לא עוזבים את כפר חב״ד!

ל

גם יעקב אבינו וגם תושבי כפר חב״ד נאלצו להתמודד עם מציאות קשה, אך לא נתנו לה להגדיר את דרכם. המסר של הרבי הוא שמתמקדים בשליחות ובעתיד

בכינוס השלוחים העולמי שהתקיים לאחרונה נאם הרב יהודה קרינסקי, מזכירו של הרבי במשך שנים רבות. הוא סיפר כיצד בשנת תשט״ז נשלח יחד עם קבוצה של שנים עשר תלמידי ישיבה, בשליחות מיוחדת של הרבי לארץ ישראל.

כדי להבין מדוע שלח הרבי את הקבוצה הזאת, עלינו לחזור אחורה, לשנת תשט״ז, באותם ימים הייתה ישראל נתונה תחת מתקפות טרור חוזרות ונשנות מצד מחבלים ערבים שנקראו פדאיון. הם היו חמושים ומאומנים בעיקר בידי מצרים, והיו חודרים ליישובים ישראליים, ורוצחים יהודים.

כפר חב״ד, שהוקם רק כמה שנים קודם לכן על ידי חסידי חב״ד שעלו מרוסיה, היה באותה תקופה יישוב קטן ומבודד. התושבים עבדו קשה כדי לבנות את חייהם מחדש בארץ ישראל, ובמקביל הקימו מוסדות חינוך שנועדו לשרת לא רק את ילדי החסידים, אלא גם ילדים יהודים ממשפחות עולים מכל רחבי הארץ.

אחד המוסדות האלה היה בית הספר למלאכה, בו למדו נערים צעירים, רבים מהם עולים חדשים ממשפחות יוצאות מרוקו. באותו יום רביעי בערב, באפריל 1956 שהו באותה שעה בבית הספר שלושה מורים וכמה עשרות תלמידים שהתכנסו לתפילת ערבית. לפתע, ללא כל התראה, כבו האורות. ושניות לאחר מכן נפתחה דלת בית הכנסת בכוח, ושני מחבלים פרצו פנימה כשהם יורים בצרורות מנשק אוטומטי לעבר התלמידים והמורים.

שמחה זילברשטרום, בחור ישיבה בן 24 ששימש כמדריך בבית הספר, הבין מיד מה מתרחש. הוא צעק לתלמידים: ״לרדת לרצפה!״ בניסיון להציל את חייהם. אבל הכול קרה בתוך שניות. הכדורים פגעו בילדים שישבו והתפללו. חלק מהתלמידים נפלו במקום, אחרים ניסו למצוא מחסה בחשכה. מנהל בית הספר, הרב ישעיהו גופין, התחיל להוציא את הילדים דרך חלונות הבניין כדי להציל אותם.

באותם ימים בכפר חב”ד היה טלפון אחד ושתי מכוניות. התושבים השתמשו בכלי הרכב שהיו ברשותם כדי לפנות את הפצועים לבית החולים בצריפין. כמה מהגברים החזיקו רובים ישנים מחוץ לחלונות המכוניות, מחשש שהמחבלים ימשיכו לתקוף בדרך.

התוצאה הייתה נוראה. חמישה תלמידים והמדריך שמחה זילברשטרום נרצחו. בין התלמידים היו נערים בני 13, 14 ו־16. ילדים נוספים נפצעו קשה. התמונה שזעזעה את הציבור הייתה של ספר תפילה מוכתם בדם, שהיה מונח על רצפת בית הכנסת. “ילדים יהודים נרצחו בזמן תפילה”.

הידיעה התפשטה במהירות בכל הארץ. העיתונים הקדישו כותרות ראשיות לטבח, והארץ כולה הייתה מזועזעת. אבל עבור תושבי כפר חב״ד, מעבר לאסון הנורא, התעוררה שאלה קשה עוד יותר: מה עושים עכשיו?רבים מהם היו אנשים שכבר עברו את אימי המלחמה ואת הרדיפות בברית המועצות. הם הגיעו לארץ כדי לבנות חיים חדשים, וכעת גם כאן, בכפר הקטן שהקימו במו ידיהם, הם נתקלו ברצח אכזרי כל כך. היו שרצו לעזוב את הכפר ולעבור למקומות בטוחים יותר, לתל אביב, לירושלים או לבני ברק.

אבל אז הגיעה הוראתו של הרבי, אף אחד לא עוזב את כפר חב״ד! להפך: צריך להמשיך לבנות, להרחיב את הפעילות, להקים מוסדות חדשים ולהכניס עוד יותר שמחה וחיים לכפר. דווקא מתוך הבנייה והצמיחה תבוא הנחמה.

ואכן, שלושים יום לאחר הטרגדיה, נערך בכפר חב״ד טקס הנחת אבן הפינה לבניין חדש של בית הספר למלאכה, במקום שבו התרחש האסון. עד אז פעלה במקום מגמת נגרות, וכעת הוחלט להקים גם בית ספר לדפוס, שנקרא ״יד החמישה״, לזכר חמשת התלמידים שנרצחו.

לאירוע הגיעו אלפי אנשים מכל רחבי הארץ, ובהם הרבנים הראשיים, רבנים חשובים, מנהיגי המדינה ואישי ציבור בכירים. כולם באו להשתתף בהנחת אבן הפינה ולחזק את ידיהם של תושבי כפר חב״ד. זו הייתה התשובה של הרבי לטרגדיה: לא להיכנע לטרור, אלא להמשיך לבנות ולצמוח דווקא במקום שבו התרחש האסון.

שליחות לארץ ישראל

בנוסף לכך, כחודש לאחר האסון, הכריז הרבי על החלטתו לשלוח שנים עשר תלמידי ישיבה לארץ ישראל. הם היו שלוחים אישיים של הרבי. מטרת השליחות הייתה לחזק ולעודד את תושבי כפר חב״ד, את חסידי חב״ד בארץ ישראל ואת הציבור היהודי כולו, שהיה שבור והמום מהטרגדיה הנוראה.

הרבי רצה שהבחורים יביאו איתם את רוחו, את כוחו ואת העידוד שלו, ויפיחו רוח חיים ותקווה מחודשת בקרב יהודי הארץ. הם נועדו להפוך את האווירה של פחד ועצב לאווירה של שמחה, ביטחון, התחזקות ובנייה.

בנאומו בכינוס השלוחים העולמי, אמר הרב קרינסקי נקודה מעניינת מאוד: ״הרבי לא שלח אותנו לדבר על המחבלים או על הטרור. הוא לא דיבר איתנו על אנטישמיות ולא ביקש שנדבר עליה. הוא שלח אותנו לדבר על תורה, על יהדות ועל עתיד החיים היהודיים. הרבי הבין שהתשובה היעילה למי שמנסים להרוס את החיים היהודיים היא לבנות אותם חזקים יותר, עם שורשים עמוקים יותר ותוכן חי יותר.״

סיפור השליחות שלהם היה סיפור הצלחה אדיר. במשך 28 ימים הם חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה. הם ביקרו במקומות רבים, נפגשו עם אנשים חשובים, מנהיגי קהילות, חברי כנסת ואישים מכל שכבות הציבור בישראל. בכל מקום שאליו הגיעו הם הביאו איתם רוח של תקווה וביטחון.

ואכן, כפר חב״ד הפך לפנינה של ממש בארץ ישראל, למקום נפלא ומשגשג, שרבים רוצים לבקר בו ורבים אף יותר, מבקשים לקבוע בו את ביתם.

השליחות לחרן

בפרשת השבוע אנחנו קוראים על יציאתו של יעקב אבינו לחרן. הסיבה הטכנית ליציאה הייתה שהוא נאלץ לברוח מעשיו, בעקבות סיפור הברכות והעובדה שעשיו התמלא שנאה כלפיו ואף ביקש להרוג אותו. אבל מיד לאחר מכן יצחק קורא ליעקב ומבהיר לו: שהוא הולך לחרן כדי למצוא בת זוג ממשפחת לבן, מבני משפחתו, להקים משפחה ולבנות את הבית שממנו יצמח עם ישראל.

ואכן, יעקב מגיע לחרן, נושא את רחל ואת לאה, מקים משפחה, ושם מתחיל להיבנות בית ישראל. הוא נשאר שם עד לידתו של יוסף, שיהיה בהמשך ממשיך דרכו של יעקב.

אומר הרבי בשיחה “ענין הגלות אצל בני ישראל נובע מ’מעשה אבות’, מיציאת יעקב לחוץ לארץ, לגלות אצל לבן. וכשם שאצל יעקב אבינו היתה יציאתו מארץ ישראל ובואו לחרן לא רק מחמת ההכרח, בגלל שלא היה יכול להיות בארץ ישראל, כיוון שהיה עליו לברוח מעשיו, אלא בגלל ‘קח לך משם אשה וגו׳’ ו’והיית לקהל עמים’, הרי הליכתו לחרן ועבודתו בבית לבן היו כדי לבצע את עבודת הבירורים שלו בחוץ לארץ,” (לקו”ש חלק כ”ה ע’ 154)

יעקב לא ראה את עצמו כאדם שבורח ממקום אחד למקום אחר. נכון, הייתה סיבה חיצונית שהכריחה אותו לעזוב, אבל זו לא הייתה המטרה שלו. המטרה הפנימית הייתה לבנות. הוא התמקד בשליחות שלו, בעתיד שלו, בהקמת המשפחה שממנה יצמח עם ישראל.

וזהו אחד המסרים המרכזיים של פרשת ויצא: אנחנו לא מגדירים את עצמנו לפי מה שאנחנו בורחים ממנו, אלא לפי מה שאנחנו הולכים לבנות. לא מתמקדים רק בקושי, באיום או במה שקרה בעבר, אלא בעתיד ובשליחות שמוטלת עלינו.

כך היה אצל יעקב, וכך היה גם במסר של הרבי לתושבי כפר חב״ד, לא להתמקד בעבר, אלא במה שצריך לבנות מכאן והלאה. זוהי הדרך שבה לא רק שורדים, אלא צומחים, מתפתחים ומצליחים.

This post is also available in: English

לפרסום רעיונות, הארות וסיפורים בנושא, אנא שלחו אותם כאן למטה

חיפוש

תגיות:

you're currently offline

@media print { #pf-content::before { content: "ב\"ה"; display: block; text-align: center; margin-bottom: 15px; } #pf-content::before { content: "ב\"ה"; display: block; text-align: center; margin-bottom: 15px; } } #pf-content::before { content: "ב\"ה"; display: block; text-align: center; margin-bottom: 15px; } #pf-content::before { content: "ב\"ה"; display: block; text-align: center; margin-bottom: 15px; }