בצבא מובחר ישנם כמה סוגי חיילות בהם החיילים מבצעים תפקידיהם השונים, אך את הטירונות כולם ממלאים בשווה. בצבאות ה’ על החייל להיות חסיד שמקריב את טובתו עבור הזולת, ירא-שמיים המלא ביראה ורוממות מה’ ולמדן – כשלומדים תורה לעומק מפנימים כראוי את רצון ה’.
לדבר המפקד: הקשב!
ההתפתחות הטכנולוגית של ימינו מאפשרת לעקוב בצורה הדוקה אחרי כל המערכות במלחמה, שכן היום יכולים לראות בזמן אמת את התפתחות המלחמה, רואים את הפצצות, ניתן להבחין היטב כיצד הכוחות מתקדמים בשטח ולומדים את יכולותיה של כל פצצה ומהותו של כל טיל וכו׳.
אבל בסופו של דבר, הצבא מורכב מחיילים שמבצעים את הפקודות בשטח. החיילים הם אלו שמביאים את הניצחון המיוחל. בחייל שמשרת בצבא יש משהו שונה מכל אדם פשוט, או איש עסקים שגם הוא רוצה בוודאי להשיג ניצחון בעסקיו (נגד המתחרים שלו וכד’), מה מייחד את עבודתו של החייל מעבר לשאר האנשים שרוצים להשיג את היעד שלהם?
ראשית כל, עליו לדעת היטב מהי מטרת המלחמה ומהו היעד, מה מבקשים לכבוש ולהשיג. שנית, עליו לקיים הכל מתוך קבלת עול. החייל מוכרח לציית לפקודות המדויקות שניתנו לו ואסור לו לעשות כפי הבנתו האישית – רק אז ניתן לנצח במלחמה. שלישית, בשעה שיוצאים למלחמה יוצאים עם תרועת ניצחון – עם ׳מארש׳ שגורם למורל גבוה. החיילים יוצאים למלחמה מתוך ידיעה ברורה של ניצחון מובטח, ומבלעדי הידיעה הזאת – ישנם סיכויים גבוהים שהם יפסידו במלחמה.
ביחס שבין הקב”ה לבין יהודי ישנם כמה סוגים: יחס של בן ואביו, מלך ונתין, איש ואשה, אדון ועבד וכן יחס של רמטכ״ל וחייל. פרשתנו נקראת בשם ‘צו’ – לשון ציווי. כמו בצבא, הקב״ה מצווה ואנו מקבלים על עצמנו לקיים את פקודותיו. זהו היחס של חייל כלפי מפקדו.
עד עכשיו קראנו בתורה שהקב״ה ביקש ממשה רבינו למסור דבר-מה לבני ישראל היה זה בלשון של “דבר אל בני ישראל” או “אמור”, ואילו בפרשתנו אנו נתקלים לראשונה בביטוי של צו מלשון ציווי. יש לביטוי זה מאפיין מובהק של צבא. כיון שכל יהודי נמצא בצבאות ה’ ומטרת הצבא היא לכבוש את העולם, דהיינו שכל העולם ידע מיהו המפקד שיש בעה”ב לבירה זו.
כך נתקבל לצבא ה’
בכל צבא ישנם חילות שונים: חיל הים, חיל האויר, חיל היבשה וכו’. גם בצבא ה’ החיילים מתחלקים לסוגים שונים ומגוונים. כאמור, ישנם בעיקר שלושה חילות שהם ג’ העמודים: אברהם הוא חסד, גמ״ח, מדובר ביהודים שעיקר חיותם הוא בלעשות טובה ליהודי שני ולגמול לו צדקה וחסד. ישנם יהודים שהם בחילו של יצחק – שעיקר עניינם הוא תפילה, הם אוהבים ונמשכים לרוחניות. וישנם חיילים שמשתייכים לקבוצה של יעקב שעניינם הוא לימוד התורה – הם צריכים להבין את הכל בשכלם ורוצים טעמים ונימוקים על כל דבר.
כדי לנצח במלחמה זקוקים לכל הסוגים הללו וצריכים את כל הרמות של החיילים, ואם אחד מהם יחסר – חלילה לא יהיה ניצחון במלחמה. כך גם בצבאות ה’, על כל יהודי מוטל לעשות את החלק שלו במלחמה.
כל חייל, לא משנה באיזה חייל הוא משרת, צריך לעבור טירונות. זה דבר שכולם צריכים לעבור בכל הרמות ובכל הסוגים. אפילו טבח צריך לעבור טירונות לפני שהוא מתחיל לשרת בפועל בתפקידו.
למילה חייל ישנה עוד משמעות. חייל זהו ראשי תיבות של – חסיד, ירא שמים ולמדן.
מיהו חסיד? האם מי שחובש לראשו כובע שחור ועטור בזקן? גם כת האמיש – להבדיל – חובשים כובעים ועטורים בזקנים… האם שפת הדיבור – אידיש? ישנם חסידים רבים שאינם דוברי אידיש. וישנם מספיק דוברי אידיש שהם אינם חסידים.
חסיד, הוא זה שמקריב את טובתו האישית למען הזולת, ואין הכוונה דווקא לטובתו הגשמית והחומרית אלא גם הקרבת טובתו הרוחנית למען הזולת.
ירא שמים – אין הכוונה על הפחד מפני העונש, כיון שאז אינו ירא שמים אלא ירא-עונש וחושש מפני העונש שיבוא על גופו. ירא שמים פירושו יראת הרוממות מפני הקב”ה. כמו היחס בין אבא לבן – הבן מקיים את מצוות האב לא בגלל החשש מפני העונש, שאז מדובר ביחס לא בריא ביניהם, אלא מקיים את רצונו משום שאינו רוצה לאכזב את אביו – זוהי יראת שמים.
למדן – ככל שיודעים יותר כך מצליחים יותר. אחד היתרונות הבולטים בצבא האמריקני הוא שיש בו אחוז גבוה מאד של חיילים שסיימו לימודים בקולג׳ ובאוניברסיטה – זה מעניק כוח ועוצמה לכל הצבא. ככל שאדם לומד ויודע יותר – כך כשהוא ניצב בחזית המלחמה הוא יודע טוב יותר כיצד לנהוג נכון.
עם חיילים כאלו בעזרת ה׳ נכבוש את העולם.
This post is also available in: English