כיצד הגיעו בני ישראל למצב של ייצור עגל הזהב, ומדוע נמנעו מלמנות את אחד מתלמידי משה למלא את מקומו? על מהות התפקיד של רועה ישראל.
“קורא מחשבות”
בשנות השישים של המאה הקודמת גר בניו יורק יהודי שקרא לעצמו אדמו״ר. והוא היה מפורסם כאחד שקורא מחשבות.
אדם היה בא אליו לנטילת עצה, ועוד לפני שהספיק לומר את דבריו ‘האדמו״ר’ היה אומר לו: אתה אדם נשוי, יש לך שלושה ילדים, וכעת הבת שלך סובלת מהבעיה הזאת, ואתה פנית לאותו רופא שיעזור לך, ואני חושב שכדאי שתפנה לרופא אחר וכו׳. או אדם שמגיע לבקשת עצה בעסקים, הלה היה אומר לו מיד באיזה עסק מדובר, כמה כסף הוא השקיע, ומיד משיא לו עצה בעניין. אנשים היו המומים. איך זה שהוא ידע את הסודות שלפעמים אפילו הנשים שלהם לא ידעו? כמובן, השמועה על אותו “רבי” עשתה לה כנפיים, וחצרו נהנתה משגשוג כלכלי. הוא היה מבטיח שתמורת סכום מסוים הוא יתפלל לרפואת חולים מבני המשפחה וכו׳. אנשים באו ותרמו לו, והעסק פרח.
בשנת 1971 לערך הגיע עיתונאי לביקור. מיד כשנכנס, עוד לפני שהספיק לומר מילה, האדמו”ר אמר לו: אתה נשוי ויש לך שלושה ילדים וכו׳, ואני מציע לך כך וכך. אבל אותו עיתונאי לא היו לו ילדים והוא כלל לא היה נשוי. אבל מה שכן קרה, זה שהוא נתן לגבאי את הפרטים הללו. המנהג אצל אדמו״רים רבים הוא שלפני שנכנסים לרבי הגבאי הוא זה שכותב על פתק עבור הנכנס את הסיבה שהוא הגיע לביקור ומה הוא בא לשאול.
אותו עיתונאי, שלא היה נשוי, שיקר לגבאי שהוא נשוי ויש לו שלושה ילדים. אז התברר שהאדמו״ר לא ממש ‘יודע מחשבות’, אלא הוא יודע מה אנשים מספרים לגבאי טרם כניסתם אליו. לאחר חקירה ודרישה התברר שבין חדרו של הגבאי והחדר של האדמו״ר היה מותקן אינטרקום, וכל מה שנאמר בחדר של הגבאי האדמו״ר שמע. וכשאותו אדם נכנס לחדרו, הוא כבר היה ‘מעודכן’ בכל הפרטים ויכול היה לשחק את המשחק כאילו הוא יודע מחשבות.
כמובן, לאחר שהתגלתה התרמית תבעו אותו על הוצאת כספים במרמה והוא הורשע בבית המשפט. כתוצאה מכך הוא פרש.
איך זה קרה?
פרשת השבוע, בעיקרה היא על חטא העגל.
שואל הרבי את השאלה המתבקשת: איך קרה דבר כזה? הרי ״זמן קצר לפני זה עמדו… בהר סיני ושמעו עשרת הדברות, כולל הציווי ד’אנכי ה׳ אלוקיך וגו׳’, לא תעשה לך פסל וגו׳, וגם ראו את הקולות… ואיך יתכן שאחר כל הגילויים האלו יעלה על דעתם לעשות עבודה זרה?
מתרץ הרבי שבתורה מסופר: ״וירא העם כי בושש משה לרדת גו׳ עשה לנו אלקים גו׳, כי זה משה האיש …לא ידענו מה הי׳ לו״. היינו, שלא בקשו דבר שיהיה במקומו של הקב״ה ח״ו, אלא מישהו במקום משה… ומה שאמרו ״עשה לנו אלקים״ הרי פירשו מיד שאין כוונתם (לעניין של אלקות) אלא רק ״אשר ילכו לפנינו (במקומו של משה) כי זה משה האיש… לא ידענו מה היה לו… ובשם אלקים זה… נתכוונו לרב ושר״. אלא שאחר כך נסחבו קצתם בחטא העגל עד שחשבוהו לע״ז ממש״ (לקו״ש חי״א ע׳ 141 ואילך). דהיינו, שהם לא רצו לעשות עבודה זרה אלא חיפשו תחליף למשה רבינו.
אבל עדיין נשאלת השאלה, נכון שמשה נעלם ולא נודע מה היה לו. בנוהג שבעולם, כשמנהיג נפטר או מתפטר ממנים מנהיג אחר במקומו, ואם כן, כשמשה נעלם הרי הדבר המתבקש הוא למנות מנהיג אחר במקומו. הם היו צריכים להציע למנות את אהרן או את כלב, יהושע וכו׳. אבל מה פתאום עגל? איך הם הגיעו לרעיון כזה?
ממוצע המחבר
אלא ישנם שמסבירים, שבני ישראל חששו שאם ה’ממוצע’ שמעביר להם את דבר ה׳ יהיה אדם בשר ודם, שיבוא איזה שרלטן ויאמר שהוא מדבר בשם השם. ולכן הם העדיפו שזה יהיה משהו ממתכת משהו כמו אַלֶקסָה (Aelxa) שדרכו יעבור דבר ה׳ בלי סינון של אדם שיש לו בחירה חופשית ויכול להוסיף ולגרוע. לכן הם הציעו עגל.
בפועל רואים שהקב״ה רצה שדבר ה׳ יעבור דווקא דרך בן אדם בשר ודם. דווקא דרך משה. ואחר כך כל הנביאים שבאו אחריו, אף-על-פי שאכן אותו החשש התברר כאמיתי, וכפי שאנו קוראים בתנ״ך על נביאי שקר שהיו במשך הדורות ויתרה מזו, התורה עצמה מזהירה אותנו שלא נלך שולל אחרי נביאי שקר. אם כן, נשאלת השאלה מדוע באמת הקב״ה לא יצר איזו שהוא סִיִרִי (Siri) שיעביר את דבר ה׳ ואף אחד לא יוכל לעוות ולשנות את דבריו?
התשובה היא, שתפקידו של משה רבינו (וכל הנביאים שלאחריו) לא הייתה רק לומר לעם ישראל את דבר ה׳ ולפרוש לאהלו. משה רבינו היה צריך לעורר כל יהודי ויהודי שהוא אכן יקיים את דבר ה׳.
משה רבינו, בלשון החסידות, נקרא ‘ממוצע המחבר’, כמו שנאמר עליו ״אנכי עומד בין ה׳ וביניכם״ (דברים ה, ה). משה לא היה ‘נער משלוחים’ בשירותו של הקב״ה. שכשהוא רוצה לשלוח שני לוחות הברית, הוא מזמין כ’שירות משלוחים’ את משה, וזה מביא את המשלוח מהר סיני לעם ישראל שנמצא במחנה.
התפקיד של משה היה לדאוג שכל אחד מבני ישראל אכן מתקשר ומתחבר לקב״ה. ואם ישנו יהודי אחד שעדיין לא קשור לקב״ה, זוהי בעיה של משה. כמו רועה צאן שצריך לבדוק ולהבטיח שכל כבש יאכל את העשב כי אחרת הוא ימות, כך גם משה רבינו שנקרא ‘רועה’ ישראל, עליו לדאוג שכל יהודי יקבל את המזון הרוחני ויתקשר לקב״ה. וזה היה תפקידם של כל הנביאים בעם ישראל.
בטסמניה זקוקים לרב
ברצוני לחלוק איתכם את הסיפור הבא, שמבטא מה הפירוש ״רועה ישראל״.
בשנות השישים התגוררה באחד מקיבוצי השומר הצעיר בארץ הקודש משפחת הסופר. אב המשפחה, מיכאל, היה פרופסור לסטטיסטיקה, ויחד עם אשתו הם עזבו את הארץ ועברו לטסמניה שבאוסטרליה. בטסמניה חיו באותה תקופה כשלושים משפחות יהודיות, שאף אחת מהן לא הייתה שומרת מצוות, אך בכל זאת הן שמרו על חיי קהילה ונהגו ללכת לבית הכנסת בשבתות וחגים. לקהילה לא היה רב, והחזן שידע לקרוא את התפילה בקול ולקרוא בתורה, מילא את התפקיד של מנהיג הקהילה.
מיכאל ואשתו לא היו מעורים בחיי הקהילה, מאחר והם התמסרו ללימודיהם באוניברסיטה. יום אחד ביקשו אנשי הקהילה לשוחח עם מיכאל. הם הודיעו לו שהחזן שהיה להם למנהיג עזב את המקום, ולכן החליטו שמיכאל הוא המתאים למלא את מקומו כחזן וכקורא בתורה, כיוון שהוא היחיד שיודע לקרוא עברית כראוי… מיכאל הופתע מאוד לשמוע בקשה זו. הרי לא היה לו שום קשר עם חיים דתיים ועם בית כנסת. הוא אמר להם שמעולם לא ביקר בבית כנסת, ואינו מכיר מאומה בתחום זה. אולם הם לא ויתרו. הם טענו שמבחינתם כלל לא חשוב אורח החיים שלו ושל אשתו, העיקר שהם יעזרו להם להמשיך לנהל את חיי הקהילה כמו שהיה עד עתה. הם הפצירו בו שוב ושוב, ומיכאל לא יכול היה לסרב, והסכים לבקשתם. הוא לא ראה בכך פעילות דתית, אלא עזרה חברתית לקהילה.
לפעול, הוא התחיל לשמש כחזן ובעל קורא, ולאט לאט הוא ואשתו נכנסו יותר לנושא. תוך כדי התהליך, הם החלו להעלות במוחם מחשבות בקשר לעתיד ילדיהם מול סכנת ההתבוללות, והגיעו למסקנה שבכדי למנוע סכנה זאת כדאי להם לשמור קצת מצוות, דבר שיבדיל את הילדים מילדים גויים. אך מאחר שלא היו בסביבתם יהודים שומרי מצוות, והם עצמם לא ידעו איך עושים זאת, לכן התחילו לקיים את המצוות המוכרות בכוחות עצמם – הדלקת נרות שבת, קידוש, שמירת שבת עד כמה שידעו, וכיוצא באלו.
מהר מאוד השמירה של מצוות כה מעטות לא סיפקה אותם. הם רצו לדעת יותר על משמעות יתר המצוות ואיך מקיימים אותן, ובכלל – חיפשו ללמוד קצת יותר אודות יהדותם. אולם לא היה ממי ללמוד. בכל האזור לא היה למי לפנות בנושאים אלה, וכמובן שגם ספרים לא היו בנמצא. אלה היו הימים של לפני האינטרנט. הם הרגישו מצוקה של ממש. רצון חזק ללמוד ולהעמיק, מבלי יכולת לעשות זאת בפועל.
אנקדוטה אחת הממחישה את חוסר הידיעה שלהם, היא שפעם הגיע לבית הכנסת יהודי שידע קצת יותר מהם, והוא העיר להם שבתפילת ערבית לא עושים חזרת הש״ץ…
יום אחד, הגב׳ הסופר התפללה לה׳ מעומק ליבה, ואמרה: ״ריבונו של עולם, ברצוננו לשמור את התורה שלך, אבל אנו לא יודעים איך. אנא, עזור לנו״.
דאגת הרועה לכל אחד
כמה ימים אחר כך, הופיע בבית הכנסת יהודי עטור בזקן ולבוש כרב. מיכאל ניגש אליו בשמחה רבה ושאל אותו שאלות רבות ובירר דברים רבים שרצה לברר. אחר כך הזמין אותו לביתו, ובבית הוא ענה בסבלנות לכל שאלותיהם והדריך אותם בשמירת המצוות. היהודי הזה היה הרב חיים גוטניק, רב חב”די מפורסם במלבורן. עם הזמן הקשר ביניהם התהדק, ולאט לאט התחילו לשמור יותר ויותר מצוות, והתקרבו לדרך התורה. בהמשך עברו לגור במלבורן אוסטרליה, והצטרפו לקהילה החב”דית שבמקום.
עד המעבר למלבורן, הם לא ידעו כלל מה הביא את הרב גוטניק לבקר בטסמניה. יום אחד גברת הסופר נפגשה עם הבת של הרב גוטניק, והן שוחחו ביניהן. בין השאר היא סיפרה לה שקודם לכן הם גרו בטסמניה. כאשר בתו של הרב גוטניק שמעה על כך, היא אמרה שיש לה סיפור מדהים בקשר לטסמניה.
היא סיפרה שלפני כמה שנים אביה קיבל מכתב מהרבי מליובאוויטש, בו עורר הרבי על כך שמרוב עיסוקם של הרבנים עם בני קהילתם, צרכי היהודים בעיירות הקטנות נזנחים, והיה מן הראוי שהרבנים ישימו על ליבם לעזור גם לקהילות אלה. במכתב ציין הרבי את טסמניה כעיר שהיה מן הראוי לבקר שם. הרב גוטניק, מילא מיד אחרי ההוראה של הרבי ונסע לטסמניה. כך הוא הגיע לבית כנסת של קהילה קטנה ונידחת, ובו פגש משפחה שחיפשה יהדות. במשך הזמן בני המשפחה חזרו ליהדות (בדרכי החסידים, עמ’ 31).
זהו ‘רועה ישראל’, שמרגיש שבטסמניה הרחוקה נמצא יהודי שזקוק לקשר עם הקב״ה והוא שולח אליו את האדם הנכון שיעזור לו.
This post is also available in: English