יוסף הצדיק כמודל לקשר שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
כמה סוגים שונים של מערכות יחסים מעצבים את חיינו? חשבו על כך לרגע. בעל ואישה. הורה וילד. אח ואחות. ואפילו מלך ונתיניו — או, במונחים של ימינו, מנהל ועובד.
כל אחד מהם שונה במהותו. למשל, יחסי זוגיות בין בעל ואישה — אלו יחסים הבנויים על אהבה, אך גם על התחייבות. אהבה שיש בה תנאים והקשר מושפע מהמציאות המשותפת.
לעומת זאת, היחסים בין הורים לילדים הם מסוג אחר לגמרי. הורה אוהב את ילדו ללא תנאי, אהבת ילדים להוריהם לצערנו, היא לרוב, אהבה שיש בה תנאים. – אך אהבת ההורים לילדיהם כפי שכולנו יודעים, היא אהבה בכל מחיר.
זה מתבטא גם בכך שהורה יכול להיות קשור מאוד לילדו גם אם הם רחוקים זה מזה בגשמיות, המרחק אינו פוגע בקשר. מנגד, אצל בני זוג הקשר בנוי על חיים משותפים ועל קרבה יומיומית.
בנוסף, קיים עוד סוג של קשר משפחתי: קשר בין אחים או בין אח ואחות. כאן מדובר בקשר דם — קשר שאינו תלוי באהבה מודעת או בבחירה. שני האחים נולדו לאותם הורים, ולכן קיימת ביניהם תחושת שייכות ואחריות הדדית.
‘מי יתנך כאח לי’
גם בקשר שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא קיימים כל סוגי הקשרים שאנו מכירים ביחסים שבין בני אדם.
כולנו מכירים את הפסוק משיר השירים: ״אני לדודי ודודי לי״ — פסוק שנחרט על שרשראות, מודפס על הזמנות לחתונה, והפך לסמל של קשר ואהבה. חז״ל אמרו שכל שיר השירים לא נכתב אלא כדי לתאר את האהבה והקשר העמוק שבין עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
חז״ל מדמים את הקשר בין כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא לקשר שבין בעל ואישה: בורא עולם הוא ה״משפיע״, ואנחנו — כנסת ישראל — ה״מקבלים״. כמו בזוגיות, שבה יש נותן ויש מקבל, ומתוך החיבור הזה נוצרת מציאות חדשה, כך גם בקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא — השפע האלוקי יורד אלינו ומתלבש בעולם.
המילה אלול היא ראשי תיבות של הפסוק ״אני לדודי ודודי לי״. משמעות הדבר היא שבחודש זה אנו פונים אל הקדוש ברוך הוא ומבקשים יחס של אהבה, יחס של קרבה, כמו בין בני זוג — רצון להיות יחד, קרובים ככל האפשר, ולהעמיק את הקשר.
ואז מגיעים הימים הנוראים — ראש השנה ויום הכיפורים — שבהם אנו אומרים את התפילה המפורסמת: ״אבינו מלכנו״.
המילה ״אבינו״ פירושה שהוא אבא שלנו. אנו מדגישים את הקשר הזה, את הצד הזה במערכת היחסים שלנו עם הקדוש ברוך הוא — קשר של אב וילד. אב לעולם אינו מפסיק לאהוב את ילדו. ביחסי זוגיות יש עליות וירידות, יש נישואין ויש גם גירושין. אבל בקשר שבין הורה לילד — אין גירושים. זהו קשר שאינו תלוי באהבה, אלא קשר עצמי, בל יינתק. ההורה אוהב את ילדו בכל מחיר. בראש השנה אנו מנסים לעורר ולגלות את האהבה הזו מצד הקדוש ברוך הוא כלפינו.
אך אז אנו מוסיפים מילה נוספת: ״מלכנו״. וכאן מדובר בקשר מסוג אחר לגמרי. זה אינו קשר של אהבה זוגית, ולא רק קשר של הורה וילד, אלא קשר של מלך ועם. המלך מצווה, ואנחנו מצווים לשמוע בקולו ולקיים את רצונו. זהו קשר המבוסס על יראה, ועל קבלת עול.
בראש השנה אנו מדגישים שני יסודות יחד: אהבה ויראה. מצד אחד — אבינו: יש לו אהבה ללא תנאי לילדיו.
ומצד שני — מלכנו: הוא מלך, ואנחנו מחויבים לשמוע בקולו ולקיים את אשר הוא מצווה עלינו.
ואז אנו מגיעים לעוד סוג של קשר — קשר של אח ואחות. גם סוג קשר זה מובא בשיר השירים. בפסוק ״מי יתנך כאח לי״ — מי ייתן והקדוש ברוך הוא יהיה לנו כאח. לעיתים אנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שיתנהג עמנו דווקא באופן הזה — כאל אח.
ומה בעצם אנו מחפשים בקשר הזה? מה אנו מנסים לעורר אצל הקדוש ברוך הוא כאשר אנו מבקשים יחס של אח לאחיו?
‘ללמוד מיוסף עם אחיו’
כאן אנו מגיעים לפרשת השבוע. על הפסוק ״מי יתנך כאח לי״ מפרש רש״י: ״שתבוא לנחמני כדרך שעשה יוסף לאחיו שגמלוהו רעה, ונאמר בו ‘וינחם אותם’״ (שיר השירים ח׳, א).
רש״י מגלה לנו כאן מה עומד בעומק הבקשה. בקשר של אחים אנו נוגעים בסיפורו של יוסף הצדיק — אח שנפגע, שנעשה לו רע, ובכל זאת ידע לנחם, להכיל, ולגמול בטובה.
יוסף נחטף על ידי אחיו ונמכר לעבד, ועל כך נאמר בתורה: ״גונב איש ומכרו…״. כתוצאה מכך הוא הושלך לכלא במצרים, ושם ישב שתים־עשרה שנה. בסופו של דבר זכה ועלה לגדולה, והפך למשנה למלך מצרים. עברו עשרים ושתיים שנה, עד שהאחים ירדו למצרים לקנות לחם, ״כי הרעב כבד בכל ארץ כנען״. ואז התבררה להם האמת: יוסף, מושל מצרים, הוא אותו אח שהם מכרו.
וכאן מתגלה גודל מעלתו של יוסף — כיצד הוא מגיב לכל זה. הוא אומר להם: ״ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני אלוקים לפניכם״. אל תצטערו, אל תרגישו אשמה. להפך, מתוך מה שנראה כרע יצא טוב גדול, שכן אילו הדברים לא היו מתרחשים כך, לא היה מי שיציל את העולם מן הרעב, ולא היה מי שיציל גם אתכם ממוות ברעב.
ויתרה מזו — יוסף אינו מסתפק בדברי נחמה. הוא מיד מזמין את אחיו להתיישב בארץ גושן, כדי שיוכל להאכיל אותם, לפרנס אותם ולדאוג לכל צורכיהם.
יוסף עשה כאן את הבלתי אפשרי: לא רק שלא כעס על אחיו, לא רק שלא נקם בהם, אלא גמל להם טובה תחת רעה — כפי שכותב אדמו״ר הזקן בפרק י״ב בתניא.”אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות, כמו שכתוב בזוהר … ללמוד מיוסף עם אחיו.”
מסביר הרבי במאמר, שבכל יהודי יש את יוסף הצדיק. ומי הוא ה״יוסף״ כאן? זהו הקדוש ברוך הוא. בתוך כל יהודי קיימת נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, חלק מהקב״ה עצמו.
הנשמה יורדת לעולם הזה למטרה אחת: לקיים את רצון ה’. ללמוד תורה ולקיים מצוות, לברר את העולם ולהעלות אותו לקדושה. וכתוצאה מכך, גם הנשמה עצמה נשכרת — היא מתעלה ומגיעה לדרגה רוחנית גבוהה יותר דווקא על־ידי קיום המצוות בעולם הזה.
אבל כאשר הנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף ובנפש הבהמית, מתרחש דבר כואב. האדם, במעשיו, כביכול חוטף את הנשמה ומכריח אותה להיות עבד לרצונות הגשמיים שלו. האדם רוצה לאכול, לישון, ליהנות — והנשמה נגררת בעל כורחה אחרי הרצונות הללו. במצב כזה, הנשמה כביכול שבויה בתוך הגוף, כלואה בתוך התאוות והרצונות הגשמיים של האדם — ממש כמו יוסף הצדיק.
ועל זה אנו מבקשים מהקב״ה שינהג בנו כמו שיוסף נהג עם אחיו. ״כי כל דבר בלתי רצוי שאדם עושה הוא דוגמת העניין שעשו השבטים ליוסף שמכרו אותו למצרים, והבקשה מי יתנך כאח לי היא שהגם שע״י מעשינו הלא טובים גרמנו להקב״ה ענין שבדוגמת מכירת יוסף למצרים מכל מקום יגמול לנו טובות כדרך שעשה יוסף עם אחיו …אנו מבקשים מהקב״ה דהגם שחטאנו לפניו מכל מקום יתן לנו כל טוב. וכמו שיוסף לא היה טינא בלבו על אחיו…כן אנו מבקשים מהקב״ה שימחול על כל עוונותינו..ושיעורר אותנו לשוב אליו״ (ספר המאמרים תשכ״א ע׳ קס״ג ואילך)
והדרך לזכות ליחס כזה מהקדוש ברוך הוא היא בדרך של מידה כנגד מידה. כאשר אנו מוותרים ומוחלים לאלו שגמלו לנו רעה, ולא רק שאיננו נוקמים — אלא אדרבה, גומלים להם טובה תחת רעה, נזכה שגם הקדוש ברוך הוא ינהג עמנו באותה מידה: שיגמול לנו טובה תחת רעה, שיעניק לנו חיים טובים ומאושרים, בגשמיות וברוחניות גם יחד,
ר׳ סנדר
האדמו״ר הזקן אמר פעם, שהסיפור הבא על ר׳ סנדר הוא דוגמה חיה למה שכתב בתניא בנוגע ליוסף ואחיו.
ר׳ סנדר היה חסיד של האדמו״ר הזקן. הוא היה אדם עשיר, מעורב מאוד בצדקה ובחסד, תלמיד חכם גדול ובעל מידות נעלות. איזה מתנגד לתנועת החסידות, שהיה גם מתחרה עסקי, ניסה להרוס את פרנסתו של ר׳ סנדר על-ידי הלשנה שקרית לשלטונות. אף על פי שהמזימה לא הצליחה בסופו של דבר, ר׳ סנדר ספג הפסדים כספיים כבדים ונאלץ לעזוב את עסקי התה.
האיש שניסה לפגוע בו לבסוף חלה, ירד מנכסיו, ומשפחתו נותרה במצב קשה. כאשר בתו הגיעה לגיל נישואין, לא היה לו כל אמצעי לתת לה נדוניה.
יום אחד הגיע ר׳ סנדר לבקר את האיש החולה בביתו. הוא חיזק אותו בדברי עידוד ונחמה, וכאשר יצא מן הבית מצאה המשפחה חבילת כסף מונחת מתחת לכר — סכום שהיה בו כדי לספק נדוניה מכובדת לבתו. כך הגיב ר׳ סנדר לאדם שניסה להרוס אותו: לא בכעס, לא בנקמה, אלא בחסד. הוא גמל רעה בטובה. (מתוך הספר ״למען ידעו״, עמ׳ 275)
(מתוך שיעור של הרב מרדכי פרקש לפרשת ויחי תשפ״ו)
This post is also available in: English