בכל שבת אחר הצהריים נהג מנחם בגין לפתוח את ביתו לאורחים מ'עמך ישראל', עד שנעשה ראש ממשלה ונהלי ההבטחה כבר לא אפשרו זאת.
גם בסוכות הבית 'פתוח לכולם': אנו מארחים אורחים, מבקשים גשמים עבור כל החקלאים, ומתפללים גם בשביל אומות העולם. שמיני עצרת הוא חג למשפחה בלבד, ואנו חוגגים אותו עם ה' באופן אישי.
שני חגים בשנה, פורים ושמחת תורה נחגגים בשמחה בולטת ומיוחדת. מה משותף להם? שניהם נוסדו על ידי חכמים בעיצומם של ימי הגלות, והשמחה הגדולה בחגיגתם היא כהוכחה על ניצחון העם היהודי את הגלות. לחיים!
בטקס הבאת הביכורים בבית המקדש מצהיר החקלאי שהוא שַמַח בתבואה וגם שימח אחרים. כדי לשמח אחרים עלינו להיכנס לנעלים שלהם ולחשוב מה ישמח אותם, ולא מה משמח אותנו. לקראת תפילת 'יזכור' חשוב להפנים שעלינו לגרום לנשמות ההורים נחת רוח וגאווה דרך מעשים שהם היו גאים ושמחים שנעשה עבורם.
בפסח ושבועות התורה מורה לשמוח, אבל בסוכות היא חוזרת על כך שלוש פעמים! הרבי מסביר: בפסח עם ישראל כמו תינוק שנולד, שעתידו לוט בערפל, וגם כשקיבל את התורה אין לנו 'ביטוח' שתקוים בעתיד. אלא שאז חטאו ישראל בעגל, ושבו בתשובה. רק כשצולחים את מבחן קשיי החיים ניתן לשמוח כמו שצריך. ואת זה חוגגים בשמחת תורה.
יהודים רבים נוהרים לבתי הכנסת ביום כיפור. כשזו להם החוויה היהודית היחידה בשנה נותרים זיכרונות פחות נעימים. בשמחת תורה האווירה אחרת: אומרים 'לחיים', שרים ושמחים, ונשאר טעם טוב בפה. נלמד מדוד המלך כיצד עבד את ה' מתוך שמחה גדולה, וגם לא התבייש לרקוד בהתלהבות "כאחד הריקים"...
you're currently offline