המן הרשע ערך גורל כדי לערער את ביטחונם של היהודים וליצור את הרושם שרצון ה’ הוא שיתבצע זממו. אולם עם ישראל הוכיח שבכוחו לשנות את גורלו, אף אם הגזירה נחתמה בידי מלכו של עולם.
“אופרויף”
מנהג ישראל, שחתן בשבת שלפני חתונתו עולה לתורה, מה שנקרא “אופרויף”. בחב”ד כל חתן, ולא משנה באיזו מדינה הוא מתחתן, רוצה לעלות לתורה ב-770 במניין של הרבי. לעיתים קרובות הביקוש היה גדול מההיצע: הרי יש שבע עליות בלבד; הרבי היה עולה ל”מפטיר”, ויש שנים-עשר חתנים: איזה חתן יעלה ואיזה לא? לכן נהגו להטיל גורל. מי שזכה בגורל, עלה לתורה במניין של הרבי. מי ששפר עליו מזלו היה זה שזכה בעליה השביעית, ומיד אחריו הרבי עלה התורה.
‘גורל’ מטילים לא רק כדי שלא יהיו מריבות. היהדות מאמינה שהגורל מגלה לנו את רצון הקב”ה, וכמו ששלמה המלך אומר: “בחיק יוטל את הגורל ומה’ כל משפטו” (משלי טז, לג). דהיינו, שמשפט הגורל הוא מהקב”ה. יתרה מזו, הרבי מביא בשיחות מתשובות הגאונים: “אין הגורל אלא מפי שמים… והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות” (התוועדויות תשמ”ה ח”ב עמ’ 1319).
לכן מוצאים בתורה כמה פעמים שימוש בגורלות. הקב”ה מצוה את משה: “אך בגורל יחלק את הארץ” (פנחס כו, נה). כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל, וניגשו לחלק אותה לשבטים, הצטוו לעשות את החלוקה באמצעות גורל. לא רק כדי למנוע מריבות, שכל אחד יטען שהשני קיבל חלקה טובה ממנו, שזה בלבד סיבה טובה לעשות גורל, אלא כי “מה’ כל משפטו” וכך יודעים מהו רצון ה’.
לוחמה פסיכולוגית
זה מביא אותנו לפורים. מה משמעות השם ‘פורים’? מאיפה מגיע השם הזה? המגילה עצמה שנקרא אותה בפורים מלמדת אותנו: “על כן קראו לימים האלו פורים על שם הפור”. דהיינו, כשהמן החליט “להשמיד להרוג ולאבד” הוא הטיל “פור” – גורל בפרסית, ויצא שחודש אדר זהו החודש המתאים כדי להוציא את הגזירה נגד עם ישראל. על שם אותו “הפור” אנו קוראים לחג “פורים”.
נשאלת השאלה, מדוע המן לא החליט לבד באיזה יום להוציא את מחשבתו אל הפועל? מדוע הוא הוצרך להשתמש בגורל? מה להמן ולגורל?
מי שמבקר במוזיאון השואה בוושינגטון לומד דבר מעניין. הם מראים שם לא רק את זוועות השואה, אלא את התהליך שהכשיר את הלבבות של אזרחי גרמניה ואירופה לשואה. איך עשו רצח אופי ליהודים. כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה, הם לא התחילו מיד להרוג יהודים, אלא פתחו ב”לוחמה פסיכולוגית”. הם כינו את היהודים “אבק אדם”, ואסרו עליהם לשבת על אותם ספסלים בפארקים שעליהם יושבים בני גזע הארי, וכו’. זה היה תהליך של שנים שערער את המורל של היהודים, עד שהם הרגישו בעיני עצמם כנחותים. כך הם שברו את כוח ההתנגדות שלהם, והיה להם קל יותר לבצע את הפתרון הסופי, ר”ל. זה מה שהמן רצה לעשות.
נשק יום הדין
המגילה מספרת לנו, שהמן “הפיל פור הוא הגורל להומם ולאבדם” (ט, כד). “להומם”, פירושו, לבלבל אותם. מדוע שהגורל פתאום יבלבל אותם? אלא, המן ידע שעם ישראל מאמין שבגורל מתבטא רצונו של הקב”ה, אז הוא אמר: אני לא אהיה זה שיחליט באיזה יום תתקיים ההשמדה. את זה אשאיר לקב”ה. אדרבא, הוא זה שיחליט מתי להשמיד חלילה את עם ישראל. המן לקח את הטכניקה היהודית של גורל, והשתמש בה כדי לערער את הביטחון שלהם בקב”ה, ובכך להחליש את ההתנגדות שלהם. לכן הטיל גורל.
בסיפור של פורים התגלה דבר נפלא: לעם ישראל יש את הכוח לשנות את הגורל שלהם, אפילו אם זו גזירה שנגזרה על-ידי הקב”ה ונחתמה בטבעת המלך – מלכו של עולם – ונשלחה לכל המדינות, זה עדיין לא היה סוף פסוק.
המגילה מספרת, שכשמרדכי היהודי שמע על הגזירה, הוא קרע מיד את בגדיו: “וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה” (ד, א). מרדכי העיר את עם ישראל, העמיד אותם על חומרת המצב ועורר אותם לתשובה. וכשאסתר הסכימה להסתכן בעונש מוות, וללכת למלך כדי לבקש על עמה, היא הציבה תנאי: “…כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי… שלשת ימים”. גם היא עצמה צמה. צום זה, בנוסף לסיפור המדרש שמרדכי אסף עשרים ושתים אלף ילדים שהיו מוכנים ללכת במסירות נפש, נתן את הכוח לעם ישראל לשנות את ה’גורל’ שלו ו”נהפוך הוא” ו”ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר” (ח, טז).
בלוח השנה היהודי ישנו עוד חג עם שם דומה. חג חשוב מאוד, יום הכיפורים. כ-פורים משמעותו – כמו פורים. לכאורה, אין חגים שנראים סותרים אחד את השני יותר מאשר פורים וכיפורים. בפורים אנחנו אוכלים שותים שמחים ומשתכרים, ואילו בכיפורים אנחנו אסורים באכילה ושתיה, יושבים כל היום בבית הכנסת וכו’. אם פורים הוא היום הכי שמח בלוח השנה היהודי, אז יום כיפורים הוא היום הכי רציני בשנה. לכאורה פורים וכיפורים הם הפכים גמורים.
אבל כשמתבוננים קצת יותר לעומק מגלים שלשני החגים יש מוטיב זהה. מהו יום הכיפורים? כולם מכירים את התפילה “ונתנה תוקף”, שבה אנו אומרים: “בר”ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון… מי יחיה… מי יעשיר… ומי ירום”.
המשמעות היא, שהכול כבר נפסק ונחתם בהתאם למעשיו של האדם בשנה החולפת. גורלו של כל אדם נקבע. ואז כל המתפללים בבית הכנסת מכריזים בקול רעש גדול: “ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה”. נכון שיש גורל והכל נחתם, אבל לעם ישראל יש את “נשק יום הדין” שאיתו הם יכולים לשנות כל גזירה שהקב”ה חתם עליה (ראה לקו”ש ח”ד ע’ 1278).
עם ה’נשק’ הזה מרדכי השתמש לפני אלפיים וחמש מאות שנה בפרס, ועם הנשק הזה אנחנו משתמשים כל שנה ביום-הכיפורים.
את הנשק הזה אנחנו מוציאים בכל פעם שמתרגשת סכנה על עם ישראל. פורים ויום הכיפורים נראים שונים מאוד במבט חיצוני, אבל עמוק בפנים הם אותו הדבר. בשניהם מתגלה הקשר של היהודי עם הקב”ה, שהוא למעלה מטעם ודעת. ברגע שיהודי מעורר מתוכו את הקשר העמוק הזה, בפורים או בכיפורים או בכל יום שביניהם, הוא יכול להכתיב את עתידו.
אם זה נכון בכל יום, על-אחת-כמה-וכמה בהגיע חג הפורים. אז יש ליהודי כוח מיוחד לגלות את הקשר הזה. לא משנה מה היה אמור להיות הגורל שלו: בפורים, עם קצת ‘לחיים’ והרבה שמחה, אפשר לעשות מה שביום-הכיפורים עושים עם צום ויום שלם של תפילות.
לכן, כדאי לנצל את ההזדמנות, ולדאוג לכך שפורים השנה יהיה פורים עם תוצאות טובות.
This post is also available in: English