ד”ר הנרי רומברג, רופא יהודי מקליבלנד, הופך לשליח, ביוזמת הרבי. סיפורו ממחיש את חזונו של הרבי שכל יהודי הוא שליח ומוטלת עליו החובה להפיץ את היהדות בסביבתו.
הרופא שהפך למוהל
לפני כמה שנים פגשתי ביהודי, שסיפר לי שהיגר מברית-המועצות לארה”ב בשנת 1972, וכשהיה בן חמש, הרב זלמן קייזן ארגן לו ולאחיו בן ה-7 ברית מילה. הוא לא זכר מי היה המוהל, רק את הרב קייזן עומד לצידו בעת הברית.
שנת תשל”ב התאפיינה ביציאה המונית של אלפי יהודים מברית-המועצות. רבים מהם הגיעו לקליבלנד. הרבנית שולה קייזן, יחד עם בעלה, הקימה ארגון שכל עניינו היה לעזור למהגרים החדשים בצרכיהם הגשמיים והרוחניים. הודות לכך שהיו דוברי רוסית, הצליחו לרכוש את אמונם של העולים ולהשפיע עליהם רבות בענייני יהדות.
אחת המצוות שאותם יהודים יקרים הצליחו להתחבר אליהם מיד הייתה ברית מילה. ברוסיה, המצווה הזו נאסרה לפי החוק. חמור מכך, במשך השנים, מוהלים רבים שנתפסו הושלכו לכלא והוגלו לשנים ארוכות. זאת ועוד, בשונה ממדינות המערב – וארה”ב בפרט – שבה רוב האזרחים מלים את בניהם מיד לאחר הלידה, ברוסיה הדבר לא היה מקובל כלל. כתוצאה מכך, רוב רובם של יהודי רוסיה לא היו נימולים. כשסוף סוף יצאו לחופשי, הם הסתערו בשמחה על המצווה הזו. התקיים בהם מאמר חז”ל: “כל מצווה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה… עדיין עושים אותה בשמחה (שבת קל, א).
אלא שדא עקא, בקליבלנד היו מוהלים שידעו למול תינוקות, אבל לא היה מוהל מוסמך לאנשים מבוגרים.
הרבנית קייזן הייתה שולחת קבוצות לניו-יורק כדי לעשות שם את הברית, אבל הוצאות הנסיעה, האשפוז בבתי-הרפואה וכו’ היו עצומות. נוצר צורך דחוף למצוא פתרון לבעיה הזו.
באותן שנים התגורר בקליבלנד רופא מקורב לחב”ד בשם חיים צבי (הנרי) רומברג. ד”ר רומברג התנדב ועזר רבות ליהודי רוסיה להתאקלם בעיר. יום אחד, הרבנית קייזן האיצה ברופא שילמד את אומנות המילה ויפתור את הבעיה. בתחילה הוא היסס, אך אחרי הפצרות חוזרות ונשנות החליט לשאול את הרבי.
הרבי פסק שילמד מילה הן לקטנים הן למבוגרים, וברכו בהצלחה רבה. מצויד בברכת הרבי, ובתוך תקופה קצרה, הוא הפך למוהל הרשמי של יוצאי ברית המועצות בקליבלנד.
“כאן צריכים אותך יותר”
אבל זו לא הייתה הפעם הראשונה שלדוקטור היה קשר עם הרבי.
באותה שנה, כמה חודשים קודם לכן, משפחת רומברג עמדה בפני פרשת דרכים. הד”ר היה אז בתחילת הקריירה הרפואית שלו, והיה עליו להחליט האם להישאר להתגורר בקליבלנד, לעבור לעיר אחרת בארה”ב שיש בה אוכלוסייה דתית יותר, או לעלות לארץ. לד״ר רומברג כבר היה קשר עם הרבי, והוא ידע שלפני החלטה גורלית כזו עליו להתייעץ עם הרבי.
אחרי פסח תשל”ב בני הזוג רומברג נסעו לניו-יורק, וזכו להתקבל ליחידות אצל הרבי. הוא כתב לרבי על שלוש האפשרויות, והוסיף, שעד עכשיו, כשהתגורר בקליבלנד, זכה לעזור לכמה יהודים להתקרב ליהדות. הרבי ענה להם, שעליהם להישאר בקלינבלד: “גנרל לא עוזב את החיילים שלו אפילו לא לצורך שינה” נימק, “והיות שהם עושים עבודה חשובה מאוד בקליבלנד בקשר להפצת יהדות, לכן עליהם להמשיך בזה”.
הוסיפו ושאלו בני הזוג, וכי אי אפשר לעשות את אותה עבודה בארץ ישראל? הרי גם שם יש צורך בהפצת יהדות. הרבי ענה להם שני דברים: ראשית, בארץ הכול מעורב עם מפלגות ופוליטיקה, וקשה יותר להפיץ יהדות, מה-שאין-כן בקליבלנד שהכול פתוח ואף אחד לא יפריע להם לעסוק בהפצת היהדות. בנוסף לכך, בארץ ישנם עוד רבים שיכולים לעשות את העבודה הזו. מה-שאין-כן בקליבלנד, אף אחד אחר לא יעשה את עבודתם.
הם הוסיפו להקשות, הרי לעלות לארץ זוהי גם מצווה! על כך ענה הרבי שהעבודה שהם עושים בקליבלנד היא בגדר “פיקוח נפש”, ופיקוח נפש דוחה כמעט כל מצוה אחרת מהתורה. אותם ילדים יהודיים שהם יקרבו בקליבלנד יגדלו ויקימו משפחות יהודיות, ותהיה לכך השפעה לדורות.
ומה בדבר הרעיון לעבור לגור בעיר אחרת בתוך ארצות הברית? שאלו. הרבי ענה: “בקליבלנד אתם כבר מבוססים, אתם מכירים את הקהילה והקהילה מכירה אתכם. בעיר אחרת תצטרכו להתחיל הכול מבראשית”.
הם חזרו לקליבלנד במשנה מרץ, ודברי הרבי גרמו להם להתחיל להתעסק עם יהודי רוסיה. הוא למד מילה וערך מאות בריתות, והכול בהתנדבות ומתוך הרגשת שליחות גדולה.
מקליבלנד לניו-יורק באמצע החג
לד”ר רומברג נכונה עוד פגישה אחת מאוד לא שגרתית עם הרבי. היה זה בשמחת תורה תשל”ח. בליל שמיני עצרת, באמצע ההקפות, הרבי קיבל התקפת לב. הרבי התעקש לסיים את ההקפות, לעלות לחדרו, להיכנס לסוכה, לעשות קידוש, ורק אחרי שחזר לחדרו – הסכים להיבדק בידי הרופאים.
כל רופא שנכנס חיווה את דעתו שעל הרבי להתפנות מיד לבית-הרפואה, אולם הרבי הודיע ש”מכאן”, מ-770, הוא לא זז. שום רופא לא היה מוכן לקחת אחריות על הטיפול ברבי, אם הוא איננו בבית רפואה. הם טענו שללא המכשור הדרוש, זו סכנת חיים, ואין הם יכולים לקחת זאת על אחריותם
בשעה שש לפנות בוקר, בערך, שוב אירעה התקפת לב חמורה מאוד. באותו זמן שהה ליד חדרו של הרבי רופא בשם ד”ר ריכטר. הרב לייבל אלבסקי, השליח בקליבלנד, היה מיודד מאוד עם הרופא, ופנה אליו ושאלו במה הוא יכול לעזור.
ריכטר ענה, שאם הוא יוכל להשיג רופא שיהיה מוכן לטפל ברבי בצורה שהרבי רוצה, הדבר יהיה מועיל מאוד. הרב אלבסקי, שכבר כיהן אז כמה שנים כשליח בקליבלנד, היה מיודד מאוד עם ד״ר רומברג. הוא התקשר אליו מיד. הד״ר שעמד לצאת לתפילת חג, שמע במזכירה האלקטרונית את הרב אלבסקי צועק מבוהל, ״ד”ר רומברג, הרבי צריך אותך”, הרים מיד את השפופרת. הרב אלבסקי סיפר לו בקצרה מה שקרה ב-770, וביקש ממנו להגיע בדחיפות לניו יורק.
לבוש בבגדי שבת הוא נכנס מיד למכונית, הגיע לנמל התעופה ותפס את המטוס הראשון לניו-יורק. כשנחת בקנדי נכנס למונית והנהג שואל אותו: היום זה שמחת תורה, איך אתה נוסע במונית? הרופא המופתע ענה לו שהוא נוסע להציל חיים, אבל אתה – שאל את נהג המונית – מדוע אתה עובד בחג?
נהג המונית, ישראלי שירד לארה”ב, השיב לו שהוא צריך לפרנס שתי משפחות: את שלו בניו-יורק ואת של הוריו בישראל…
הצלת נפשות – פיקוח נפש
כשהגיע ל-770, כבר היו שם כמה רופאים. ללא שהות הוא הוכנס לחדרו של הרבי. הרבי קיבל את פניו בחיוך. הד”ר שאל את הרבי, האם מותר היה לו לטוס בחג – שעה שיש בברוקלין רופאים רבים. הרבי העניק לו תשובה מעניינת. בזמן התנ”ך, סיפר, לא היה לוח שנה מתוכנן מראש, אלא בית-הדין הגדול היה קובע את ראש-חודש לפי תצפיות עכשוויות של הירח.
המשנה (ר”ה כב, א) אומרת שלצורך קידוש החודש, חכמים התירו לחלל שבת, דהיינו, עדים שראו את מולד הירח בליל שבת, והם נמצאים הרחק מירושלים, עליהם לחלל את השבת ולהגיע לבית-הדין ולהעיד על המולד. ההלכה היא, שאפילו אם הגיעו לבית הדין וגילו שזוג עדים אחרים הקדים אותם, בכל זאת בית הדין קיבל אותם, והדבר לא נחשב לחילול שבת.
מדוע? אומרת המשנה, שאחרת “נמצאת מכשילן לעתיד לבוא” (כא, ב). אם לא יקבלו את עדותם, והם יראו שחיללו שבת שלא לצורך, אזי בפעם הבאה כשיראו את מולד הירח בשבת – הם לא יזדרזו כי אולי מישהו אחר כבר הקדים אותם, והם יחששו מפני חילול שבת שלא לצורך. לכן חכמים התירו לכל העדים לחלל שבת. אומר הרבי: אם בקידוש החודש, שאיננו פיקוח נפש, התירו לכל העדים – גם את אלו שלא היו זקוקים להם – לחלל שבת, בוודאי שעבור ‘פיקוח נפש’ והצלת נפשות בוודאי ובוודאי שמותר וצריך לחלל שבת. אולי בפעם הבאה הרופא יתמהמה בתואנה שמישהו הקדים אותו ואין בו צורך, ויכול לגרום חלילה לסכנת נפשות (שיחות קודש ה’תשל”ז, חלק א’ עמ’ 342).
אחרי החג הוא נשאר לצידו של הרבי במשך שבוע, ביחד עם הרופאים האחרים ששהו שם.
פרשת השבוע היא פרשת קורח – שבת יום ההילולא של הרבי. הרבי ראה בהצלת נפשות ברוחניות עניין של פיקוח נפש, שאי אפשר לדחות בשום אופן, והפך כל יהודי לשליח להפצת היהדות.
הרבי לימד אותנו, שאדם לא גר במקום שנוח לו, אלא במקום שבו הוא יכול לתרום יותר לחברה. הרבי עצמו נהג כך, וגם תבע זאת מכל מי שבא לשאול בעצתו.
זה המסר שעלינו לקחת איתנו בשבת הזו: לשאול את עצמנו איפה אנו יכולים לתרום את חלקנו להפצת היהדות.
This post is also available in: English