בפרשת השבוע נכיר לראשונה את הכינוי ‘עברי’ שבו נקראו בני ישראל במשך דורות. מתי ומדוע החליפו אותו בשם ‘יהודי’, שהפך לסמל של נאמנות לה’ וגאווה בזהות היהודית?
יהודי, תנגן
האם מישהו מכיר אדם ששמו הפרטי הוא ‘יהודי’? כולנו יודעים שזהו השם של עם ישראל. אבל האם פגשתם פעם אדם ששמו הפרטי ‘יהודי’?
לאחרונה קראתי על יהודי ששמו ‘יהודי מנוחין’, נצר למשפחת אדמו”רי חב”ד. יהודי נולד בשנת 1916 בארצות הברית, אביו, משה מנוחין, היה נין ונכד לאדמו”ר הצמח צדק, ולמעלה בקודש מצד אביו נצר לרבי לוי יצחק מברדיצ’וב.
בגיל שלוש גילו הוריו שהילד גאון במוזיקה, ומיד שכרו מורה שילמד אותו לנגן על כינור. בגיל שבע הציגו אותו בפני המנצח של התזמורת הסימפונית של ס. פרנסיסקו. המנצח שאל את הילד איזו מוזיקה הוא יכול לנגן עבורו, והילד ענה “מה שאתה רוצה”. הוא כל כך התפעל מכישרון הנגינה שלו, שהוא פנה להורים ושאל “מתי הוא פנוי לנגן? אני רוצה שינגן כבר בשבוע הבא ביחד עם כל התזמורת”. ואכן, כבר בגיל שבע הוא הופיע כ’כנר סולן’, ומשם הלך והתפרסם כ”ילד פלא” והופיע בפני אלפי אנשים בכל העולם.
הרבי הקודם כותב במכתב משנת תרח”ץ (1938) שיש חושים שעוברים בירושה, אבל לאו דווקא מאב לבן, אלא ייתכן שהיה סבא עם חוש אדיר בנגינה, והילדים שלו לא התברכו בו. ואילו שלושה או ארבעה דורות מאוחר יותר הכישרון מתגלה אצל הנכד או הנין. ואז הוא מספר שר’ לוי”צ מברדיצ’וב היה ‘בעל מנגן’ נפלא, וכמה דורות לאחר מכן החוש הזה שוב התגלה אצל ילד הפלא יהודי מנוחין. (באותו מכתב הוא מרמז לכך שהרבי ירש את החוש בחוכמת ההנדסה של הצ”צ. אג”ק כ”ק אדמו”ר הריי”צ ח”ד, עמ’ שפ”ב).
בתקופת מלחמת העולם השנייה, יהודי התבקש לנסוע לאירופה ולנגן בפני חיילי ארצות הברית שנלחמו באירופה. אחרי המלחמה הגנרל אייזנהואר ביקש ממנו שיצטרף לחיילי צבאות הברית בעוברם ממחנה ריכוז אחד לשני, וינגן בפני היהודים התשושים והרעבים. מנוחין ביקר במחנות בוכנוואלד, דכאו, אושוויץ, מיידאנק ועוד. הוא דיבר אל אותם יהודים אומללים, ניגן בפניהם ובכה איתם יחד.
חמש מאות קונצרטים ערך במחנות, והכסף שנאסף מאורחים שבאו לשמוע אותו נתרם לטובת היהודים חסרי הקורת גג. הנגן הזה במשך השנים ניגן לטובת מוסדות יהודיים בכל העולם, ונפטר בשנת 1999.
מה שמעניין הוא, מדוע זכה בשם ‘יהודי’. זה הרי נשמע ‘יהודי מדי’, Too Jewish.
מנוחין עצמו סיפר מה עומד מאחורי שמו החריג. כשאמו הייתה בהיריון אתו, היא ובעלה חיפשו דירה למגורים. לאחר חיפושים נרחבים נראה היה להם שסוף סוף מצאו דירה מתאימה. הם ביקרו בה והתרשמו ממנה, וכשבעלת הבית ליוותה אותם בצאתם, היא אמרה להם: “תשמחו לדעת שאינני מקבלת יהודים…”. השניים נדהמו לשמוע את הדברים והבהירו לבעלת הבית האנטישמית שהם יהודים. הם עזבו את הדירה ומצאו אחרת.
אימו כל-כך הזדעזעה מהדברים, שהיא נדרה נדר שהתינוק שהיא נושאת ברחמה ועדיין לא בא לעולם יישא שם שיכריז על מוצאו לפני עולם ומלואו, והוא ייקרא ‘יהודי’.
יהודי, מאמין
מאיפה השם ‘יהודי’ הגיע?
בפרשת השבוע אנו מתוודעים לראשונה לשם האורגינלי של העם היהודי: ‘עברי’: “ויבא הפליט ויגד לאברם העברי” (לך לך יד, יג). רש”י מסביר שנקרא כך בגלל שהוא בא מעבר לנהר פרת.
‘עברי’ הפך לשם של צאצאיו של אברהם אבינו. כשיוסף מבקש משר המשקים שיזכיר אותו לפני פרעה הוא אומר: “כי גנוב גונבתי מארץ העברים” (וישב מ, טו).
אנו למדים מכך שארץ ישראל נקראה אז ‘ארץ העברים’. בחומש שמות כשמשה הלך לפרעה בשליחותו של הקב”ה להוציא את עם ישראל ממצרים, הקב”ה אומר לו: “ואמרת אליו, ה’ אלוקי העברים שלחני אליך” (וארא ז, טז). דהיינו, שהקב”ה עצמו השתמש בשם הזה. וכך לאורך כל התנ”ך, השם עברי הוא השם של העם היהודי. נכון שמאז יעקב אבינו הם נקראו גם בשם ‘ישראל’, והקב”ה נקרא ‘אלוקי ישראל’, אבל עדיין אצל אומות העולם הם בעיקר נקראו בשם “עברי”.
באיזו נקודה בהיסטוריה, אפוא, חל השינוי והמעבר מ’עברי’ ל’יהודי’? הפעם הראשונה בתנ”ך שעם ישראל כולו נקרא בשם ‘יהודי’ הוא במגילת אסתר, בפסוק שכולנו מכירים על-פה: “איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי… איש ימיני”. דהיינו, אף-על-פי שמרדכי היה משבט בנימין, “איש ימיני”, הוא הוצג לכל לראש כ’איש יהודי’.
השאלה האמיתית היא, איך ייתכן שבני ישראל זנחו את השם “עברי”, שייחס אותם כצאצאיו של אברהם אבינו, ואימצו לעצמם שם חדש: ‘יהודי’. התואר עברי היה ה’כתר שם טוב’ של עם ישראל, שבו התפארו וזכרו את אברהם אבינו שמסר את נפשו להפיץ את האמונה בה’ אחד ולבטל את כל העבודות הזרות. ולפתע מוותרים על כזה שם…
מסביר הרבי הקודם (ליקוטי דיבורים ח”ג לקוט כ”א עמ’ 45 ואילך) שבמשך הדורות, כשעם ישראל חי בארצו בתקופת מלכות יהודה וישראל, עשרת השבטים זנחו את חיי התורה והתחילו לעבוד עבודה זרה. וכך, אט אט, נוצרו שני סוגי “עברים”: עברים שמאמינים בה’, ועברים שעובדים עבודה זרה. עד להיכן הגיעו הדברים אנו למדים מהסיפור של יונה הנביא, שקוראים בהפטרת יום כיפור בתפילה מנחה. שם באמצע הסערה בים, כשהנוסעים גילו שהסערה היא בגלל יונה הם שאלו אותו “מאיזה עם אתה”, ואז יונה עונה להם: “עברי אנכי ואת ה’ אלוקי השמים אני ירא” (יונה א, ט).
מסביר הרבי הקודם, שיונה לא הסתפק בתשובה שהוא “עברי”, אלא ראה צורך להוסיף את ההבהרה החשובה “ואת ה’ אלוקי השמים אני ירא”. מדוע? מפני שבאותו זמן היו שני סוגי עברים: אלו שמאמינים בקב”ה, ואלו שעובדים עבודה זרה חס ושלום. לכן השם עברי לא מבהיר שאותו אחד בהכרח מאמין בקב”ה.
במשך הדורות, עם כל הכאב על הוויתור של השם “עברי” שייחס אותם לאברהם אבינו, עם ישראל החל לזנוח אותו, בלית ברירה, לטובת השם ‘יהודי’. זה הפך לשם של כל אחד מבני ישראל שמאמין בקב”ה. השם יהודי מגיע בעצם ממלכות יהודה, שהם היו אלו שנשארו נאמנים לקב”ה.
אבל יש כאן יותר מזה: הרבי מצטט פעמים רבות את הגמרא שאומרת: “כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי” (מגילה יג, א). ומוסיף ואומר, שיהודי הוא גם מלשון הודאה: “שהוא מודה בכל התורה כולה”. דהיינו, שהוא מסכים שהתורה היא אמת. ולכן, על אף שהשם עברי מסמל את הקשר שלנו לאברהם אבינו, אנו מתפארים ומתגאים דווקא בשם ‘יהודי’.
This post is also available in: