שלמה המלך התכונן לחורבן ולכן בנה מחילות לגניזת ארון הברית. הרבי מסביר שדווקא בניית המחילות יצרו את האפשרות לחורבן. המסר הוא שעלינו להיות אופטימיים, והתקווה תייצר מציאות.
ששה בתי כנסת בישוב אחד
בדרום הארץ, לא רחוק מקריית גת, קיים ישוב בשם זבדיאל. זהו ישוב שהוקם בשנות החמישים על ידי עולים מתימן.
כיום בישוב הזה גרים כמאה ועשרים משפחות. לדעתכם, כמה בתי כנסת צריך בישוב כדי לשרת 120 משפחות?
בעבר התפרסמה כתבה בתקשורת על הישוב, ובה מסופר שביישוב יש ששה בתי כנסת. הכתב בא ליישוב כדי לברר על מה ולמה זקוק היישוב לשישה בתי כנסת. ראשית הוא ניסה לברר איזה בית כנסת היה הראשון שהוקם, אבל גם על זה היה ויכוח.
הוא ראיין אישה אחת שבעלה נדד מבית כנסת אחד לשני, ושאל אותה מה עומד מאחורי התופעה הזו של ריבוי בתי כנסיות. היא הסבירה שאצל התימנים כולם רוצים להיות מנהיגים. כל אחד רוצה לשלוט בבית הכנסת, ולכן כשלא מקבלים את דעתו הוא פותח בית כנסת אחר שבו הוא יוכל להיות הבעה״ב.
היא הוסיפה וסיפרה שישנה אגדה שכשעזרא עלה מבבל בתקופת בית שני ב’שיבת ציון’ הוא שלח אגרת ליהודי תימן שיצטרפו אליו ויעלו לארץ, אבל הם בחרו לא להצטרף לקריאתו והוא זה ש’בירך’ אותם שכל אחד מהם ירצה להיות ראש.
אחד מאלו שהקים בית כנסת בישוב, נשאל מה הניע אותו לעשות את זה, הוא ענה שיום אחד פנה אליו שכן וסיפר שיש לו ברשותו שני ספרי תורה, והציע לו: בוא נקים בית כנסת ואתה תהיה החזן. זאת הייתה הצעה שהוא לא יכול היה לסרב לה!
אדם אחר סיפר שהוא מתפלל כבר קרוב לשלושים שנה בימות החול במושב סמוך. אז הכתב שואל אותו: יש לך פה שישה בתי כנסת ואתה מתפלל במושב סמוך?!
מהו המניע שעומד מאחורי הקמת בתי כנסת נוספים? בבית כנסת אשכנזי קשה למצוא מישהו שיודע לקרוא בתורה, ואפילו אם הוא יודע, לאו דווקא שהוא רוצה לעשות את זה, אצל התימנים זה בדיוק להיפך, כולם יודעים לקרוא בתורה והם מאוד רוצים לעשות את זה, ולכן כשאדם מקבל את הזכות לקרוא בתורה רק לעיתים רחוקות, הוא מתאכזב ומקים לעצמו בית כנסת.
הבעיה השנייה, גם היא תוצאה מאותה מעלה שיש לתימנים: היות שהם כולם מומחים בקריאת התורה הם יכולים לזהות מיד כל טעות בקריאה, והם לא משאירים לגבאי את הזכות לתקן את הבעל קורא, אלא כולם יחד צועקים את התיקון ונוזפים בקורא על שעשה טעות. זה לא בא חלילה מרוע לב, אלא פשוט זה פורץ מגרונם, זהו רפלקס שהם לא מסוגלים לשלוט בו. התיקון בא מעומק הלב!
כמובן שזה שנתפס בטעותו לא אוהב את זה במיוחד, ולכן בהזדמנות הבאה כשאותו אחד שתיקן אותו הוא זה שקורא, זוהי ההזדמנות שלו ללמד אותו פרק בהלכות ‘תיקונים’. ברור שההנהגה הזאת לא מקדמת ידידות ואהבה בבתי הכנסת.
מיהו ה’מורי’?
מהיכן מגיע הידע הזה בקריאה בתורה?
בתימן, כל ילד יהודי למד אצל ה’מורי’. ל’מורי’ היה בדרך כלל חומש אחד שהיה מונח על ארגז באמצע החדר, וכל הילדים היו ישובים על הארץ מסביב לספר מכל ארבעת הצדדים.
לכן הילדים למדו לקרוא בעברית מכל הארבע כיוונים של הספר. לאותו ‘מורי’ היה שוט, ומי שלא למד טוב המורי היה מצליף לו. כל ילד היה חייב לבוא בשבת לבית הכנסת כשהוא יודע לקרוא את הפרשה בצורה מושלמת. לכן, אחרי שהם ‘קנו’ את הידע שלהם בדם וביזע, זה רק טבעי שהם גאים להציג את הידע שלהם בקריאת התורה.
לקראת סוף הכתבה, הכתב אומר שכל המריבות הללו הם נחלת העבר, וכבר שנים שיש שקט ושלוה במושב.
ואז הוא העז ושאל, אולי הגיעו ימות המשיח וזה הזמן לאחד ולצרף יחד את כל בתי הכנסת שבמושב. הראשון היה מופתע מהשאלה. מבחינתו מספיק שלא רבים, אבל לאחד בתי כנסת זה בכלל לא עלה בדעתו. הוא ענה שעדיין לא הגיע הזמן. כששאלו גבאי של בית כנסת אחר את אותה שאלה הוא ענה מיניה וביה, “בית כנסת לא סוגרים”.
מטמוניות עמוקות
אנו עומדים ערב תשעה באב שבו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, אבל לצערנו הר הבית והכותל המערבי נמצאים תדיר בחדשות. נשאלת השאלה מה כל כך מיוחד באתר הזה.
ברור שהר הבית הוא המקום שבו עמדו בעבר שני בתי המקדש, ולכן “ואע״פ שחרב בקדושתו עומד”, ועל הכותל נאמר ש”מעולם לא זזה שכינה מהכותל המערבי”, אבל יש כאן משהו עמוק יותר.
מסופר בדברי הימים, שלפני חורבן בית ראשון המלך יאשיהו ראה שמלכות יהודה הולכת ונחלשת והחורבן קרב ובא. לכן הוא ציווה על הלוויים לגנוז את ארון הברית “במטמוניות עמוקות ועקלקלות”, שבהר הבית, שאותן בנה שלמה המלך (רמב״ם הל׳ ביהב״ח ריש פ״ד).
מסביר הרבי בשיחה, שכל עיקרו של בית המקדש הוא ארון הברית שבו מונחים הלוחות. ואם גנזו את הארון במחילות שבהר הבית, הרי לנו שארון הברית נמצא בהר הבית עד היום הזה, דהיינו, הר הבית והכותל המערבי הם קדושים לא רק בגלל שפעם עמד שם בית המקדש ובתוכו היה ארון הברית, אלא אדרבה, רק הבניין החיצוני הוא שנחרב, אבל עיקר ענינו של בית המקדש, שהוא ארון הברית, נשאר קיים ונצחי עד היום הזה.
לכן לא פלא שכולם רבים על המקום וכולם רוצים חלק שם. לוחות הברית הם המגנט ששואב את כולם לבוא שוב ושוב לכותל המערבי ולזכות להתקרב לקדושת ארון הברית.
מי היה זה שבנה את המחילות שבהן יכלו לגנוז את הארון? אומר הרמב״ם: “ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות”. אומר הרבי משהו נפלא: “בבית המקדש מצד עצמו, לא היתה אפשרות לשום ענין של חורבן, אין אפשרות שהגויים בכח עצמם יהיה להם ח״ו שליטה כל שהיא בביהמ״ק שזהו בית לה’.
״זה שבפועל היה אפשר שיהיה חורבן הבית, הוא מפני שבביהמ״ק גופא בעת בנינו היתה נתינת מקום ואפשריות לחורבן. גוי מצד עצמו אין לו שום שליטה על יהודי אלא א״כ היהודי נותן מקום לזה, ע״י מעשיו ופעולותיו.
“וזה מש״כ הרמב״ם שזה שהיה אפשר להיות חורבן הבית, הוא מפני שבעת שבנה שלמה את בית המקדש הרי לא רק שידע שסופו ליחרב אלא שבתוך הבנין גופא הכניס את הנתינת מקום לחורבנו (הל’ ביה”ח עם חידושים וביאורים ע’ נ”ח).
תהיה אופטימי!
הרבי אומר כאן, שלגוים אין שליטה על ביהמ”ק, ולכן אילו שלמה לא היה בונה מחילות כהכנה לחורבן אז זה לא היה קורה. זה שזה כן קרה, זה בגלל ששלמה המלך התכונן לאפשרות של חורבן.
ישנם כאלו, שכשהם פוגשים מישהו שזה עתה בא בקשרי שידוכין והוא כולו מחייך מאוזן לאוזן, מיד יספרו לו שעכשיו הוא שמח אבל “חכה חכה, אתה עוד לא יודע מה מצפה לך”. פוגשים זוג שמצפים בהתרגשות ובשמחה ללידת תינוק, מיד אומרים להם “תישנו טוב עכשיו, כי כשהתינוק ייוולד אז לא יהיה לכם לא יום ולא לילה”.
משפחה יוצאת לטיול עם שלשה ילדים קטנים חמודים שמתנהגים יפה, מיד יהיה מישהו שיאמר: “עכשיו הם כאלו חמודים, אבל כשהם יהיו בגיל הטיפש עשרה, הם יוציאו לכם את הנשמה” וכו׳.
ההוראה מהסיפור של שלמה המלך היא שלא צריך לתכנן ולהתכונן לגרוע מכל, אלא להיפך, צריך תמיד לצפות לטוב ולהתכונן לטוב, להיות אופטימי, ואז הקב״ה ימלא את תקוותיך האופטימיות.
בואו נחכה ונצפה לביאת המשיח, ונזכה שעוד לפני תשעה באב נזכה לביאת המשיח, ואז במקום שנצטרך לצום תהיה השמחה גדולה ביותר.
This post is also available in: