עובדה מדהימה: השר לביטחון המדינה של ברית המועצות ומקורבו של סטאלין עסוק בשלושה חסידים צעירים שמנסים להבריח את הגבול… על אלו שקידשו את שמו של ה’ בפועל.
הבריחה שלא צלחה
השבוע גיליתי שאבי, הרב משה ע״ה גרינברג, כבר בתור צעיר בן שמונה-עשרה נחשב לאויב העם בברית המועצות לשעבר, ברמה כזאת שהאנשים הכי קרובים לסטאלין קיבלו דו״ח מפורט על מעשיו.
לאחרונה התגלה מסמך בן אחת-עשרה עמודים, מודפס במכונת כתיבה, שבראשו כתוב ״סודי ביותר״. זהו תזכיר שנשלח בשנת 1950 על ידי האלוף שהיה אחראי על המשטרה החשאית האוקראינית לשר לביטחון המדינה של ברית המועצות, ויקטור אבקומוב, (שהיה אחד האנשים הקרובים ביותר לסטאלין) שבו הוא מדווח על חקירה שמתנהלת בקשר ל״ארגון אנטי סובייטי -שניאורסאהן״.
הם כותבים שהמודיעין האמריקאי הקים מרכז אנטי סובייטי בניו יורק במסווה של ״בית ספר לרבנים״ בראשותו של ״הצדיק שניאורסאהן״, וסניף אירופאי של הארגון הוקם בפריז גם הוא במסווה של ישיבה. הממשלה הרוסית הייתה סבורה שה-FBI עובד עם הרבי בניו יורק, ו-770 הוא בעצם מרכז אנטי סובייטי. אבל מה שהפריע להם יותר מכל היו החסידים שנשארו ברוסיה, שממשיכים לקבל הוראות מהרבי מליובאוויטש.
הם יודעים לדווח שבזמן מלחמת העולם השנייה חסידים רבים ברחו לאוזבקיסטן ושם בגבול עם איראן הם הצליחו ליצור קשר עם ״שניאורסאהן״, שנתן להם הוראות להקים מוסדות ״בתי ספר שניאורסאנים״, ״אנטי סובייטים, בלתי לגאליים״, ושם חינכו ילדים ״ברוח דתית לאומנית״, והם גם נתנו להם אוכל ושינה. מה שבאמת קרה זה שלימדו ילדים יהודיים תורה. אחרי המלחמה ממשיך התזכיר – הם קיבלו הוראה לערוק מרוסיה אל המערב, שזוהי עבירה חמורה בפני עצמה.
הם מדווחים שבשנת 1947 כשנחתם הסכם בין רוסיה לפולין שבהם הותרו תושבי פולין שברחו בזמן המלחמה לרוסיה לחזור לארצם, חסידי חב״ד רבים ניצלו את ההזדמנות, זייפו מסמכי אזרחות פולניים ונמלטו מברית המועצות. היסטוריונים של חב״ד מעריכים שכ-1200 נפשות ברחו דרך לבוב לפולין ואז הממשלה עצרה את זה ושלחה את המארגנים לכלא לשנים רבות.
כל זה הוא רק הקדמה. המוקד העיקרי של הדו״ח הוא הניסיון השני של חסידי חב״ד להבריח את הגבול, הפעם זה היה לרומניה. הם נסעו לעיר צ’רנוביץ ומשם הם ניסו לחצות את הגבול לרומניה. בצ׳רנוביץ הם שמעו שיש איזה מבריח שטען שהוא יכול להבריח אותם לרומניה, אך הם לא ידעו אם אפשר לסמוך עליו, או שהוא סוכן של הקג״ב שרוצה להפיל אותם בפח.
שלשה בחורים ומורה מבוגר היו מוכנים לקחת את הסיכון. הם יצאו לדרך בלילה חורפי אחד של דצמבר 1948, המבריח העביר אותם את הגבול לרומניה ואז הוא הסגיר אותם למשטרה הרומנית. הרומנים העבירו אותם חזרה למשטרת הגבולות הרוסית.
הקג”ב יודע הכול
המסמך מספר את כל סיפור הבריחה וכותב את השמות של הארבעה שניסו להבריח את הגבול, ואחד מהם הוא אבי ע״ה. הם גם כותבים שהם העבירו את האסירים חקירה אינטנסיבית מאוד. מאבי שמעתי על המכות והעינויים שהוא עבר באותם חקירות.
מתברר למפרע שהקג״ב ידע על הכול, וכמה שהחסידים השתדלו לעשות את פעילותם בדרך החשאית ביותר זה לא עזר להם. הביון הרוסי ידע בלי עזרת טלפונים או טכנולוגיה מתקדמת על כל מה שקרה.
המסמך מדווח על אדם בשם זוסיא פורטוגל (זה היה האדמו״ר מסקולען שהתגורר ברומניה) ששלח שני אנשים כדי לשחד את המשטרה הרומנית לשחרר את הארבעה, אבל הם הגיעו מאוחר מדי. המשטרה הרומנית כבר העבירה אותם לידי הרוסים. הסיפור ידוע גם ממקורות אחרים, אבל הקג״ב ידעו גם את זה. הם מציינים בדו״ח שאבי ור׳ מאיר ע״ה יוניק היו תלמידים של המוסדות האנטי סובייטים בטשקנט, כלומר, שהם למדו בישיבה החב”דית במחתרת שהתקיימה בטשקנט.
מה שמדהים בכל הסיפור הזה הוא שהמעצמה החזקה בעולם שבראשה ישב סטאלין ששלט ביד קשה ב-300 מיליון אזרחים, היה עסוק בבריחה של ארבע אנשים, מהם שלשה צעירים בני שמונה-עשרה או תשע-עשרה, וראש המשרד לביטחון המדינה של כל ברית המועצות מקבל דיווח מפורט מה עושה שירות הבטחון כדי לעצור את נתיב הבריחה הזה!…
אבי וחבריו נשפטו ל-25 שנות עבודת פרך בסיביר. השם עזר, וב-1953 סטאלין מת, ואז החליטו לשנות את סעיף האשמה מאנשים שבגדו במולדת לאנשים שניסו להבריח את הגבול, ופסקו שהם כבר שילמו את חובם לחברה ושיחררו אותם.
כמעט כל החסידים שמוזכרים באותו מסמך זכו לצאת מרוסיה, הקימו משפחות חסידיות לתפארת עם בנים ונכדים שעוסקים בעבודת השליחות של הרבי, והפעם לא במחתרת! (מאת דוד מרגולין, אתר חבד.אורג).
חגים של קידוש השם
בפרשת השבוע כי תבוא משה מודיע לעם ישראל שהם כורתים ברית עם הקב״ה שהם ישמרו את התורה, בנוסף לברית שעשו בהר סיני. ואז משה אומר: ״את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלקים – וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה״ (תבוא כו, יז). יש כאן חוזה בין עם ישראל לקב״ה, אנחנו בוחרים בקב״ה והוא בוחר בנו.
הגמרא מספרת על שני תלמידים שהלכו לבקר את רבי יהושע בפקיעין. שאל אותם רבי יהושע איזה חידוש התחדש היום בבית המדרש. הם ענו לו: ״תלמידך אנו ומימך אנו שותים!״. באנו ללמוד לא ללמד, מי אנו שנלמד אותך תורה?!
רבי יהושע התעקש: ״אף-על-פי-כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש״. ואז הוא שאל ״שבת של מי היתה?״. באותו זמן היו שני נשיאים שכיהנו יחד, המבוגר יותר היה רבן גמליאל, והצעיר יותר רבי אלעזר בן עזריה (אנו מכירים את השמות הללו מהגדה של פסח). בדרך כלל בשבת היה דורש רבן גמליאל, אבל שבת אחת בחודש היה דורש הרב הצעיר, רבי אלעזר בן עזריה. בעקבות כך באה השאלה ״שבת של מי היתה״.
הם ענו לו שהשבת דרש רבי אלעזר בן עזריה. אז הוא שאל ״ובמה היתה הגדה היום?״, והם ענו שהוא דיבר על מצות הקהל. כשהם ראו שהוא מאוד נהנה לשמוע את החידוש על מצוות הקהל הם הוסיפו שהוא לימד עוד דבר. הוא דיבר על הפסוק שהזכרנו קודם, ״את ה׳ האמרת היום, וה׳ האמירך היום״.
וכך הוא אמר: ״אמר להם הקב״ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב ״שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד״, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר ״מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״ (חגיגה ג, א). דהיינו, עם ישראל עשו את הקב״ה מיוחד על ידי שהם מאמינים בו ורק בו, והקב״ה עושה את עם ישראל מיוחדים מכל שאר האומות.
רבותיי! כולנו מקדשים ומייחדים את שמו של הקב״ה באמירת ״שמע ישראל״, אבל היו יהודים שקידשו את שמו של הקב״ה לא רק באמירה אלא בעשיה, בהקרבת חייהם. אותם חסידים ברוסיה ישבו בערבות סיביר וגם שם חיו חיים יהודיים. הם יישמו באורח חייהם את הרעיון של ״ה׳ אחד״ ושהוא נמצא בכל מקום, גם במחנה עבודה בסיביר, גם שם הם קיימו תורה ומצוות.
מגיעה כעת עונת החגים. למזלנו השנה החגים כולם חלים באמצע השבוע, ראש השנה חל בשני ושלישי, יום-כיפור בשלישי בלילה וברביעי, סוכות בשני ושלישי וכך גם שמיני עצרת ושמחת תורה. כולם כבר מודאגים ומקטרים מה נעשה שבמשך חודש שלם אי אפשר לעבוד, שבת חג, שבת חג…
יש לנו כאן הזדמנות להוכיח ש״שמע ישראל״ זוהי לא רק אמירה, אלא דרך חיים. ההקרבה שלנו החודש תהיה לקחת בחגים חופש מהעבודה, לא לשלוח את הילדים לבית ספר בחגים, ולחגוג את החגים בשמחה. בוא נעשה משהו שנוכיח לעצמנו ולבני המשפחה שיהדות היא הדבר החשוב בחיינו.
This post is also available in: English