פרדוקס העצמאות האישית 

אנחנו מלמדים את ילדינו להיות עצמאיים, להצליח בכוחות עצמם ולעולם לא להיות תלויים באף אחד אחר. אבל התורה נפתחת במסר מפתיע: אפילו בעולם מושלם, הקב״ה קבע שלא טוב שהאדם יהיה לבדו. 

אנחנו שומעים שוב ושוב על מעשי טרור ועל אנשים שקמים יום אחד ופוגעים באנשים חפים מפשע. אנחנו מנסים להבין מה מתרחש בנפש שלהם? איך אדם מגיע למצב שבו הוא מסוגל להרוג אחרים?

האמת היא שאין תשובה אחת לכל המקרים. אבל כשבודקים את סיפוריהם של התוקפים, מגלים לעיתים קרובות אנשים בודדים מאוד שחיו עם תחושות עמוקות של תסכול, דחייה, כעס או ניתוק מהחברה.

בשנת 2023 פרסם הרופא הבכיר של ממשלת ארצות הברית אזהרה יוצאת דופן. הוא הכריז שהבדידות והבידוד החברתי הפכו לבעיה חמורה של בריאות הציבור. אנחנו רגילים לחשוב על בדידות כעל תחושה אישית, אבל הדוח הזה מציג אותה כבעיה שמשפיעה על הבריאות של החברה כולה.

כותרת הדוח הוא “מגפת הבדידות והבידוד החברתי”. הדוח קובע שהקשרים שלנו עם המשפחה, החברים, העמיתים והשכנים אינם רק תוספת נחמדה לחיים. הם גורם משמעותי שמשפיע על הבריאות שלנו, על החוסן האישי שלנו ועל הביטחון של הקהילה כולה.

אנחנו משקיעים הרבה מאמץ כדי לגדל ילד שידע איך להצליח בחיים, איך להתפרנס, איך להיות עצמאי ואיך לא להיות תלוי באחרים. אבל אולי שכחנו ללמד אותו משהו לא פחות חשוב: איך להיות קשור לאחרים.

האדם זקוק לא רק למקום לגור בו, אלא גם למקום שבו הוא מרגיש שייך. הוא זקוק לא רק לאנשים שמכירים את שמו, אלא לאנשים שאכפת להם ממנו. וזו אולי אחת הטרגדיות של העולם המודרני: אדם יכול להיות לו 3000 חברים בפייסבוק, ובכל זאת להרגיש שאין לו עם מי לחלוק משהו אישי.

לפי נתוני לשכת מפקד האוכלוסין האמריקאית לשנת 2024, בארצות הברית יש כ־146 מיליון אנשים בני 15 ומעלה שאינם נשואים, כולל גרושים, אלמנים ופרודים, אצל אנשים מגיל 25 ומעלה ההערכה היא שיש כ־110 עד 120 מיליון שאינם נשואים. 

השבוע אנחנו מתחילים את חומש בראשית. וחוזרים לסיפור הבריאה, ולבריאתו של אדם ראשון. והנה, מיד לאחר בריאת האדם, עוד לפני חטא עץ הדעת, הקב״ה אומר דבר מפתיע: ״לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו״.

הקב״ה ברא אדם העניק לו שכל, דעת ויכולת, והוא נמצא בגן עדן, במקום מושלם. ובכל זאת, הקב״ה קובע שלא טוב שהאדם יהיה לבדו. אבל כאן מתעוררת השאלה, למה באמת?

מדוע הקב״ה ברא את האדם כך שהוא זקוק לאדם אחר? מדוע הוא לא ברא אותנו עצמאיים לחלוטין, מסוגלים לספק את כל צרכינו בכוחות עצמנו? הרי אם יש לנו שכל, יכולת וכישרונות, מדוע אנחנו זקוקים כל כך לחברה, לידידות, לבן זוג?

והשאלה הזאת נעשית משמעותית עוד יותר בעולם שלנו, שבו אנחנו כל כך גאים בעצמאות שלנו. ושל הילדים שלנו. אבל אולי לא זה הכיוון הנכון.

לפני כן, בתחילת הפרשה, התורה מתארת את הבריאה כ”טוב” “וירא אלוקים כי טוב” . בפעם הראשונה שמופיע הביטוי “לא טוב”. זה בפסוק הזה “לא טוב היות האדם לבדו” מדוע?

אולי מפני שהאדם נברא בצלם אלוקים, ולכן כמו שהקב”ה הוא משפיע טוב לאחרים כך גם האדם לא נועד רק לקבל, אלא גם לתת. וכדי לממש את היכולת הזאת, הוא זקוק לאדם אחר. הקב”ה ברא את האדם כך שחלק מהטוב שאנחנו יכולים לקבל תלוי באחרים, וחלק מהטוב שאנחנו יכולים להעניק לעולם תלוי בכך שיש לנו אחרים. 

מדוע הקב״ה ברא אותנו כך שאנו זקוקים לאחרים? 

אבל כאן בא הרבי ואומר שאת התשובה לכך אנו מוצאים ברש”י על הפסוק הזה גופא “לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו” (ב, יח) “לא טוב היות וגו׳ שלא יאמרו שתי רשויות הן, הקב״ה יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה בתחתונים ואין לו זוג” (רש״י).

לכאורה קשה: מה ראה רש״י להביא דרשה זו, ומדוע אינו מפרש בפשטות ש״לא טוב״ לאדם להיות לבדו משום שהוא זקוק לעזרת האישה, וכפי שמשתמע גם מהמשך הפסוק עצמו “אעשה לו עזר כנגדו”, היינו שהאדם זקוק לעזרה?

אלא אומר הרבי “לאמיתו של דבר, אין כל סיבה אמיתית לכך שהאדם יהיה זקוק לעזר. וקל וחומר מבעלי החיים: אם בעלי החיים יכולים להתקיים בכוחות עצמם הרי האדם, שנוספה בו מעלת השכל והדעת, וודאי שהיה יכול לספק את כל צרכיו בכוחות עצמו.

אלא שמכיוון שרצה הקב״ה לשלול לחלוטין את הטעות ש״שתי רשויות הן״, לא הסתפק בעצם בריאתה של האשה כבן זוג לאדם (שכן במקרה כזה אפשר היה עדיין לטעון שסוף סוף בתחילה נברא האדם יחידי, והאשה נוספה רק לאחר מכן), אלא ברא את האשה באופן שהאדם אכן יצטרך לעזרתה, ובכך תורגש העובדה שהוא נברא מוגבל. ” (לקו״ש ח״ה ע׳ 20 ביאורי החומש א. ע’ נ”ו). 

הרבי בעצם שואל מדוע באמת הקב”ה ברא את האדם שיצטרך עזר, למה שלא יהיה יצור עצמאי לחלוטין ,הרי בעלי החיים מסוגלים להתקיים בכוחות עצמם. הם מוצאים מזון, בונים את סביבת חייהם ומתרבים. אם כך, האדם, שהוא נעלה מהם שיש לו שכל והבנה וכו’, בוודאי היה יכול להסתדר בכוחות עצמו.   

אלא התשובה היא שהקב״ה רצה שהעולם יכיר בכך שיש בורא אחד. אילו היה האדם נשאר לבדו, הוא היה עשוי להיראות כיצור עצמאי לחלוטין, שאינו זקוק לאף אחד. אפשר היה לטעות ולחשוב שיש כביכול שתי רשויות: הקב״ה, שהוא יחיד בעולמות העליונים, והאדם, שהוא יחיד בעולמות התחתונים.

אין הכוונה שהאדם באמת היה אלוה, חלילה, אלא שמציאותו כיצור יחיד ועצמאי עלולה הייתה ליצור רושם מוטעה של עצמאות מוחלטת, כאילו יש מקום לשתי רשויות נפרדות. לכן, הקב״ה לא הסתפק בכך שהאדם יקבל אישה כבת זוג. הוא ברא אותו באופן כזה שהוא זקוק לעזרתה. 

אדם יכול להיות חכם מאוד, מוכשר מאוד וחזק מאוד. הוא יכול להגיע להישגים עצומים. אבל כל עוד הוא חושב שהוא יכול להסתדר לגמרי לבדו, הוא עלול לשכוח את עצם העובדה שהוא נברא, ושהוא אינו מקור הכוח של עצמו.

לכן הקב״ה ברא את האדם באופן כזה שהוא זקוק לאחרים. כדי שהאדם יכיר בכך שהוא אינו עצמאי לחלוטין. האדם אינו אמור להיות עולם בפני עצמו. הוא נועד לחיות בקשר עם אחרים, להיעזר בהם ולעזור להם.

וזה גם עומק המילים „עזר כנגדו”: לא רק מישהו שעומד לצד האדם ומסייע לו, אלא קשר שבו האדם מגלה שהוא אינו יכול למצות את שלמותו לבדו. כך, דווקא מתוך ההכרה במגבלותיו ובצורך שלו בזולת, האדם יכול לזכור תמיד שהוא זקוק בכל רגע לבורא שברא אותו.