“היהודי היקר ביותר שעזב את ברית המועצות” 

סיפורו של פרופסור ירמיהו ברנובר והנשמה היהודית שאינה ניתנת לשבירה. 

קורה לעיתים שדרך סיפור חיים של אדם אחד אפשר לקבל פרספקטיבה על דור שלם. אחד המקרים הנדירים הללו התרחש השבוע, כאשר ביום שני נפטר פרופסור ירמיהו ברנובר ע”ה בגיל 94.

ברנובר נולד בריגה בשנת 1931, בבית יהודי שדיברו בו יידיש, אבל היהדות כמעט שלא הייתה נוכחת בחיי היום־יום. הוא זכר שהלך עם סבו לבית הכנסת בחגים, הוא זכר את ליל הסדר וזהו פחות או יותר.

ואז פרצה מלחמת העולם השנייה. אביו נרצח, והוא ואמו ברחו עמוק לתוך רוסיה והגיעו ללנינגרד – סנט פטרבורג של היום. שם התגלה כישרונו הגדול. הוא הצליח מאוד בלימודיו, למרות שבאותם ימים ליהודים כמעט שלא ניתנה אפשרות להתקבל לאוניברסיטאות היוקרתיות בברית המועצות. הוא התקבל והפך לפרופסור לפיזיקה, מומחה בתחום הידרודינמיקה.

בשנות השישים המוקדמות הוא חקר אז את האידיאולוגיה המרקסיסטית ומה עומד מאחורי תפיסת העולם של מרקס, והוא הגיע למסקנה שמשהו חסר. האדם, חשב לעצמו, אינו רק יצרן וצרכן מישהו שמייצר דברים ואז צורך אותם. יש באדם משהו עמוק יותר. הוא החל לשאול את עצמו: מהו מעמד האדם? מה מטרת החיים? למה בכלל האנושות קיימת?

בספרייה הענקית בלנינגרד הוא החליט לחפש תשובות. הוא קרא פילוסופיה בלי סוף מאריסטו ואפלטון ועד ההוגים המודרניים ביותר. הוא כמעט עבר על כל מה שנכתב בנושא. אבל את התשובה האמיתית הוא לא מצא.

ואז, באופן אינטואיטיבי, החל להרגיש שהתשובה נמצאת דווקא בחוויה היהודית. הוא החליט להיכנס למחלקה היהודית בספרייה. הספרן הזהיר אותו בעדינות: “אם אתה מחפש ספר מסוים אגיד לך איפה הוא נמצא. אבל אני מציע שלא תבקר כאן לעיתים קרובות מדי. זה עלול להזיק לקריירה שלך”.

הוא התחיל לקרוא ספרים על ההיסטוריה היהודית, אבל התאכזב. היו הרבה ספרי היסטוריה שסיפרו מה קרה ליהודים, אך כמעט לא היו ספרים שניסו להסביר מה משמעות הקיום היהודי ומה תפקידו. יום אחד מצא תנ״ך בתרגום רוסי. הוא קרא אותו שוב ושוב, בודק כל פסוק וכל פרט. פתאום החל להרגיש שיש כאן משהו אחר לגמרי, שלעולם יש מטרה, שלאדם יש שליחות. 

וכשהגיע למסקנה שזו אמת רצה להתחיל לחיות לפיה. רק שהוא לא ידע איך. הוא קרא בתורה שצריך לשבות בשבת, אז הפסיק לעבוד בשבת. הוא הבין שאסור להדליק אש, ולכן לא הדליק גפרורים, אף שלא ידע עדיין שגם לחשמל יש קשר לכך. בענייני כשרות ידע רק דברים בסיסיים: לא אכל חזיר, ונזהר מאכילת בשר וחלב יחד. מעבר לכך לא ידע כמעט דבר.

באותה תקופה הוא ואמו החליטו לחזור לריגה, לטביה. כששב לשם קיבל החלטה: ללכת לבית הכנסת בשבתות. אבל בברית המועצות של אותם ימים זה היה מעשה מסוכן. הפעם נאמר לו בצורה רשמית: “בית כנסת איננו מקום למדען מבטיח”. היה ברור לגמרי שאם ימשיכו לראות אותו בבית הכנסת, הקריירה האקדמית שלו עלולה להיהרס.

ברנובר הבין את הרמז. הוא החל לחפש מניין מחתרתי, הרחק מעיני השלטונות. כך הגיע לקבוצה של חסידי חב״ד שהפעילו מניין מחתרתי בשבתות.

לאט לאט נוצר קשר. החבדניקים פגשו אדם נדיר, מדען בעל שם, אינטלקטואל עמוק, שמחפש באמת להבין. באחד הימים שאלו אותו: “אתה רוצה גם להבין את מה שאתה מתפלל?” “בוודאי שאני רוצה”, השיב מיד. ומאותו רגע התחיל מסע חדש.

הם החלו ללמוד איתו לאט לאט. חומש עם רש״י, אחר כך גמרא ותניא. ופתאום נפתח בפניו עולם שלא הכיר. הוא גילה בלימוד לא רק אמונה או מסורת, אלא הוא מצא בו סיפוק עמוק לצמאונו הפילוסופי. השאלות שהטרידו אותו מהו האדם, מהי משמעות החיים, מה תכלית העולם קיבלו פתאום שפה חדשה ותשובות מסוג אחר לגמרי.

מצבה בגטו ריגה

והיה עוד חוויה שטלטלה אותו והחזירה אותו אל היהדות. בתחילת שנות הארבעים רצחו הנאצים את יהודי גטו ריגה, אבל במשך שנים רבות כמעט איש לא ידע היכן קבורות גופותיהם. המקום נשכח והוסתר. ו

אז נמצאה אישה צעירה ששרדה את הגטו. היא הייתה מן הבודדים שניצלו בדרך נס. יום אחד לקחה קבוצה של צעירים יהודים אל תוך יער, במרחק מהעיר. הם הלכו אחריה בין העצים עד שהגיעה לתל עפר באמצע השטח, ואז הצביעה ואמרה בהתרגשות: “כאן. כאן רצחו וקברו את יהודי גטו ריגה”.

אותם צעירים החליטו שאי אפשר להשאיר את המקום כך. הם התחילו לנקות את האזור, לעקור סבכים, לפלס דרך בידיים אל קבר האחים. זאת הייתה עבודה מפרכת שנמשכה שנים. לא היו להם כלים, לא תקציבים, ולא אישורים. רק רצון פנימי עמוק לעשות חסד של אמת עם יהודי הגטו.

אט אט הפכה החבורה לקבוצה גדולה ומלוכדת. הם עבדו יחד בשקט, כמעט במחתרת, עד שלבסוף הצליחו להקים מצבה ועליה כתובת ברוסית, לטבית ויידיש לזכר הנרצחים.

אבל פרופסור ברנובר היה אומר שהמצבה האמיתית של גטו ריגה לא הייתה האבן שהקימו ביער. המצבה האמיתית הייתה אותם מאתיים צעירים שהוא היה אחד מהם. הם הגיעו מכל שכבות החברה ומכל הרקעים האפשריים, סטודנטים, אינטלקטואלים, אנשי עבודה, צעירים שגדלו כמעט בלי יהדות בכלל. אבל תוך כדי העיסוק בזיכרון יהודי הגטו, משהו עמוק התעורר בהם. כשהסתיימה המלאכה, כולם הפכו ליהודים שומרי תורה ומצוות. בסופו של דבר כולם הצליחו לצאת מברית המועצות. הם מצאו מחדש את שורשיהם, דרך קבר האחים של יהודי ריגה.

לחיות כיהודי דתי בברית המועצות היה דבר קשה מאוד, בזכות היותו מדען בעל שם עולמי, הוא הצליח לסדר את עבודתו כך שלא יצטרך לעבוד בשבת. אבל גם כך הכול נעשה בפחד ובזהירות.

את שולחן השבת היה מסתיר. את נרות השבת שאשתו הדליקה היו מכסים בזהירות. כי דווקא בליל שבת היו חבריו לעבודה נוהגים “לקפוץ לביקור”. את החופשה השנתית שלו היה מתכנן תמיד לחודש תשרי. כך יכול היה לנסוע לערים אחרות, כמו טשקנט או מונקאטש, שבהם הלחץ נגד החיים היהודיים היה חלש יותר. שם היה יכול ללכת לבית הכנסת בחגים בלי לחשוש כל כך.

לעיתים עברו שנים בלי שטעם בשר כשר. המקווה היה רחוק מאוד, עשרות קילומטרים וחיממו אותו רק כמה פעמים בשבוע. כל פרט קטן של יהדות דרש מאבק, תכנון, וסיכון אישי.

ואז החליט שהוא רוצה לעלות לארץ ישראל. באותם ימים כבר היה מן המדענים הבולטים באקדמיה למדעים בריגה. מעמדו בתחום ההידרודינמיקה היה כה גבוה, עד שעלו דיבורים להציע את מועמדותו לפרס נובל. 

אבל ברגע שהגיש בקשה לקבל אשרת יציאה לישראל הכול השתנה. באפריל 1971 הוא פנה לשלטונות וביקש רישיון לעזוב את ברית המועצות. מיד פיטרו אותו מעבודתו. למזלו, עוד קודם לכן עשה כל מאמץ שלא יקודמו ההליכים למועמדותו לפרס נובל, משום שהבין היטב שאם יהפוך למדען סובייטי בכיר מדי לעולם לא יתנו לו לצאת. ברית המועצות לא שחררה בקלות אנשים כאלה.

אבל גם עכשיו סירבו לאפשר לו לעזוב. פקידה אחת אמרה לו: “כשתשכח את כל מה שלמדת כאן ברוסיה או שכל מה שלמדת יהיה לא רלוונטי אז ניתן לך לצאת”. כשהוא שאל כמה זה אמור להיות, המזכירה ענתה בין חמש עשרה עד עשרים שנה.

המצב הלך והחמיר. מקור פרנסתו נעלם. הוא נאלץ למכור בגדים כדי להתקיים. אדם שהיה מן המדענים החשובים במדינה הפך בן לילה לחסר עבודה, נתון תחת מעקב ולחץ בלתי פוסק.

הטלפון הבהול לרבי

בשנת 1972 הרגיש פרופסור ירמיהו ברנובר שהגיעו מים עד נפש. כבר כמה שנים היה קשור לחסידי חב״ד בריגה. הוא למד איתם, התפלל איתם, חי איתם, בפנים כבר הרגיש שהוא חלק מהם. הוא שמע בלי סוף סיפורים על הרבי, ועל היכולת שלו לחזק יהודים גם במקומות החשוכים ביותר בעולם.

הוא החליט שהוא חייב לפנות לרבי. הוא רצה לבקש ברכה. בסידור החבד”י שהיה ברשותו הופיעה הכתובת של 770 איסטרן פארקוויי ומספר הטלפון בניו יורק. באותם ימים שיחת טלפון מברית המועצות לארצות הברית הייתה דבר מסובך מאוד. היו צריכים לעבור דרך מרכזיה, להמתין זמן רב, ולעיתים השיחה כלל לא הייתה מתחברת.

את הטלפון בביתו הקג”ב ניתק לו ולכן הוא הלך למשרד הדואר המרכזי והתקשר משם ל־770. הפעם אירע לו דבר שנראה בעיניו כנס. תוך כעשר דקות בלבד הצליח להגיע למזכירו של הרבי, הרב בנימין קליין.

“אני רוצה לדבר עם הרבי”, אמר מיד. המזכיר השיב לו בעדינות אך בתקיפות: “הרבי לא מדבר בטלפון. תגיד לי במה מדובר”. אבל ברנובר התעקש, “זה דחוף מאוד. אני חייב לדבר עם הרבי. זה עניין סודי”. הרב קליין ניסה שוב להסביר שאין אפשרות כזאת, אך ברנובר לא ויתר. עד שלבסוף החליט הרב קליין להעביר את השיחה למזכיר הראשי, הרב חיים מרדכי אייזיק חודקוב.

גם הוא אמר לו אותו דבר: “תגיד לי מה העניין, ואעביר זאת לרבי”. ובזמן שהם משוחחים, התרחש דבר בלתי צפוי. ב־770 הייתה אפשרות שהרבי יאזין לשיחות של המזכיר דרך מערכת פנימית. לפתע שמע ברנובר קול ביידיש, קולו של הרבי עצמו.

הרבי אמר למזכיר: “תגיד לו שיש לו כבר את כל הברכות ובקרוב הוא יצא משם”. שלש שבועות לאחר מכן, בעקבות לחצים של גורמים בינלאומיים, קיבל סוף סוף אישור יציאה.

אבל גם אז ברית המועצות לא ויתרה בקלות. השלטונות חייבו אותו לשלם סכום של 40,000 דולר, “תשלום” עבור ההשכלה האקדמית שקיבל במדינה. סכום דמיוני באותם ימים. אמרו אז שהוא “היהודי היקר ביותר שעזב את ברית המועצות”.

כשברנובר הגיע לארץ, הרבי לא נתן לו לנוח. הרבי ראה בו סמל של דור שלם — דור של צעירים יהודים בברית המועצות, כאלה שגדלו בלי שום ידע יהודי, בלי קשר לתורה ולמצוות, ובכל זאת הלכו והתקרבו ליהדות במסירות נפש בלתי רגילה.

זאת היתה תופעה בלתי מובנת. לכאורה, ליהודים הללו לא הייתה שום סיבה להישאר יהודים. להפך. כל המציאות סביבם דחפה אותם להתרחק: פחד, רדיפות, אובדן פרנסה, בידוד, לעג, סכנה מתמדת. ובכל זאת, דווקא אז התעורר אצלם צימאון אדיר ליהדות. דור שלם של צעירים וצעירות, שבכוחות עצמם, כמעט בלי שמישהו יסביר להם, התחילו לחפש שבת, תפילין, תורה, גמרא, חסידות ומשמעות.

הרבי רצה שברנובר יהיה מהאנשים שיסייעו לדור הזה. לכן עודד אותו להקים את מפעל “שמיר”, ארגון שסייע ליהודי רוסיה שומרי המצוות. ברנובר עסק בתרגום ובהפצה של ספרי יהדות ברוסית, משום שכמעט לא היו אז ספרים יהודיים בשפה הרוסית. הוא עזר ליהודים שעלו לארץ להסתדר: למצוא עבודה, לבנות חיים חדשים, לשמור שבת בלי לאבד פרנסה, ולהיקלט בארץ מבלי לאבד את הזהות היהודית שהתעוררה בהם במסירות נפש כה גדולה. וזה הפך למפעל חייו במשך שנים רבות.

כשהיה מבקר ב770 היה אפשר לראות עד כמה הרבי מחבב אותו. כל פעם שהרבי היה רואה את פרופסור ברנובר הוא היה מחייך אליו.

הרבי ראה בו אדם בעל שליחות ציבורית. לכן דאג שברנובר יקבל מקום מרכזי בעולם האקדמי גם אחרי שיצא מברית המועצות. הרבי עודד שיפתח את המחקר שלו, שירצה באוניברסיטאות בארצות הברית, וששמו יתפרסם בעולם המדעי. ואכן, ברנובר הפך לדמות מוכרת מאוד בתחומו. הוא עסק במחקרים חדשניים בפיזיקה ובאנרגיה, ובין השאר ניסה למצוא פתרונות חלופיים למשבר האנרגיה העולמי.

כבר לפני עשרות שנים הוא דיבר על הפקת אנרגיה סולארית מאור השמש. הוא האמין שבעתיד האנושות תדע לנצל את אור השמש בצורה יעילה כל כך, עד שחלק גדול מצריכת האנרגיה בעולם יוכל להגיע ממנה. היום, כאשר אנשים כמו אילן מאסק מדברים על עתיד המבוסס על אנרגיה סולארית ועל מעבר עולמי לאנרגיה מתחדשת, קל יותר להבין עד כמה ברנובר הקדים את זמנו.

אבל אולי הדבר המיוחד ביותר אצלו היה השילוב הנדיר בין מדען ברמה עולמית לבין יהודי חדור אמונה. מצד אחד פיזיקאי בעל שם בינלאומי, ומצד שני חסיד שלמד תניא, דיבר על השגחה פרטית, וחי בתחושת שליחות עמוקה למען יהודי רוסיה ועתיד העם היהודי.

בארץ אויב

היום קראנו את פרשות בהר־בחוקותי. בפרשת בחוקותי מופיעות הקללות, התיאורים הקשים של מה שעלול לקרות אם חלילה עם ישראל לא ישמור תורה ומצוות ולא ילך בדרכי ה’.

אבל דווקא בסוף כל התוכחה מופיעים גם פסוקי הנחמה העצומים: “ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם”. הקדוש ברוך הוא מבטיח שגם כאשר עם ישראל יהיה בארץ אויב, גם כאשר ייראה כאילו הכול אבוד, הברית לא תתבטל. הקשר הפנימי בין יהודי לקדוש ברוך הוא לא ייעלם לעולם.

וקשה לחשוב על מקום שבו ניסו לעקור יהדות בצורה אכזרית יותר מאשר ברוסיה הסובייטית. במשך עשרות שנים ניהלה ברית המועצות מלחמת חורמה נגד כל זכר של יהדות. סגרו בתי כנסת, הרסו מקוואות, שרפו ספרים יהודיים, רדפו רבנים, וניתקו יהודים מכל שורש רוחני. כל גילוי של יהדות היה עלול לעלות לאדם בפרנסה, לימודים, בחירות, ולעיתים הרבה יותר מזה.

אבל אז התגלתה ההבטחה האלוקית במלוא עוצמתה. דווקא בארץ האויב, דווקא במקום שבו ניסו למחוק כל ניצוץ יהודי קם דור שלם של צעירים יהודים שחיפשו את דרכם חזרה. בלי רקע, בלי חינוך, בלי לדעת כמעט דבר. הם חיפשו לבד. למדו לבד. מסרו את נפשם בשביל שבת, בשביל תפילין, בשביל תורה, בשביל מקווה, בשביל להיות יהודים.

פרופסור ירמיהו ברנובר היה הסמל של הדור הזה. אדם שגדל כמעט בלי יהדות, הגיע לפסגות המדע הסובייטי, ובכל זאת חיפש עד שמצא את דרכו בחזרה אל התורה ואל עמו. והוא לא היה יחיד, הוא היה חלק מגל אדיר של אלפי יהודים שחזרו אל היהדות בעשר אצבעותיהם. וכך, בדור האחרון של רוסיה הסובייטית, התקיימה מול העיניים ההבטחה העתיקה של התורה: “לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם”, הנשמה היהודית ניצחה.