אחד האתגרים המרכזיים בדור הזה הוא ההתרחקות של בני המשפחה מההורים והסבים זאת בעקבות ה’מהפכה התעשייתית’ ששינתה את אורח החיים ואת מבנה החיים של התא המשפחתי. כיצד ניתן לחיות יחד בהרמוניה ובשלום?
להיתקע עם ההורים
לפני מספר שנים, לרגל יום השואה, הנהלת בית אנה פרנק באמסטרדם הולנד, הפיקה – יומן וידיאו Video Diary שמיוסד על יומנה של אנה פרנק. המטרה היא לגרום לצעירים להתחבר לסיפור.
הסיפור חולק ל-15 סרטונים, בין חמש לעשר דקות כל סרטון, וזה נראה כמו שאנה פרנק עצמה מספרת את סיפורה. לא בכתיבה אלא מול המצלמה. היוצרים עבדו על זה כבר שלוש שנים, אבל בהשגחה פרטית זה הופץ והתפרסם בימי הקורונה.
בתחילת היומן אנה פרנק מספרת שהיא כלואה בביתה ולא יכולה ללכת לבית הספר, ומתלוננת על כך שהיא צריכה ללמוד להסתדר עם אמא שלה ואחותה ועוד אנשים שהיו בבית. בגלל שזה התפרסם בזמן שכולם סגורים בבתים, אלפי צעירים הצליחו להתחבר ולהזדהות עם הסיפור שלה.
בימים אלו אנו מגלים משהו מעניין. ילדים קטנים שמחים להיות בבית עם ההורים שלהם, ואפילו אותם תלמידים חרוצים שאוהבים ללמוד וגם אלו שמאוד פופולריים בחברה – גם הם שמחים להיות בבית עם הוריהם. כל זה משתנה כשזה מדובר על מתבגרים. הם במפורש לא מעוניינים להיות ‘תקועים’ עם ההורים שלהם בבית. עבורם, השהייה בבית היא לא שמחה גדולה, וכתוצאה מכך גם ההורים לא שבעי רצון להיות איתם.
העונש לרכלן
זה מביא אותנו לפרשת השבוע. אנו קוראים שתי פרשיות: תזריע ומצורע. שניהם מדברים על נושא אחד: ‘צרעת’.
צרעת היא מחלת עור רוחנית שבה לוקה אדם בצורה מסתורית, והיא נעלמת גם כן באותה צורה. זו לא הדבקה מאדם אחר, ושום רופא לא יכול לרפאות אותה. חז”ל אומרים לנו שה’צרעת’ היא עונש על לשון הרע. כפי שרש״י אומר בקשר למשה רבינו, על המילים ״והנה ידו מצורעת כשלג״: ״באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי לפיכך הלקהו בצרעת כמו שלקתה מרים על לשון הרע״ (שמות ד, ו).
מהי צורת הטיפול בחולה צרעת?
אומרת לנו התורה: ״והובא אל הכהן… וראה הכהן את הנגע״. ואם הוא מחליט שזה אכן נגע צרעת הוא מטמא אותו, ואז ״כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו״ (תזריע יג, מו).
המצורע נשלח לבידוד וכמו שרש״י אומר על הפסוק: ״שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו, ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו אף הוא יבדל״.
המצורע נשלח ‘לטיים אאוט’ Time Out – היות שבלשון הרע שלו הוא הפריד בין בעל ואשה ובין איש לרעהו, כשהוא סיפר לאדם אחד מה שחברו דיבר עליו, הוא הפריד בין חברים, וכשהוא ריכל מבעל על אשתו ולאשה על בעלה הוא הפריד בין זוגות נשואים. לכן הוא נשלח לבידוד, כדי ‘לעשות חושבים’. כשהוא ישהה בבידוד הוא יתחיל להתגעגע לבני משפחתו ולחבריו. או אז הוא יבין, שכמו שחשוב לו משפחה וחברים, זה חשוב גם לאחרים, והוא ‘יחשב מסלול חדש’.
המהפכה שהפרידה את המשפחה
בימי מגפת הקורונה נשלחנו כולנו לבידוד, אם כן נשאלת השאלה, מה אנו אמורים ללמוד מהחוויה הזאת? מהו המסר שאנו אמורים לקחת איתנו?
בהתוועדות ט״ו בשבט תשל״ד הרבי דיבר על ערכי משפחה. בין הדברים הוא אמר, שעד שהגיעה ‘המהפכה התעשייתית’ רוב העולם היו עובדי אדמה, או בעלי מלאכה. דרך העולם הייתה שכל אחד עבד בביתו. למשל, החקלאי היה עובד את חלקת האדמה שלו, ואשתו ובני ביתו עזרו לו בזה. בעל מלאכה, החייט או הסנדלר עבד בחדר המלאכה שבביתו, ובני משפחתו סייעו לו.
כשהילדים גדלו הם התחתנו והצטרפו למשפחה המורחבת: הם גרו באותו בית או לידו והצטרפו לעסק המשפחתי.
ואז הגיעה ‘המהפכה התעשייתית’, וכדי לפרנס את המשפחה אנשים היו עוזבים את בני ביתם לשבועות ארוכים ונוסעים לעבוד במפעל מרוחק, ובדרך ממילא הם התקרבו יותר לאנשים שהם עבדו ביחד איתם יום יום, והתרחקו מבני זוגם שראו אותם אחת לכמה חודשים. וכך התפרק ה’תא המשפחתי’.
בלשונו של הרבי: “בדורות קודמים הייתה הפרנסה בחיק המשפחה, מכיון שכל אחד עבד עבור עצמו (עצמאי) אם זה היה מלאכת יד, או מסחר וכיוצא בזה. אז אותן משפחות היה להם קיום בתור משפחה. היות כשהאב היה עוסק במלאכת יד הוא יכול היה לעשות את זה בביתו או בחצרו, ואשתו והילדים עזרו לו בכך, והוא חינך אותם ונשאר הקשר בין בני המשפחה”.
“אבל כשהגיע השינוי ונהיה הענין של בתי חרושת והפרנסה באה דרכם, לא באופן שעובדים ביחד עם האשה והילדים, אלא במקום עבודה שעובדים שם בני משפחות שונות, מעמים שונים, ובתי החרושת נמצאים במקומות נפרדים לא במקום שבו האדם חי אוכל וישן, שאז בדרך ממילא מתחזק הקישור וחיבור בין אלו שעובדים במקום אחד בנוגע לפרנסתם, ונחלש הקישור עם האנשים האחרים כולל בני המשפחה, מכיון שלהם אין את השייכות של הפרנסה שמקשרת ביניהם, ולפי”ז מקבלים את הביאור למה ל’משפחה’ אין קיום” (שיחות קודש תשל״ד ח״א עמ׳ 361).
עד לפני דור אחד היה מקובל שמשפחות גרות יחד. הסבא והסבתא בקומה העליונה, הילדים גרו בקומה התחתונה, וכך הנכדים גדלו עם סבא וסבתא שהראו להם דוגמא חיה, ולסבא וסבתא היה נחת מהנכדים.
בדורנו, ברגע שאדם מקבל הצעת עבודה משופרת במקום אחר בעולם הוא עוקר את משפחתו מהמקום שבו הם גדלו, מפריד אותם מהמשפחה המורחבת, מהסבא והסבתא, מהדודים והדודות, והולך למקום שאין לו שם קרוב או גואל, הכול בגלל שהפרנסה חשובה מכל דבר אחר.
הסגולה לשמירה על המשפחה-הדלקת נרות שבת
אולי המסר שאנו אמורים ללמוד מה’טיים אאוט’ שהקב״ה הכניס את כל יושבי תבל בזמן הקורונה הוא שהגיע הזמן להיות שוב עם המשפחה, ולהעריך את המתנה הנפלאה הזאת.
זה נשמע חזון אוטופי. הבעיה היא שלא כולם מסתדרים עם בני המשפחה, בין אם זה ילדים בגיל ה’טיפש עשרה’, או לצערנו לפעמים גם זוגות נשואים לא מסתדרים. כל זמן שכל אחד עבד כל יום במקום אחר, הם עדיין צלחו עוד את הנישואין איך שהוא, אבל כשהם מוכרחים להיות ביחד כל היום אז הסיכוי הוא שהמצב רק ילך ויתדרדר.
לכך, אומר הרבי, יש עצה. כידוע, לכל מצווה יש סגולה מיוחדת שזה ‘הטבע’ שלה. למשל, המזוזה היא סגולה לשמירה על יושבי הבית. אכילת מאכלים כשרים היא סגולה שלא יהיו לאדם מחלות קיבה וכו׳, ״צדקה – תציל ממות״. על התפילין, כותב הרבי, שזו סגולה לאלו שיש להם פחדים או בעיות פסיכולוגיות וכו׳.
גם לשלום בית יש מצווה מיוחדת, והיא ״הדלקת נרות שבת קודש״. מצוות נרות שבת נועדה להביא לשלום בית. כמו שאדמו”ר הזקן כותב, ״תיקנו חכמים שיהיה לכל אדם נר דולק בשבת בכל חדר וחדר שהולך שם בשבת משום שלום בית כדי שלא יכשל בעץ או באבן״ (שוע״ר הל׳ שבת רס״ג, א).
וכפי שהרבי אומר בשיחה: ״שאחד מהסיבות של צרעת זה לשון הרע ענין של פירוד הלבבות לכן תיקונו הוא דוקא על-ידי נרות שבת קודש שענינם הוא שלום בית״. מוסיף הרבי ואומר: ״על כל התורה נאמר ״כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם…”, אבל זה בעיקר שלום ברוחניות, מה-שאין-כן בנרות שבת קודש, השלום מתבטא גם בשלום בית כפשוטו. זה עצמו מראה את המעלה המיוחדת של נרות שבת״ (לקו״ש י״ז ע׳ 143 ואילך).
אם כן, הדרך להביא שלום בית להתחזק במצוות הדלקת נרות שבת. בנוסף לכך, במשפחה שרק אם המשפחה מדליקה, יש לדאוג שגם הבנות ידליקו נר אחד, כפי שהרבי הורה שכל ילדה מגיל שהגיעה לחינוך תדליק נר שבת עם ברכה.
ובבתים ששם גם הילדים מדליקים, עליהם להשפיע על עוד נשים ובנות שידליקו נרות שבת, וכשאנו מביאים שלום בית לבתים אחרים – בזכות זה הקב״ה יברך אותנו שיתוסף אצלנו בשלום בית, שהשבועות הבאים עלינו לטובה בבית יהיו מתוך אחוה שלום ורעות.
This post is also available in: