליום השבת שהוא ענין השביתה מהמזיקין. ועד שנער קטן נוהג בהם” (תו”מ ל”ג ע’ 259).
כלומר, כאשר משתדלים שלכל יהודי תהיה מצה שמורה לליל הסדר, זוכים להמשיך את הסגולה של “ליל שימורים” לא רק לאותו לילה של פסח, אלא שהשמירה האלוקית תימשך לאורך כל השנה. עד למצב של “שביתה מן המזיקים”, כפי שיהיה בגאולה השלמה בימות המשיח.
חודש ניסן הוא חודש הגאולה, וכבר משבת מברכים ניסן אנו עם רגל אחת בתוך החודש. חז״ל אומרים: “בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל.” כשמתחילים כבר משבת מברכים ניסן לעסוק בזיכוי יהודים במצה שמורה, נמשכת השמירה של “ליל שימורים” כבר עוד בערב חודש ניסן. יהי רצון שנזכה שחודש ניסן השנה יהיה מלא בניסים, עד להנס העיקרי ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
This post is also available in: English