קטגוריהבמדבר

הנס שאירע בשבת האחרונה מזכיר אירוע דומה עם דוד המלך שחמק ממוות. בפרשתנו מגן הקב"ה על עם ישראל, ובלעם שהתכוון לקלל מעניק ברכות מופלאות.

משה רבנו נוצר את חששו בלב כדי לא להרתיע את העם מהמלחמה. כך נהג גם הרבי הקודם כאשר נאסר בידי הקומוניסטים, אז הפגין עוצמה ונחישות ביודעו שהנהגתו תנסוך כוח לכל יהודי רוסיה.

ביום ההילולא השלושים, איננו זקוקים לתזכורות אודות הרבי, אדרבא הוא נוכח בחיים היהודיים יותר מתמיד.

קורח קרא תגר על אמינותו של משה ובכך ערער את היסוד של כל היהדות. זו תופעה מסוכנת ביותר ולכן עונשו היה חד ומוחלט.

מדוע כדי להתפלל חייבים מניין של עשרה אנשים? על כוח אלוקי אדיר ובלתי נראה, אותו מסוגלים להביא לעולם עשרה יהודים.

מצוות הפרשה חלה המוזכרת בפרשתנו מלמדת אותנו שאת ה'ראשית' יש להקדיש להשם. עלינו להתחיל את הבוקר עם חיבור לקב"ה ואז היום ייראה אחרת לחלוטין.

משה מסרב לשאיפת ה'מעפילים' לעלות לארץ ולמעשה נמנע מלקבל את תשובתם, משום שהעלייה לארץ צריכה להתבצע בהסכמה כללית רחבה ולא דרך יוזמות של יחידים.

תופעה נדירה בפרשתנו: ספר נוסף ונפרד בעל שני פסוקים בלבד. כשנעמיק בהם נגלה כי הם יתנו לנו את הכוח לעמוד בקשיי הגלות.

משה מפציר בחותנו והוא נעתר להישאר עם העם שנה שלימה במדבר. האם זה מה שגרם לעם ישראל לחדול באותו זמן מתלונותיו התכופות?