לפעמים נדמה לנו שהחיים שלנו עומדים על קרקע יציבה, ורק אז אנחנו מגלים שהקרקע שמתחתינו יכולה להשתנות. סיפורו של יונה הנביא מזכיר לנו שהחיים דומים לים סוער, ושהתורה והמצוות נותנות לנו את האונייה הדרושה לא רק כדי לעבור את הסערה בשלום, אלא גם כדי לעזור לאחרים.
הקרקע שנעלמה
תארו לעצמכם שאתם קונים בית ב־500 אלף דולר. אתם לא קונים אותו כדי לעשות עליו עסקה מהירה. אתם פורשים מהעבודה, רוצים מקום יפה ליד הים, ואומרים לעצמכם: יום אחד נעבור לכאן ונגור כאן באופן קבוע.
זה בדיוק מה שקרה למייקל מקדניאל. בשנת 2011, אחרי שפרש מחיל הים, הוא קנה בית בצפון קרוליינה, בכ־500 אלף דולר. הבית היה סמוך לאוקיינוס האטלנטי. כשהוא קנה אותו, היו בערך 250 רגל — כ־75 מטר — של דיונות חול בין הבית לבין הים. במשך שנים הכול נראה מצוין. למעשה, הבית אפילו הפך להשקעה מצוינת. לפני שנתיים בלבד, שווי הנכס הגיע לכמעט מיליון דולר.
ואז משהו השתנה. לא הבית השתנה. האוקיינוס השתנה. החוף התחיל להיעלם. שנה אחרי שנה, הגלים לקחו עוד קצת חול. המרחק בין הבית לבין האוקיינוס הלך והצטמצם. והיום? הבית כבר אינו ראוי למגורים.
בית שנקנה ב־500 אלף דולר, ושעד לפני שנתיים היה שווה כמעט מיליון דולר, עומד היום מול אפשרות של קריסה לתוך האוקיינוס. לבעל הבית אין אפילו פתרון פשוט. אם הוא רוצה להעביר את הבית למקום בטוח יותר זה יכול לעלות מאות אלפי דולרים. אם הוא רוצה להרוס את הבית בעצמו גם זה עולה עשרות אלפי דולרים. אבל אם הוא פשוט מחכה שהבית ייפול לים, ואז הביטוח עשוי לשלם לו.
נוצר מצב אבסורדי: מבחינה כלכלית משתלם יותר לחכות שהבית יקרוס מאשר להציל אותו. וזה בדיוק מה שקורה כיום בחופי צפון קרוליינה. ריצ’רד פורמן הוא בעל בית אחר שנמצא במצב דומה. הבית שלו היה פעם בית נופש מבוקש. היום אין אפילו דרך להיכנס אליו. המדרגות שהובילו לבית נסחפו מזמן בים. הבית עדיין עומד על עמודים בגובה של כ־20 רגל, אבל המים כבר מגיעים מתחתיו.
בשפל, האוקיינוס מגיע עד המקום שהיה פעם שביל הכניסה לבית. בגאות, המים זורמים מתחת לכל הבית. ופורמן יודע שהבית עומד לקרוס. ארבעה בתים סמוכים כבר נפלו אל תוך האוקיינוס בשנתיים האחרונות. והבעיה אינה רק שני הבתים האלה.
יותר ממאה בתים באיים של צפון קרוליינה נמצאים בסכנת סחיפה ועליית מפלס הים בעשור הקרוב. וזה לא רק סיפור של צפון קרוליינה. במקומות שונים בארצות הברית מנסים להתמודד עם אותה בעיה. בתים שהיו בשנות השמונים של המאה הקודמת במרחק של ארבעה בלוקים מהאוקיינוס, מוקפים בחצרות ירוקות ויפות, נמצאים היום מוקפים בחול ובמים, ואחד אחרי השני קורסים ונופלים לתוך האוקיינוס.
יש מקומות שבונים שוברי גלים. יש מקומות שמביאים חול חדש לחוף. במחוז דאר שבצפון קרוליינה, למשל, מתוכנן פרויקט של כ־15 מיליון דולר שבו יוזרמו יותר משני מיליון יארד מעוקב של חול מול הבתים המאוימים ביותר. אבל גם כאן יש בעיה. החול שהובא בפרויקט הקודם החזיק מעמד פחות משלוש שנים.
מדען אקלים מסביר את זה במשפט פשוט מאוד: “אתה קונה חול כדי לקנות זמן.” אבל אי אפשר לקנות זמן בלי לשאול: מה נעשה כשהזמן ייגמר? במשך שנים אנשים חשבו שהבית שלהם הוא דבר קבוע. הם קנו בית. שילמו משכנתא. שיפצו, צבעו, השקיעו את החסכונות שלהם. וחשבו: זה הבית שלי. אבל לפתע הם מגלים שיש דברים שאי אפשר לשלוט בהם. הבית נשאר. אבל האדמה שמתחתיו נעלמת.
יונה והים הסוער
וכשאנחנו חושבים על הבית הזה, על הים שהולך וקרב, אנחנו מגיעים באופן טבעי לסיפור של יונה הנביא.
ביום הכיפורים, במנחה, אנו קוראים ‘הפטרה’ מיוחדת על יונה: אונייה, ים, גלים וסערה. והרבי לוקח את הסיפור הזה ומגלה לנו שהוא לא רק סיפור שהיה לפני אלפי שנים — זה סיפור על כל אחד מאיתנו. הים של יונה הוא גם הים של החיים שלנו, והאונייה של יונה מלמדת אותנו איך הנשמה שלנו יכולה להפליג בתוך ה״מים רבים״ של העולם הזה.
סיפורו של ספר יונה מתרחש בתקופת בית המקדש הראשון, במאה השמינית לפני הספירה. יונה בן אמיתי, היה נביא שפעל בתקופת מלכות ישראל. העיר נינווה הייתה בירת האימפריה האשורית העצומה והחזקה, והקב״ה שלח את יונה לנינווה עם מסר מיוחד. יונה לא רצה למלא את השליחות והוא ברח ליפו עלה על אוניה שנוסעת לתרשיש, ואז החלה סערה גדולה בלב ים עד שיונה אמר למלחים “שאוני והטילוני אל הים …כי בשלי הסער הגדול הזה”
נשאלת השאלה מהו המסר עבורנו בשנת 2026, מסביר הרבי בשיחה “שיש ללמוד מהמאורע של יונה בנוגע לעבודת האדם, מבואר בזוהר ש”יונה שירד לספינה זו נשמת האדם שירדה לעולם הזה כו'”, והענין בזה: כללות ירידת הנשמה לעולם הזה התחתון היא כדוגמת הירידה לים סוער, שכן, ריבוי הטרדות בעניני עולם הזה הם כדוגמת “מים רבים”, ולא סתם מים רבים, אלא גלי הים, שגועשים ורועשים כו’, …וכדי לעשות את הדרך בים סוער זה זקוקים ל”אניות”, שמתייחס לכל עניני התורה ומצוותיה, שהם כדוגמת האניות שדרכן עוברים את הים הסוער, עד שמגיעים למחוז חפצם.
הבעל שם טוב דורש את הפסוק ״יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים״, ומסביר ש״יורדי הים״ הם הנשמות שיורדות להתלבש בגוף. יש נשמות שזכו לאניה – סביבה מגינה של תורה ומצוות, ויש כאלו שנופלות לסביבה ללא ההגנה של תורה ומצוות.
ממשיך הרבי ואומר “יורדי הים” – מתייחס לנשמה שנמצאת למעלה, “חצובה מתחת כיסא הכבוד”,יורדת “מגג גבוה לבור עמוק” עד שמתלבשת בגוף בעולם הזה הגשמי, שהוא כמו “ים” שיש בו “מים רבים”, ויש צורך בזהירות שלא לטבוע ב”מים רבים”, ולהבטיח ש”מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה”, ה”אהבה שהקב”ה אוהב לישראל”, והאהבה שישראל אוהבים את הקב”ה.
יש נשמות שאופן ירידתן בגוף, גידולן וחינוכן, הוא כמו ירידה ב”אניה”, שמגינה על מי שנמצא בה שלא יינזק ממי הים, ואדרבה: על ידי ה”אניה” יש ביכולת “יורד הים” לנסוע ולהגיע למחוז חפצו, והיינו, שירידה זו היא צורך עליה – לפעול את הענין של “ושכנתי בתוכם”, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. אך יש נשמות שירידתן בגוף היא באופן של “תאניה ואניה”, היינו, שלא זו בלבד שהגוף אינו מסייע למילוי השליחות בעולם, אלא עוד זאת, שגורם לו צרות ומספד כו’ היפך מילוי השליחות.
ועל זה נאמר בהמשך הפסוק “עושי מלאכה במים רבים” – שישנם אלו שהשליחות שלהם היא להתעסק עם אלו שנמצאים “במים רבים”, לעזור ולסייע להם, שלא זו בלבד שלא יטבעו במי הים, אלא יהיו “יורדי הים” כדבעי”.
תחליט מאיזה סוג אתה
וכאן הרבי מסביר שקיימים שלושה סוגי אנשים בעבודת ה’: מי שטובע ואינו יכול להציל אפילו את עצמו, מי שדואג ומציל רק את עצמו, ויש גם “עושי מלאכה במים רבים” אלו שקופצים לים הסוער כדי לעזור ולסייע לזולת שטובע.
“נמצא שיש שלושה סוגים אצל בני ישראל: ישנם כאלו שיכולים לדאוג לעצמם, ישנם כאלו שאינם יכולים לדאוג אפילו לעצמם, ועל אחת כמה וכמה שאינם יכולים לסייע לזולת; וישנם כאלו שלא זו בלבד שיכולים לדאוג לעצמם ולמלא את השליחות בנוגע לעצמם, אלא השליחות שלהם היא גם להיות “עושי מלאכה במים רבים”, לעזור לאלו שעלולים לטבוע “במים רבים”
ולכאורה, יכול כל אחד להחליט לעצמו מהו הסוג ששייך אליו: אם הוא מאלו שהירידה לים אצלם היא באופן שהוא בצרות, ואינו יכול לעזור אפילו לעצמו, ובוודאי שאינו יכול לסייע לחברו; או שהוא מאלו שהירידה לים אצלם היא ב”אניה” כפשוטה, כך, שנוסע לבטח ומגיע למחוז חפצו בשלימות, אבל אינו חושב אודות הזולת”
הרבי מלמד שלא מדובר בשלושה סוגים שונים של אנשים, אלא בשלושה מצבים שיכולים להיות בתוך כל אחד מאיתנו. יש רגעים שבהם אנחנו עצמנו טובעים ב״מים רבים״ וצריכים שמישהו יושיט לנו יד. יש רגעים שבהם אנחנו נמצאים ב״אנייה״, מוגנים ודואגים לעצמנו אבל שוכחים להסתכל על מי שסביבנו. ויש רגעים שבהם אנחנו הופכים ל״עושי מלאכה במים רבים״ יוצאים מעצמנו ורצים להציל ולעזור למישהו אחר. המסר של הרבי הוא שעלינו להיות תמיד מאלו שמושיטים יד לעזור לקרב יהודי אחר.
(מיוסד על תובנות לחיים שיו”ל לרגל יוהכ”פ ה’תשפ”ז. תו”מ חלק מ”ב ע’ 159).
This post is also available in: