הקשר המפתיע בין שבת נחמו, “שמע ישראל”, וסיסי החומות השבים מדי שנה לכותל המערבי.
מדי שנה מתקיים בכותל המערבי טקס מיוחד ומרגש. לא מדובר בחגיגת בר מצווה ואף לא באירוע ממלכתי. זהו טקס קבלת פנים… לסיסי החומות. הטקס נערך לכבוד שובן של הציפורים המופלאות מאפריקה ופתיחתו של מחזור חיים חדש. כולם מתכנסים כדי לקבל את פניהן של הציפורים השבות אל קניהן שבין אבני הכותל.
בכל שנה, עם בוא האביב, מגיעים לירושלים אורחים קבועים, סיסי החומות. לאחר מסע נדידה של כ־4,500 קילומטרים ממזרח אפריקה, הם שבים אל הכותל המערבי כדי לקנן בין חריצי האבנים העתיקות.
אותם ציפורים מגיעים, בדרך כלל באמצע חודש פברואר, ושוהים בישראל כשלושה וחצי חודשים עד תחילת חודש יוני לצורך עונת הקינון והתרבות.
ציפור הסיס היא אחת הציפורים המופלאות בטבע. היא עשויה לחיות למעלה מעשרים שנה, מסוגלת להגיע למהירויות של למעלה מ־200 קמ”ש, ומבלה כמעט את כל חייה באוויר. היא אוכלת חרקים תוך כדי תעופה, שותה תוך כדי מעוף, ואף ישנה באוויר. למעשה, היא נוחתת רק למטרה אחת, להטיל ביצים ולטפל בגוזליה.
הסיסים ידועים גם בנאמנותם המיוחדת. הם נשארים עם אותו בן זוג במשך שנים רבות, ובכל אביב חוזרים מאפריקה לאותו קן בדיוק שבו קיננו בשנה הקודמת.
הכותל המערבי הוא אתר הקינון הגדול והוותיק ביותר בעולם עבור סיסי החומות. הציפורים מקננות בחריצי האבנים שבין נדבכי הכותל, ומוצאות בו תנאים אידיאליים: מבנה עתיק וגבוה, וכן זרמי האוויר החמים העולים מרחבת הכותל ומסייעים להן להגיע בקלות אל קיניהן. בכל אביב אפשר לשמוע את קריאותיהם החדות כשהם טסים במהירות מעל רחבת הכותל. עבור רבים מהמבקרים מדובר רק ברעש רקע, אך עבור החוקרים זו עדות למסורת הנמשכת כבר דורות רבים.
לפני שנים נערך מחקר משותף עם מומחים מגרמניה ובמהלכו התגלו 88 קינים פעילים בין אבני הכותל, אחת ממושבות הקינון הגדולות והמפורסמות בעולם.
לדברי החוקרים, הסיסים תלויים במבנים גבוהים משום שרגליהם קצרות ואינן מותאמות להמראה מן הקרקע. כאשר הם יוצאים מן הקן הם צונחים מספר מטרים ורק אז מצליחים לפרוש את כנפיהם ולהמריא. לכן הכותל, על גובהו ועל חריציו, מספק להם מקום קינון אידיאלי ובטוח.
שאו מרום עיניכם
כידוע, בכל שבת, בהמשך לפרשת השבוע, אנחנו קוראים גם את ההפטרה. בדרך כלל יש קשר ישיר בין הפרשה להפטרה. כך למשל, בפרשת שלח, המספרת על המרגלים ששלח משה רבינו, ההפטרה מספרת על המרגלים ששלח יהושע. וזה נכון בכל שבת. ישנם הפטרות שהקשר שלהם לפרשה הוא ברור, וישנם הפטרות שצריך להעמיק קצת יותר כדי למצוא את הקשר בין הפרשה להפטרה.
אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל.
מתחילת שלושת השבועות, מי”ז בתמוז ועד תשעה באב, ובהמשך עד ראש השנה, קוראים עשר הפטרות מיוחדות שאינן קשורות באופן ישיר לפרשת השבוע, אלא לנושא התקופה.
בשלושת השבועות קוראים שלוש הפטרות של פורענות, שבהן הנבואות מתמקדות בחורבן בית המקדש. ולאחר תשעה באב מתחילות שבע הפטרות של נחמה, שבהן הקב”ה מנחם את עם ישראל ומבשר לו על הגאולה. לכן השבת הזאת נקראת שבת נחמו, על שם פתיחת ההפטרה: “נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם”. וכך ממשיכים שבע שבתות של נחמה.
אבל הרבי תמיד אומר שאם הפטרה נקראת בשבת מסוימת, מוכרח להיות שיש קשר גם לפרשת השבוע. אלא שצריך להתאמץ קצת כדי לגלות את הקשר.
במאמר באתי לגני (י’ שבט תשכ”ב) מביא הרבי את הביאור של “אדמו”ר מהר”ש …עה”פ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר, שזוהי ההתבוננות שתובעים מכל אחד מישראל שעי”ז יבוא להענין דשמע ישראל הוי’ אלקינו הוי’ אחד, דשמע הוא ר”ת שאו מרום עיניכם, והכוונה בזה שעי”ז יבוא להוי’ אחד כפי שהוא בתכלית העילוי…ולכאורה אינו מובן, איך יבוא לזה ע”י שאו מרום עיניכם. ומבאר בזה, שע”י שאו מרום עיניכם, שזוהי ההתבוננות בצבא השמים, שעליהם נאמר מה גדלו מעשיך, בא לידי הוכחה שגם צבא הארץ שאינם קיימים באיש אלא רק במין … הנה גם בהם ישנו ענין הבלי גבול, ועד לבלי גבול בפועל.” (תו”מ ל”ג ע’ 12).
הפסוק “שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה.” מלמד אותנו שצריך להרים את העיניים ולהתבונן בבריאה של הקב”ה. ומה הקשר לפרשת השבוע? בפרשת ואתחנן מופיע בפעם הראשונה בתורה הפסוק המפורסם ביותר בעם היהודי “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”.
הרבי מבאר ש”שמע” הוא ראשי תיבות של “שאו מרום עיניכם”. כלומר, מה פירוש “שמע ישראל”? מה צריך יהודי לעשות כדי להגיע להכרה של “ה’ אלוקינו ה’ אחד”? עליו לשאת את עיניו למרום. לא להיות שקוע רק בתוך עצמו, בתוך הדאגות והטרדות שלו, אלא להרים את העיניים ולהתבונן בעולם שהקב”ה ברא.
מה ההבדל בין האדם לבעל חיים? בעל החיים הולך תמיד כשראשו כלפי מטה. הוא עסוק במה שנמצא לפניו ועל הקרקע. האדם, לעומתו, נברא בקומה זקופה. הוא מסוגל להרים את הראש ולהביט למעלה.
כשמסתכלים למעלה, מתבוננים בצבא השמים ורואים את הכוכבים, את הציפורים המעופפות, רואים כיצד הקב”ה הטביע בכל אחת מהן חכמה מופלאה. וביניהם גם את הציפורים הנודדות. שהקב”ה הטביע בהן את הכוח המופלא הזה, שלא משנה כמה רחוק הן יעופו, הן לעולם אינן שוכחות את הבית. שנה אחר שנה הן חוזרות בדיוק לאותו מקום.
האמת היא שלא צריך להגיע לכותל המערבי כדי לראות את התופעה המופלאה הזאת. בכל מקום בעולם, אם רק מרימים את העיניים.
וזה מזכיר לנו את התפקיד שלנו. לא משנה לאן החיים לוקחים אותנו, לא משנה באילו מקומות נהיה ומה נעשה אסור לנו לשכוח היכן הבית שלנו. הבית שלנו הוא היהדות, התורה, עם ישראל והקב”ה. ותמיד, תמיד, צריך לדעת לחזור הביתה.
ובקרוב ממש נזכה לקיום היעוד “מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם.“ (ישעיהו ס, ח) כשם שהיונה שבה מעצמה אל ארובתה, כך ישובו בני ישראל מכל קצוות תבל אל ארץ ישראל, מתוך משיכה טבעית ועמוקה אל ביתם ואל מקורם. בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
This post is also available in: