לא תמיד הישועה מגיעה מאיפה שאנחנו מצפים, ה׳ הוא זה שמנהל את הסיפור.
בשבועות האחרונים אנו עדים למראה מטלטל: אזרחי איראן יוצאים לרחובות, מפגינים נגד המשטר, מתקוממים נגד שלטון מדכא ומבקשים חירות. מארצות הברית נשמעות הצהרות של תמיכה: אנחנו איתכם, נעזור לכם, תחזיקו מעמד. אך בינתיים – העזרה מתעכבת. והמפגינים נשארים לבדם מול מציאות קשה מאוד.
קשה שלא לחוש עד כמה התמונה הזו מוכרת לנו מהתורה.
ההפטרה של פרשת וארא מחזירה אותנו אל סוף ימי בית ראשון, אל תקופה שבה עם ישראל נקלע בין מעצמות, נאחז בתקוות שווא, ושוב ושוב טעה בקריאת המציאות – המדינית והרוחנית גם יחד.
כדי להבין את דברי יחזקאל שבהפטרה, צריך לחזור מעט לאחור, אל המאבק הגדול של אותה תקופה: המלחמה בין מצרים לבבל.
לאחר נפילת אשור עלו שתי מעצמות שנאבקו על השליטה באזור: מצרים מדרום ובבל ממזרח. ארץ ישראל, וממלכת יהודה הקטנה שבתוכה, ישבה בדיוק באמצע. מצרים ניסתה לשוב לגדולתה הישנה, בבל עלתה ככוח חדש. המאבק ביניהן הוכרע בקרב כרכמיש, שם הובסה מצרים תבוסה מוחלטת. מאותו רגע היה ברור למי שפקח עיניים: בבל היא הכוח השולט, ומצרים איבדה את יכולתה להשפיע באמת.
ירושלים מסרבת להפנים
אבל בירושלים סירבו להפנים. כאן נכנס ירמיהו הנביא. ירמיהו ראה את ההיסטוריה בעיניים אלוקיות. הוא חזר והזהיר: אל תביטו למצרים. אל תבנו על הבטחות של כוח שכבר עבר זמנו. בבל היא הכלי שבחר בו הקדוש ברוך הוא.”נבוכדנצר עבדי” כך הוא מכנה אותו. לא מפני שהוא צדיק, אלא מפני שדרכו מתבצע רצונו של הקב”הי.
המסר של ירמיהו היה חד וברור: קבלו את עול בבל, אל תמרדו, אל תשלו את עצמכם שמצרים תבוא להציל. מי שיבחר בדרך הזו – יציל חיים ועתיד.
אך עם ישראל, והנהגתו, חזרו שוב ושוב על אותה טעות. כי סירבו לקבל את העובדה שהקב״ה העביר את ההנהגה ההיסטורית לבבל.
כאשר ממלכת יהודה הרגישה שבבל מהדקת את אחיזתה, העם נבהל והחל לומר: ״מצרים תציל אותנו״. מצרים הייתה המעצמה המוכרת והקרובה, וההנהגה בנתה את כל התוכנית שלה על ההנחה הזאת.
שוב ושוב ירמיהו הנביא הזהיר: אל תסמכו על מצרים, ואל תמרדו בבבל. אבל ממלכת יהודה התעלמה ממנו, מרדה בכל זאת — ובבל הגיבה מיד. נבוכדנאצר צר על ירושלים והחל המצור. העיר נחלשה, והרעב הכה.
ואז, לרגע קצר, היה נדמה שממלכת יהודה צדקה: חיל פרעה יצא ממצרים, ובבל נסוגה זמנית. בירושלים חגגו וחשבו שמצרים באה להציל. אבל ירמיהו הזהיר: אל תתפתו — בבל תשוב, ומצרים לא תושיע.
וזה בדיוק מה שקרה. מצרים לא מילאה את התקווה שתלו בה. בבל חזרה, המצור התהדק, ירושלים נפלה, צדקיהו נתפס, ובית המקדש נשרף. בסופו של דבר, מצרים לא הייתה הצלה — אלא מה שיחזקאל הנביא מכנה ״משענת קנה לבית ישראל״ דבר שנראה כמו תמיכה, אבל קורס ברגע שנשענים עליו.
“לך אתן פתחון פה”
וכאן נכנס יחזקאל. כדי להבין את נבואות מצרים של יחזקאל, צריך לזכור למי הוא מדבר. הוא אינו פונה למצרים עצמה, אלא בראש ובראשונה לעם ישראל שבגלות בבל, שעדיין נאחז בתקווה שמצרים תתערב ותשנה את המהלך. ירושלים עוד עומדת, והלב מסרב לקבל שהסיפור כבר הוכרע.
הנבואה נפתחת: “הנני עליך פרעה מלך מצרים התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו” (יחזקאל כ״ט, ג) מצרים מציגה את עצמה כתנין קדום, כוח טבע בלתי מנוצח, כזה ששולט במימיו ואינו זקוק לאיש. ויחזקאל מיד חושף את שורש החטא: “אשר אמר לי יאורי ואני עשיתני” זוהי עבודה זרה וזו הסיבה שמצרים עתידה ליפול.
ואז מגיע הפסוק שמכוון ישירות אל עם ישראל: “וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה’ יען היותם משענת קנה לבית ישראל” (שם, ו) מצרים אינה סתם חלשה — היא משענת שקר. הניסיון להיתלות במצרים נכשל.
בכך יחזקאל משלים את מה שירמיהו התחיל. החטא של ישראל לא היה רק מרד מדיני, אלא סירוב לקבל הנהגה אלוקית חדשה. שוב ושוב הם העדיפו הבטחות מוכרות על דברי הנביאים.
אומר הרבי, שסיום ההפטרה הוא המפתח להבנת כל הסיפור. לא רק מה קרה – אלא למה זה היה צריך לקרות כך.
ההפטרה מסתיימת בפסוק:“ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני ה׳” (יחזקאל כ״ט, כ״א) הפסוק הזה אומר הרבי מגלה שהחורבן של מצרים הוא כדי לאמת את שליחותו של הנביא.
יחזקאל מדבר בשם הקדוש ברוך הוא. הוא אומר דברים לא פופולריים, מנוגדים לאינטואיציה המדינית ולתקוות העם. רבים כבר השתכנעו. רבים כבר הבינו שהוא נביא אמת. אבל עדיין נשארה קבוצה של ספקנים, ולמען אותה קבוצה קטנה – אומר הרבי – היה כדאי שיתרחש כל זה.
ובלשונו של הרבי: ״ שבזה מודגש שהמטרה והתכלית בכל עניינים אלו הנעשים מאת השם היא בשביל ישראל. בעת נבואתו על מצרים ופשיטא בית נבואתו על נבוכדנאצר היה יחזקאל נביא ידוע במשך כמה שנים ורוב בני ישראל האמינו בו כנביא, ומכל מקום מוסיף כאן בנבואה זו שבני ישראל יראו שנתקיימה נבואתו ויאמינו בדבריו.
והקדוש ברוך הוא עושה מלחמת נבוכדנאצר ומצרים שהיו אז שני ממלכות אדירות… בשביל ״שלך אתן פתחון פה״ שיבוא מזה תועלת לישראל ולא רק לכלל לישראל אלא אף למתי מספר דבני ישראל (שלא האמינו ביחזקאל) (לקו״ש חלק ל״ו ע׳ 36)
מצרים נופלת לא מפני שהיא רק מעצמה יהירה, אלא כדי שיתברר למפרע שיחזקאל לא דיבר מדעת עצמו. שהנבואות אינן ניחושים. שהמציאות כולה מתיישרת לפי דבר ה׳ שבפי הנביא.
“ולך אתן פתחון פה” – לא רק שיחזקאל ידבר, אלא שיהיה לו פתחון פה מוכח. שהמאורעות עצמם יפתחו את הפה בשבילו. המציאות תגיד: הוא צדק.“וידעו כי אני ה׳”
מתברר שהמלחמה בין מצרים לבבל, נפילת האימפריות, משמשים כדי לבסס אמון מוחלט בדבר ה׳. אפילו אם זה נוגע רק ל“אחרונים שבספקנים”.
כל מה שקורה בשבועות האחרונים זה כדי לחזק את הביטחון של עם ישראל בקב״ה. כאשר ״מלכויות מתגרות זו בזו״ מבינים שזה הכל בשביל להזכיר ליהודי ״שיש בעה״ב לבירה זו״ ואין לו מה לדאוג אלא יש יד מכוונת מלמעלה.
ובקרוב ממש נזכה לביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
This post is also available in: English